(Zyklon B נקרא גם חומצה פרוסית). גז ציאנידי רעיל חריף שבו השתמשו במיבצע אותנסיה ואחרי-כן ברצח המונים במחנות, בייחוד באושוויץ. הגז הגיע למחנות בקופסות פח אטומות בצורה גבישית. במגע עם האוויר נהפכים הגבישים לגז קטלני שבתוך דקות ממית אדם בחנק. הגז היה מושלך בידי אדם מרכיב מסכת גז דרך פתח קטן לתוך תא הגז הסגור הרמטית ודחוס קורבנות אדם (ראה תאי גזים). ציקלון בה שימש בדרך-כלל לצרכים סניטריים להדברת חרקים. רודולף הס, מפקד מחנה אושוויץ, מסר בחיבורו 'על השמדת היהודים במחנה אושוויץ', שכתב אחרי המלחמה ששבתו בכלא, שבעקבות ההוראה שהוטלה עליו בקיץ 1941 להיערך לרציחת המוני יהודים במחנה במסגרות תוכנית ה'פתרון הסופי' התלבטו הוא ואדולף אייכמן בעניין מציאת גז מתאים למשימה זו. זאת בהנחה שגזי הפליטה ממנוע שבהם השתמשו במשאיות גז במחנה חלמנו ובשלושת המחנות שבאיזור לובלין שהופעלו במסגרת 'מבצע רינהרד' (בלז'ץ, סוביבור וטרבלינקה) אינם מתאימים לרציחות בממדים המתוכננים באושוויץ. התקלות הטכניות שהתרחשו במהלך הפעלת המנועים שפלטו חד תחמוצת הפחמן במחנות רינהרד ותפעולם המורכב [שדרש העסקת מכונאי בשטח המחנה] גם הן יצרו את הצורך במציאת גז חלופי.
ב-3 בספטמבר 1941 נעשה באושוויץ ניסיון של רציחת קבוצת שבויי מלחמה באמצעות ציקלון בה, שהוחזק במחנה לצרכים סניטריים, ולאחר שהוכח שהגז הוא מכשיר יעיל לרצח, השתמשו בו לרציחת המונים בבירקנאו, שלשם הובאו משלוחים של יהודים מרחבי אירופה הכבושה. ביצירת גז ציקלון בה ובאספקתו למחנות עסקו החברות 'דגש' (Degesch) בפרנקפורט, שהיתה חברת-בת של אי. גה. פרבן וחברת 'טש ושטבנוב' (Tesch Und Stabenow) בהמבורג.
לקריאה נוספת:
הפתרון הסופי
תאי גזים
מחנות השמדה
באתר יד ושם:
תערוכה מקוונת: עד היהודי האחרון
מחנות ואתרי רצח נאציים מרכזיים
ערכי לקסיקון נוספים בנושא הפתרון הסופי
