פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

ש: מה קרה אתך בזמן שאספו את כל היהודים?
ת: אני הייתי שוליה של בית מלאכה והיה לי רישיון לנוע חופשי בגטו. השוטרים הכירו אותי, כולם ידעו שאני עוסק בהעברת חלקים - הכל לצרכי שירות בתי המלאכה. היתה לי תנועה חופשית. הייתי ילד עירני, ראיתי הכל וזוכר את הדברים האלה היטב.

ש: זאת אומרת שהרישיון הזה עזר לך, הציל אותך למעשה.
ת: הרישיון הזה נתן לי עדיפות, נתן לי יתרונות, הגנה גם בפני הגרמנים וגם בפני השוטרים המקומיים ולמעשה ניצלתי אותו היטב.

ש: מה אתה יכול לספר לי על הפעולות בתוך הגטו נגד הגרמנים - איסוף נשק, התארגנות - מה שאתה יודע.
ת: מה שאני יודע, שבתוך הגטו עצמו לא היו פעולות נגד הגרמנים, מכיוון שהגרמנים עצמם לא היו בגטו. הם היו נכנסים, בד"כ בקבוצות גדולות ומאובטחות היטב עם נשק אוטומטי. עד כמה שאני זוכר לא היתה אף פעילות אלימה נגד גרמנים בתוך הגטו עצמו. הפעילות המחתרתית בגטו התבטאה בעיקר בכמה תחומים: א. בחינוך הנוער לקראת מחתרת. ב. בגיוס אנשים אל המחתרת. ג. ברכישת נשק מחוץ לגטו או ייצורו בתוך הגטו למען המחתרת. ד. בסופו של דבר, גם בהוצאת הקבוצות האלה המגוייסות, עם נשק, מחוץ לגטו, בעיקר ליערות בסביבות וילנה. שם הם היו כבר מתארגנים עם קבוצות של פרטיזנים בפיקודם של מפקדים סובייטים שהסתתרו ביערות. זה מה שאני יודע על המחתרת בגטו.

ש: אתה בתור נער, האם קבלת איזה חינוך מחתרתי?
ת: קבלתי חינוך במועדון הנוער, בחצר שלנו ב(לא ברור) 6. קבלתי חינוך - קודם כל יהודי, ציוני וגם הכינו אותנו במקרה הצורך - אם זה יימשך שנים ואנחנו נתבגר, שנוכל להחליף את אותם האנשים, שהם היו באותו זמן נשאו בעיקר הנטל של גיוס אנשים, אימונם והוצאתם לפרטיזנים.

ש: מי היה המדריך שלכם שם?
ת: כפי שאמרתי: אבא קובנר, שמרק'ה קצ'רגינסקי(?) - אלה היו השניים שאני זוכר אותם טוב. אבל היו גם נוספים בגיל ביניים - בגיל 16-17 שאת שמותיהם אני לא זוכר. גם נערות היו שם שהדריכו אותנו וגם קבלנו שם ועסקנו בפעילות תרבותית. למשל, היו נותנים לפנינו שירה של משוררים יהודים בעברית, ביידיש. היו מעמידים מחזות ואנחנו היינו השחקנים. כל זה א' בשביל לרכז אותנו הנוער ביחד, וגם להוציא אותנו מהבתים כשהמצב היה קשה וגרוע וגם כפי שאמרתי - לחנך אותנו לקראת אתגרים בלתי ידועים.

ש: מה היה תפקיד הנערות?
ת: הנערות כמו הנערים. אנחנו למדנו יחד ועסקנו בשליחויות שונות. למשל, אני לא יודע בדיוק היכן, אבל היה איזה בית דפוס מחתרתי בגטו, שהיה מדפיס כרוזים. אנחנו, גם הנערים וגם הנערות היינו צריכים להפיץ את הכרוזים האלה בלי להתפס. היינו חייבים להזהר גם מפני המשטרה המקומית, היהודית, שלא יתפסו אותנו. אנחנו עשינו את זה על ידי זה שהיינו עומדים בפינות רחוב, כאילו מוכרים סכרינה, קופסאות של סוכרזית, טבליות. מוכרים את הטבליות ומחלקים כרוזים לעוברים ושבים.

ש: לא פחדתם להתפס?
ת: בודאי שפחדנו, אבל כל דבר היה כרוך בסיכון.

לקריאה נוספת:
וילנה
התנגדות חמושה בגטאות ובמחנות
מעדותו של אהרן יעקובסון על הקמת גטו וילנה והגירושים לפונאר

באתר יד ושם:
המוזיאון החדש – התנגדות והצלה
תערוכה מקוונת – העט והחרב / אלכסנדר בוגן
עדויות נוספות בנושא ההתנגדות הלוחמת