| מאגר מידע |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קליטת העלייה היא אחד האתגרים הקשים והחשובים לחברה הישראלית מאז קום המדינה. רשויות המדינה טיפלו בהיבטים רבים ומגוונים של חיי העולה – תעסוקה, חינוך, בריאות ועוד. בעיית שיכונם של העולים ומקומות מגוריהם תפסה מקום מרכזי בטיפול בהם ובסופו של דבר תרמה לעיצוב אופייה של הבעיה העדתית לשנים רבות. נרחיב מעט בנקודה זו, ואם עלול להתקבל הרושם שהוזנחו היבטים אחרים במעשה הקליטה – לא כך הוא. לעתים התברר כי בין הכוונה המקורית של מעצבי מדיניות הקליטה לבין התוצאות בטווח הקצר ובטווח הארוך היה פער גדול, ופיזור האוכלוסין הוא רק אחת הדוגמאות לכך. המדיניות הרשמית של מוסדות הקליטה נועדה להבטיח את פריסת האוכלוסייה בכל רחבי הארץ. יהודי ארצות האסלאם הובאו למושבים מרוחקים בעיקר בגבול הצפון ובעיירות פיתוח שהוקמו באזורים שונים. בשנים 1956-1949 הוקמו 27 עיירות פיתוח מקריית שמונה ועד אילת. במאי 1961 חיו בהן מעל 273 אלף איש. לימים התברר שמושבים אלה, כמו גם עיירות הפיתוח, הפכו למוקדים של תחושות זעם ותסכול. מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית, בסכמה אחת-עשרה שנות פעילות, הציגה חלוקה של התקופות השונות בעליית היהודים לארץ מנקודת ראותה. תקופות בקליטת העלייה
אף שמוסדות הקליטה העדיפו שיכון קבע על פני שיכון זמני, עברו מרבית העולים דרך שיכונים ארעיים. בתחילה נוצלו מחנות הצבא הבריטי שפונו, למשל מחנה "שער העלייה" בחיפה, לקליטת העולים שאך זה הגיעו ארצה. העולים פוזרו למחנות שהוקמו ברחבי הארץ, ומשאלה התמלאו הוחלט בשנות 1950 על הקמת המעברות. המעברות היו שיכונים זמניים לעולים, שבהם הם נדרשו לעבוד כדי לקיים את עצמם עד אשר יגיעו לשיכון הקבע. היו ארבעה סוגי מעברות: עירוניות, כפריות, מעורבות ועצמאיות, שנבדלו במיקומן ובאופי התעסוקה של העולים. המעברות העצמאיות נעשו ליישובי קבע עם הזמן. הנתונים המספריים מלמדים כי מרבית העולים שהתגוררו בהן היו יוצאי ארצות האסלאם. תנאי הקיום במעברות היו קשים בכל תחומי החיים. שררה בהן צפיפות רבה, תנאי ההיגיינה היו ירודים מאוד, ולפני כל אחד ממשרדי השירותים שניתנו במעברה השתרך תור ארוך. בשנת 1952 הוחל בחיסול הדרגתי של המעברות. שלושה גורמים הביאו לחיסולן: החלטה של רשויות הקליטה על פיזור האוכלוסין, התקדמות בבניית שיכוני קבע ותופעת ה"הסתננות", קרי עולים שנקטו יזמה אישית ועזבו את המעברות ללא אישור מוסדות הקליטה. אחת-עשרה שנה לאחר מכן, בשנת 1963, נותרו במעברות קצת למעלה מ- 15,000 נפש. חלק מהמעברות הפכו לעיירות פיתוח (ירוחם, קריית מלאכי, קריית שמונה, ראש העין), ואחרות הפכו לשכונות בערים הגדולות (שכונת עמישב בפתח תקוה, הקטמונים בירושלים). תופעה ידועה פחות היא "שרשרת הביטחון": שרשרת יישובים שהוקמו לאורך קו הגבול באזור הצפון, בהם יושבו בעיקר עולים מארצות האסלאם. תרומתם של מושבים וכפרים אלה לביטחונה של המדינה מאז ועד היום חשובה מאוד. מושבים של עולים מארצות האסלאם הוקמו באזורים שנועדו להתיישבות כמו חבל תענך או חבל לכיש.
לחלקים נוספים של המאמר:
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
