מטלון (אקוניס) פלורה, ילידת סלוניקי (Thessaloniki), יוון, 1922.
בשנת 1940 נתקלה העדה לראשונה בגלויים אנטישמיים בעבודתה בבית חרושת לטבק. עם כניסת הגרמנים ליוון בשנת 1941, היא פוטרה מעבודתה ונכנסה לגטו "ברון הירש" בסלוניקי. היא הוכנסה לבית סוהר לאחר שגרמנים טענו שניסתה לברוח מהגטו. במרץ 1943 נשלחה בטרנספורט לאושוויץ בירקנאו, עבדה בהריסת צריפים, וחלתה במלריה. בינואר 1945 השתתפה העדה בצעדת מוות, ניסתה לברוח, אך נתפסה. ב- 6/5/1945 היא שוחררה על ידי הצבא האדום וביוני אותה שנה חזרה לסלוניקי. עלתה ארצה בספינת המעפילים "חביבה רייך".
ש. תארי לי יום. איך קמת בבוקר? איך זה היה בבירקנאו?
ת. לפני שהלכנו לעבודה, בקרנטינה היינו קמות בבוקר בשלוש. היינו עושים אפל [מסדר]. ספרו אותנו, חמש חמש. הגרמני היה סופר כמה יש, והיו רואים את המספר שכולם פה. היינו יושבים בפנים, לא יכלנו לעשות שום דבר. אם היה שמש היינו יוצאים החוצה מהבלוק. בבוקר היו נותנים קפה מים, בתשע, בלי לחם ובלי שום דבר. בצהרים את המרק. בערב היו באים והיו נותנים לחם לשמונה אנשים, וחתיכת נקניק וחתיכת מרגרינה. עם זה היינו חיים.
ש. מה חשבת? מה היה בראש שלך?
ת. בראש שלי היה שמפה לא נצא חיים. רק אם תגמר המלחמה, אז ידענו על הגרמנים. שם היו יותר הודעות ממה שהיה ביוון. אז היו באים אזרחים, היו מצ'כוסלובקיה שהיו להם הודעות, כאלה שהיה להם תפקיד אצל הגרמנים. לגרמני היתה אמונה בהם. הרבה פעמים עברתי סלקציה. זה מזל שלא לקחו אותי. אחרי הקרנטינה לכל אחת נתנו עבודה.
ש. במה את עבדת?
ת. עבדנו קודם באוס-קומנדו, לבדוק בתים עם מקל. היינו הולכים בבוקר עם איזה מקל עגול, כמה בחורות לבדוק את הבתים של הפולנים. היו לוקחים אותנו לאושוויץ (Auschwitz). בבירקנאו לא היו צריפים, אבל שם לקחו את הפולנים למקום אחר, בשביל היהודים שיהיה להם מקום איפה לשים אותם. בגשם, בקור, היינו מוכרחות לעבוד בגשם. היינו באים בארבע חזרה לבלוק. היו עושים עוד הפעם אפל לראות אם כולם הגיעו. והם היו רואים, כשהיינו ביחד לא ראינו אף מכיר, לא חברים. לא היה לנו קשר עם גברים. גברים לחוד ובחורות לחוד. אני הייתי שם באוס-קומנדו. אז רצינו לשתות, לא היה משהו. שתיתי מים מהגשם, שהיה כחול, ירוק. כשהמים עומדים הם נהיים ירוקים. רצינו לשתות, שתינו משם. ותפסתי מלריה.
ש. שתית מירוקת?
ת. ממים שנשארו מהגשם, מהירוק. איפה שבאים גם יתושים. ותפסתי מלריה. הייתי עם חום. זה היה חודש וחצי אחרי שהיינו שם. לקחו אותי ל'רוויר' ["מרפאת המחנה"]. רוויר זה היה איזה צריף שהיו בו שלוש אחיות יהודיות שהיו עובדות. עם חום, לא היו רופאים ולא אף אחד. היו נותנים אספרין. מי שהיה מת - מת, היו לוקחים אותו. ומי שהיה לו מזל, כמו לי - נשארתי בחיים. עם החום והכל הלך. אחרי כמה זמן הלך החום.
ש. איך התייחסו אליכם האחיות היהודיות?
ת. אין מה לדבר, לא היה משהו, אז היו נותנים את הלחם. מי היה לה תאבון? היית שמה את הלחם שם. וככה היו מוזלמנים והיו מתים. מה את חושבת? לא היו אוכלים בחום והיו מתים. והיו נהיים כמו זקנים. כל בוקר היו מוציאים כמה גופות.
לקריאה נוספת:
אושויץ
מחנות ריכוז
מחנות השמדה
באתר יד ושם:
אלבום אושוויץ
טוראי טולקאצ'ב בשערי הגיהנום
הסלקציה (ג'קי חנדלי)
