מתתיהו בייסקי , יליד רודה פבייניצקה (Ruda Pabjanicka), פולין, 1931. גרמניה פלשה לפולין בספטמבר 1939. משפחת העד עברה ללודז' (Lodz) והוא עצמו המשיך את לימודיו בגטו, ומאוחר יותר עבד שם בסנדלרות ובנגרות. בקיץ 1944 , עם חיסול הגטו גורש העד עם אחיו ואביו לאושוויץ בירקנאו (Birkenau -Auschwitz), ועבד בקבוצת ילדים בחווה חקלאית סמוכה למחנה. בינואר 1945 יצא העד בצעדת המוות למחנה הריכוז גרוס-רוזן (Gross Rosen) ועבר דרך שורה של מחנות ביניהם מחנה הריכוז מאוטהאוזן ((Mauthausen וגונסקירכן (Gunskirchen), אוסטריה. במאי 1945 העד ברח ליער יחד עם קבוצת ילדים, הם נפגשו עם חיילים אמריקאים אשר הביאום לידי הג'וינט. בסתיו 1945, עלה העד בעליה לגאלית לארץ-ישראל.
ש. בתקופה ההיא אתם ידעתם על מה שקורה שם מבחינת השמדה?
ת. אנחנו לא ידענו דבר על אושוויץ או על ההשמדה באושוויץ.
ש. גם כשהייתם?
ת. גם כשהייתי באושוויץ עצמה, לא. לא ידעתי שמוציאים אנשים, בני אדם, וששורפים - בגזים, ושורפים. לא ידענו. זה היה מנותק מאתנו כל העניין. זה היה רחוק מאתנו. כשראינו עשן מהארובות הבנו שזה בית חרושת, אבל לא שמה מתים אנשים. במפורש לא ידענו. ידענו שקורה משהו לאנשים האלה, אבל לא שמשמידים אותם. אני כילד לא ידעתי. ידעתי שאסור להיות חולה, שאסור להגיע לבית חולים לטיפול רפואי. הבנתי שכל מי שמגיע לשם לא ראינו אותו שהוא חוזר חזרה. אבל זה שמשמידים אנשים, זה שממיתים אותם בגזים - כנראה שזה היה כל כך שמור ובסודי סודות שזה לא הגיע אלינו. אולי המבוגרים ידעו, וגם לא דיברו על זה. אני לא זוכר שמישהו דיבר על זה שזה ככה, שזה קורה.
לקריאה נוספת:
אושויץ
אושוויץ - תולדותיו וייחודו
קטע מעדות בכתב של רודולף הס, מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ
באתר יד ושם:
אלבום אושוויץ
תערוכה מקוונת: טוראי טולקאצ'ב בשערי הגיהנום
עדויות נוספות בנושא הפתרון הסופי