| מאגר מידע |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הרב שמעון הוברבאנד, נולד ב- 1909 בעיירה חנצין שליד קיילץ בפולין. עם פרוץ המלחמה הופצצה פיוטרקוב ובנו ואשתו נהרגו. בראשית 1940 הגיע הרב הוברבנד לוורשה שם חבר לעמנואל רינגלבלום, נטל חלק בפעילות העזרה עצמית והיה לאחד מעמודי התווך של מפעל התיעוד המחתרתי "עונג שבת". חלק מחיבוריו החשובים רוכזו בספר "קידוש השם". הרב שמעון הוברבנד נשלח לטרבלינקה באחת מהאקציות שהתרחשו במהלך הגירוש הגדול בגטו ורשה בקיץ תש"ב (1942), ושם נרצח. "בשלושת השבועות הראשונים שלאחר ההפצצה לא העמידו אף חופה אחת, בשל המאורעות וימי התוהו-ובוהו, ופשוט לא ידעו מקום מגורם של הרבנים. החלו הנדידה והריצה למזרח, בעיקר נדד הנוער, וחופות לזוגות צעירים העומדים לנדוד הפכו תופעה המונית. הקומיסריאטים טרם הופעלו, ולפיכך לא היו ניירות-חתונה רשמיים באותה שעה. למטרת הרישום הביאו הזוגות פתקים מאת הרבנים הרשמיים, שאצלם קיבלו חופה וקידושין. הואיל והנסיעה ברכבת היתה בלתי-אפשרית באותו זמן, היו הנסיעות לעברו השני של הגבול במכוניות. קרו מקרים, שבשבתם במכונית, החליט הזוג להתחתן ואז נעצרה המכונית לכמה רגעים, הזוג נכנס בינתיים לרב, העמידו חופה – והמשיכו בנסיעה. בכלל נעשו הנישואים בזמן המלחמה תדירים. הרבה חתונות שנדחו בשעתם בשל התנגדות ההורים, יצאו לפועל בזמן המלחמה. ריבוי הנישואים נגרם גם בשל מצב המלחמה, בו איבדו גברים את נשותיהם ולהיפך. בעיקר נתקיימו חתונות רבות בשעת ההעברה לגיטו. חתנים וכלות התחתנו ושכרו להם דירה אחת במקום שתים נפרדות. מאז פרצה המלחמה, אין החתונות הללו אלא אירוע רשמי, ללא כל גון של שמחה. סעודות-חתונה נערכות רק לעתים רחוקות".
לקריאה נוספת: באתר יד ושם:
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
