פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

(Exodus 1947). ספינת מעפילים שהפכה סמל למאבק על זכות העלייה החופשית לארץ-ישראל.

המדיניות הציונית שהתגבשה מסתיו 1945 ראתה ב'שארית הפלטה' ובעקורים באירופה מנוף עיקרי במאבק המדיני להקמת המדינה. בנוסף, היא ראתה בהמשך ההעפלה לארץ-ישראל זירת מערכה מרכזית במאבק. בנובמבר 1946 רכש המוסד ל'עליה ב', המארגן הראשי של ההעפלה, את הספינה האמריקנית 'פרזידנט גרפילד' (President Garfield). הספינה במקורה נועדה להיות ספינת טיולים לשיט נהרות וחופים, במלחמת-העולם השנייה הוסבה לצורכי הצי, יכלה להסיע יותר מ- 4,000 נוסעים, והיתה האוניה הגדולה ביותר שהפעיל עד אז המוסד לעלייה. בהפלגה הזאת באקסודוס ביקשו אנשי המוסד להקל את לחץ העקורים היהודים לצאת מן המחנות בגרמניה, וגם לארגן מבצע העפלה מקיף וחסר תקדים בממדיו, שימשוך סיקור תקשורתי בין-לאומי ויסב את שימת-ליבם של חברי ועדת החקירה של האו"ם לעניין ארץ-ישראל (UNSCOP).

בתוך שבוע ימים, בתחילת חודש יולי 1947, הועברו 4,500 פליטים יהודים, מצויידים באשרת-מעבר קולקטיבית של ממשלת קולומביה, מן המחנות בגרמניה לדרום צרפת, והועלו על סיפונה של אקסודוס שעגנה בנמל הישן של העיירה סט (Sète), לא הרחק ממרסי. בסיוע חשאי של שרי ממשלה סוציאליסטים בצרפת וכן של שרותי הביטחון הצרפתיים, שאהדו את העניין היהודי והציוני, אגב עימות פוליטי עז בקרב הממשלה הצרפתית עם תומכי עמדת הבריטים, נעשה על אדמת צרפת המבצע הלוגיסטי המורכב ובעל ההשפעות המדיניות המובהקות.

עם שחר יום 11 ביולי הפליגה האוניה מזרחה, לעבר חופי ארץ-ישראל. ובלב ים הסבה את שמה ל'יציאת אירופה תש"ז – אקסודוס 1947'. באוניה הפליגו 4,500 מעפילים, שכללו קיבוצים מאורגנים ופליטים יחידים ששהו באונייה בצפיפות רבה ובתנאי מחסור, אך מתוך שמירה על משמעת פנימית מרשימה. בכל עת המסע עקבו כלי שיט בריטיים אחר האונייה, וכבר לפני הגיעה לתחום המים הטריטוריאליים של ארץ-ישראל סגרו עליה משחתות בריטיות וכיוונו אותה לעבר נמל חיפה. במקום התנהל מאבק אלים עם הפליטים שעל האונייה, שהתנגדו בתקיפות לפינוי. המאבק החריף הסתכם בשלושה הרוגים ובפצועים רבים.

ב- 20 ביולי הועברו פליטי אקסודוס לשלוש אוניות גירוש בריטיות, שנועדו להחזירם לנמל המוצא בצרפת. דבר זה היה חידוש במדיניות הבריטים. מאז אוגוסט 1946 שולחו המעפילים הנתפסים לקפריסין (ראה גרוש קפריסין). לגבי אקסודוס החליטו הבריטים להחזיר את הפליטים היהודים אל המדינות שאיפשרו את יציאתם מאירופה, ובכך למנוע מאותן מדינות לסייע למאבק הציונים.

אמיל סנדסטרם, השופט השוודי שהיה יושב-ראש ועדת החקירה של האו"ם לעניין ארץ-ישראל, ושניים מחבריה, נכחו בנמל חיפה בעת שהחיילים הבריטים גררו את הפליטים היהודים המתנגדים אל אוניות הגירוש, ואחד מחברי הוועדה שנכחו במקום אמר כי זאת העדות הטובה ביותר שהובאה בפניהם. ואומנם בדין-וחשבון שהגישה הוועדה למוסדות האו"ם, בתחילת ספטמבר 1947, ובו המלצות לבטל את המנדט הבריטי בארץ-ישראל ולהקים מדינה יהודית בחלק של ארץ-ישראל, ניכרת השפעתם של פרשת אקסודוס ושל מצב יהודי אירופה העקורים אחר השואה.

כחודש ימים עגנו שלוש אוניות הגירוש הבריטיות ועליהן אלפי הפליטים היהודים, בצפיפות נוראה, בתנאי תברואה קשים ובחום של אוגוסט, מול הנמל הצרפתי הים-תיכוני, פור דה בוק

(PORT DE BOUC). שלטונות צרפת סירבו להיענות לתביעת הבריטים לכפות על המגורשים לרדת בצרפת, ואולם, הציעו לרוצים בכך מיקלט בארצם. רק מעטים ירדו אל החוף. אנשי המוסד ל'עלייה ב' ומנהיגי המעפילים המאורגנים וממושמעים היטב, אירגנו את אלפי ניצולי השואה הללו לשביתת התנגדות, והיא ריתקה אליה את דעת הקהל בעולם כלו. לבסוף החליטו הבריטים, בראשותו של שר החוץ ארנסט בווין, להחזיר את הפליטים למחנות בגרמניה, ובכך קוממו עליהם אף את נשיא ארצות-הברית, הארי טרומן, ואת שר החוץ ג'ורג' מרשל, שניסו לפעול למען הפליטים היהודים, ואשר עד אז נמנעו מהתערבות בפרשה.

גם בקרב ההנהגה הציונית התנהל מאבק בדבר הפתרון הרצוי לפרשה. משעלתה אפשרות שילוחם של פליטי אקסודוס בחזרה למחנות בגרמניה, תמכו חיים ויצמן ואחרים בהורדתם של הפליטים על אדמת צרפת, ואולם, דוד בן-גוריון התנגד לכך ותבע מן ההנהלה הציונית להציג עמדת סירוב אחידה לכל הצעת פשרה העלולה להחליש או לשמוט כליל את הקרקע מתחת לאסטרטגיית המאבק הציוני.

ב- 8 בספטמבר 1947 הורידו חיילים בריטים בנמל המבורג שבגרמניה בכוח את המעפילים המגורשים. כל מעפיל נגרר בידי כמה חיילים חבושי כובעי פלדה, לעיני מאות העיתונאים מכל העולם שסיקרו את האירוע. רוב המעפילים המגורשים שהו במחנות בגרמניה יותר משנה, והגיעו לארץ רק לאחר הקמת המדינה. האחרונים שבהם עלו לישראל ב- 1949.

פרשת אקסודוס נחשבת לשיא במאבק לעלייה ה'בלתי-חוקית' לארץ-ישראל וכבר בעת התרחשותה הפכה למבחן כוח בין הבריטים ובין היישוב היהודי בארץ-ישראל.

לקריאה נוספת:
גרוש קפריסין
'בריחה'
עקורים

באתר יד ושם:
מבחר חומרים בנושא שארית הפליטה
"לחזור ולחיות" – המוזיאון החדש
טקס – "היכן אוכל למצוא מקום שיהיה לי בית?" – כאב השחרור וחזרה לחיים