הנושא והעיתוי של 'אקסודוס' עשו אותו לאירוע בהיסטוריה של ישראל. בזמן שהסרט צולם, בישראל ובקפריסין, נרעשה המדינה לשמע ההודעה הדרמטית של ראש הממשלה דוד בן-גוריון בכנסת (ב- 23 במאי 1960), שאדולף אייכמן נתפס ונמצא במעצר בישראל. בן-גוריון התרשם מאוד מספרו של יוריס, שהיה, לדבריו, הרומן הראשון שהוא קרא מזה זמן רב,²⁴ והוא זה שעמד, ככל הנראה, מאחורי הפנייה אל יוריס שיכתוב ספר בסגנון 'אקסודוס' על לכידתו של אייכמן. יוריס סירב,²⁵ ופנה לכתוב את 'מילא 18'.

הקרנתו של הסרט ועוד קודם לכן – צילומו בישראל היו מאורעות של ממש בתולדות המדינה. אלבום כמעט ממלכתי, וככל הנראה הנפוץ ביותר מבין אלבומי היובל למדינת ישראל, כלל את הסרטת 'אקסודוס' ברשימת האירועים של שנת תש"ך- 1960. בראש הרשימה ניצבת לכידת אייכמן, ולאחר סקירת אירועים מרכזיים נוספים מובא לקינוח מדור שכותרתו: "...וגם זה קרה השנה", ובו הפריט הבא, שבמרכזו תמונה גדולה של השחקן על סיפון אונייה:

22 במארס: פול ניומן בישראל לצילומי 'אקסודוס'
פול ניומן נחת בלוד בלווית אשתו, השחקנית ג'ואן וודווארד, ובתם הקטנה. כוכב הקולנוע ההוליוודי הגיע לארץ לצילומי הסרט המונומנטלי אקסודוס, המבוסס על ספרו רב המכר של ליאון יוריס. הסרט מגולל את הסיפור ההירואי של ההעפלה והקמת המדינה.²⁶

כחודשיים לאחר שנפתח משפט אייכמן בירושלים (11 באפריל 1961) עלה הסרט 'אקסודוס' על מסכי הקולנוע בישראל, וכך, בעודם עוקבים בדריכות ובאימה אחר העדויות במשפט אייכמן, ששיחזרו את מוראות השואה, העביר 'אקסודוס' את אזרחי ישראל מגיא צלמוות אל פסגות המאבק להקמת המדינה. והם צפו בו בהמוניהם.²⁷ מקומה של הקרנת 'אקסודוס' לא נפקד מרשימת האירועים החשובים של שנת 1961-תשכ"א באלבום היובל, והפעם כחלק מן 'המנה העיקרית' ולא כרפרפת:

21.6.1961: הקרנת בכורה של הסרט 'אקסודוס'
אקסודוס, סרטו של הבמאי אוטו פרמינגר, העוסק בעליית מעפילים מקפריסין לישראל, הוקרן בשתי הצגות בכורה בקולנוע 'צפון' בתל-אביב. תגובת הקהל לסרט, שעובד על-פי ספרו של ליאון יוריס, הייתה מסויגת, בעיקר בגלל זווית הראייה האמריקנית של הנושא. אך באופן כללי הסרט השאיר רושם רב והפך לשגרירה של ישראל בעולם.²⁸

בן-גוריון, שלא נכח באף אחת מן הישיבות של משפט אייכמן בירושלים, ואינו מזכיר אותו ולו במילה אחת ביומנו המפורט,²⁹ כיבד בנוכחותו את הצגת הבכורה של 'אקסודוס' בתל-אביב, עובדה שתרמה לחשיבות ההיסטורית של האירוע ובה בעת גם מעידה עליה.

הסרט נמצא ברפרטואר החוויות של רבים מאזרחי ישראל שמשפט אייכמן היה להם חוויה מעצבת, אבן-דרך בגיבוש זהותם היהודית/הישראלית. היו אלה ימי טרום טלוויזיה, עידן הזוהר של הטרנזיסטור, ולישראלים של 1961 היה משפט אייכמן בעיקר קולות הבוקעים ממקלטי הרדיו בכל פינה וקטעים קצרים ביומני החדשות שהוקרנו בבתי הקולנוע לפני תחילת הסרט. הסצנות ב'אקסודוס' המשחזרות את החוויות שעברו המעפילים בשואה, התיאור המפורט של הסלקציה באושוויץ ופרטי הפרטים של תהליך ההשמדה מפיו של דב לנדאו במעמד מבחן הכניסה שלו לאצ"ל, היו מן ההתמודדויות החזותיות הראשונות של הישראלים עם עדויות מן השואה. סיפורו של דב הביא לידיעת הישראלים את השימוש המיני בנערים לפני שקראו על כך בספר 'קראו לו פיפל' מאת ק' צטניק (יחיאל דינור), שראה אור באותה שנה עצמה.

ההתקבלות של הסרט בישראל הייתה אמביוולנטית. היו שהסתייגו מעודף המלודרמטיות, מאפיין שנועד לסייע לו להתקבל בארצות אחרות, ובראשן ארה"ב. אולם ההסתייגות מן 'השמאלץ' ההוליוודי הייתה מלווה בהתפעמות בעלת סממנים פרובינציאליים: הנה הסיפור 'שלנו' בעיני 'הגויים', מוצר המגיע מלב האימפריה הקולנועית, בכיכובו של שחקן ידוע ויפה-תואר. האשראי ניתן לסרט מראש, כנראה בזכות ההיכרות עם הספר. תעיד על כך העובדה, שעל הביקור המקדים של הבמאי אוטו פרמינגר בארץ ב- 1959 דווח בעיתונות בהבלטה. ב'ידיעות אחרונות' התנוססה תמונתו על העמוד הראשון (17.7.1959).³⁰

הסרט הציב את ההעפלה בקידמת העניין הציבורי בישראל. שנת 1964 הוכרזה כ'שנת ההעפלה', ואחד מאירועיה המרכזיים היה עצרת חגיגית, ראשונה מסוגה, לכבוד 'אקסודוס 1947 – יציאת אירופה תש"ז'. כלומר, הסרט ההוליוודי הפנה את אור הזרקורים לעבר האונייה המקורית, ואגב כך הצית ויכוחים נושנים וחדשים בין גיבורי העלילה, ועליהם נוספה התחרות על כתרו של ארי בן-כנען/פול ניומן.³¹ לכאורה, נקבעה 'שנת ההעפלה' במלואת 30 שנה להגעתה של אוניית המעפילים הראשונה, 'ולוס'. אבל מדוע נבחרה שנת ה-30 דווקא, ולא המועד המקובל יותר – חצי יובל? ההצעה המועלית כאן היא, שההכרזה על 1964 כ'שנת ההעפלה' נולדה משילוב של התהודה שיצר הסרט 'אקסודוס' עם תהליכים שעברה החברה הישראלית. כשם שרק בראשית שנות ה- 60 התפנתה ישראל לטפל בשואה ברמה הממלכתית, לאחר שנים של מלחמה, עלייה גדולה, והתבססות כלכלית ובטחונית, כך נדחה גם הטיפול באבני הדרך של המאבק להקמת המדינה. משפט אייכמן סלל את הדרך ויצר את הצורך לטפל גם בפרק שאחרי השואה – השנים 1948-1945. וכשניגשו לעשות זאת, תחילה ברמה המימסדית ולאחר מכן במישור האקדמי, 'אקסודוס' כבר הטיל צל ענק – אם נסתייע בשמו של סרט אחר על הימים ההם – על ההיסטוריה וההיסטוריוגרפיה של התקופה ההיא, כפי שיובהר בפרק הבא.³²

הסרט מילא תפקיד גם בהתעוררות ובתמיכה של יהודי ארה"ב במדינת ישראל בשנת 1967, לפני מלחמת ששת הימים, במהלכה ומיד לאחריה. לרבים מיהודי ברית המועצות דאז הפך 'אקסודוס', הספר במקרה זה, למעין ספר פולחן, והיה בין מחוללי התחייה הלאומית שלהם ומאבקם לעלייה.

בחריגה קטנה מתחומי הדיון המוגדרים של המאמר, הערה קצרה על השפעת הסרט על הקולנוע הישראלי. העובדה שהסרט 'אקסודוס' הופק על-ידי גורמים לא ישראליים לא מנעה את ניכוסו כפריט בתולדות הקולנוע הישראלי, על בסיס הטענה, "שכאשר יצירה ממלאת תפקיד פעיל בהיסטוריה של המערכת, אפשר לראותה כחלק ממנה". יוצרי סרטים ישראלים ראו בסרט הכל-כך אמריקני הזה חלק מן הרפרטואר של הקולנוע הישראלי ושאבו ממנו מרכיבים, או "התווכחו" איתו ואף התייחסו אליו בדרך פרודית.³³

לחלקים נוספים של המאמר:
אקסודוס: סרט ששינה את ההיסטוריה
אקסודוס: סרט ששינה את ההיסטוריה : בין הסרט לבין 'מה שקרה בעליל'
אקסודוס: סרט ששינה את ההיסטוריה : השפעת הסרט על ההיסטוריה (פריט זה)
אקסודוס: סרט ששינה את ההיסטוריה : השפעת הסרט על זכרונות אישיים, על עיצוב הזיכרון הקולקטיבי ועל ההיסטוריוגרפיה
אקסודוס: סרט ששינה את ההיסטוריה : השפעות בהווה ולעתיד