| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מן המאה ה- 3 ואילך מודגשת בספרות חז"ל מעלתה של הקבורה בארץ-ישראל. הקבורה בארץ היא בעלת ערך מיוחד גם לאלה אשר חיו ומתו בחוצה לארץ : 'כיון שהן מגיעים לארץ-ישראל הן נותנים עליהם גוש עפר ומכפר עליהם ומה טעם? 'וכפר אדמתו עמו'' (דברים לב, מג).68 אף מצינו בספרות התקופה כי הקבורים בארץ-ישראל יקומו תחילה לימות המשיח, ולא יזדקקו לגלגול מחילות עד שיקומו לתחיה בארץ.69 אכן, בתקופה זו מתחילים לשמוע על אנשים שחיו כל ימיהם בחוץ-לארץ ולאחר מותם מעלים את ארונם לארץ. בכל המעשים, מימי הבית השני ומתקופת התנאים, המספרים על קבורתם של אנשים מחוצה לארץ, מדובר למעשה בבני ארץ-ישראל שנפטרו בגולה, אם בזמן שהותם שם או מחמת שהוגלו והיטיבו עמהם קרוביהם או תלמידיהם על-ידי כך שהעלום לקבורה בארץ אבותם. כך הוא המקרה של מתתיה בן יהודה שעצמותיו הועלו והוטמנו במערה שבגבעת המבתר בידי אבה בר כהנה, אף הוא ירושלמי שגלה לבבל וחזר לאחר מכן לירושלים, מולדתו.70 כיוצא בו רבי מאיר שנפטר באסיא (היא עציון גבר) וביקש כי יעלו את ארונו לארץ.71 וכיוצא בזה בכל המקרים האחרים הידועים מן הכתובות או ממקורות ספרותיים שונים.72 המקרה הראשון הידוע על העלאת ארונות מתים מבני הגולה לקבורה בארץ, הוא מימי רבי יהודה הנשיא, כאשר העלו את ארונו של רב הונא ראש הגולה מבבל.73 מאז ואילך מרבים יהודי התפוצות להעלות ארונות מתים לקבורה בארץ ועדות לכך הם לא רק המעשים הרבים הנזכרים בספרות, אלא אף העובדה שהמקורות מדברים על כך כעל מנהג רווח. יתר על כן, נקבע אף נוסח הספד: 'כשנפטר אדם כאן (=בבבל) שם סופדים לו... כשמעלים את הארון לשם...'74 מקור אחר מדבר על 'ארונות באים מחוצה לארץ',75 ומקורות כיוצא בהם. בשלהי המאה ה- 2 וראשית המאה ה- 3 נמצאו בארץ בתי קברות שהיו מיועדים בעיקר, או לפחות חלק מהם, לקבורת מתים שהועלו מן התפוצות והבולט בהם הוא מערכת הקברים של בית שערים, אשר רק חלק מזערי נחשף עד עתה.76 בית שערים, לפנים אדמה מלכותית, היתה מקום מושבו של רבי יהודה הנשיא ומושב הסנהדרין בימיו.77 יש להניח שביוזמתו של רבי יהודה הנשיא, שקיבל מידי המלכות את שטחי העיר, הוקדשו המורדות מסביב לגבעת העיר לחציבת מערות גם עבור יהודי התפוצות.78 בית שערים שימש כנראה כמקום קבורה כזה עד לימי מרד גאלוס בשנת 351, לפי שכמעט ואין בקברים מימצאים לאחר מחצית המאה ה- 4. אבל, בית שערים לא היה הריכוז היחידי של קברות לבני התפוצות. בתקופת האמוראים שימשה גם טבריה כמקום קבורה לתפוצות ועדות לכך לא רק כתובות הקברים שבה, אלא אף עדויות ספרותיות ונוסחאות הספד שנשתמרו בתלמוד הבבלי.79 כיוצא בה יפו, שם נמצאו מספר ניכר של כתובות ביוונית ועל כמה מהן אפילו מוצאו של הנפטר, כגון אלכסנדריה, טרסוס, טסליה נאפוליס ומקומות אחרים.80 התופעה השכיחה של העלאת מתים היא בוודאי הרקע לוויכוח בין אמוראים על ערכה של הבאת מתים לקבורה בארץ:81
רבי בר קוריאי מתריס נגד אלו שבחייהם אינם עולים, ואילו במותם מטמאים את הארץ; אולם רבי לעזר, הוא רבי אלעזר בן פדת, בבלי שעלה לארץ-ישראל ושהיה כבר באותה שעה, או לאחר מכן ראש הסנהדרין, סבור שיש ערך לקבורה בארץ-ישראל גם לאלה שחיו כל ימיהם בחוצה לארץ. העלאת מתים לארץ-ישראל הגבירה את הזיקה ואת תודעת השייכות וההתקשרות לארץ לא רק בגילויהן המעשיים, דהיינו עצם העלאה והביקור על קברי אבות לאחר מכן, אלא בעיקר בשאיפה של התקשרות ע ארץ-ישראל, בבחינת אם לא זכה לעלות אליה בחיים לפחות נטמן ב'אדמתו עמו'.
לחלקים נוספים של המאמר: הערות שוליים:
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
