קריאת התמונות שבספר "המאה העשרים - בזכות החירות"

פתיחה

על עטיפת הספר "מסע אל העבר" המאה העשרים - בזכות החירות מופיעות שתים עשרה תמונות מצולמות. אחדות מהן ניתנות לזיהוי מיידי, שכן הן הפכו לחלק בלתי נפרד מהזיכרון הקולקטיבי: האדם הראשון על הירח; בן-גוריון מכריז על הקמת המדינה; ילד יהודי מרים את ידיו מול קני הרובים הגרמניים; רבין וחוסיין לוחצים ידיים. תמונות אחרות, כמו הפיצוץ הגרעיני, הן תמונות מוכרות למדי, גם אם האירועים המסוימים המופיעים בהן אינם ניתנים לזיהוי.

מן התמונות ניבטים אלינו אישים ש"עשו היסטוריה": אלברט איינשטיין – הפיזיקאי הנודע, אלביס פרסלי - זמר הרוק ששינה את פני המוזיקה הפופולרית, והמנהיג ההודי מהטמה גנדי. התמונות כמעט זהות בגודלן, ומוצגות כשוות ערך זו לזו, בסדר אקראי, ללא הייררכיה של חשיבות. מתוך אוסף דימויים אחד היה ניתן לבנות כמה "סיפורי עלילה" משמעותיים ושונים זה מזה אודות נושאים המאפיינים את המאה העשרים.

מאגר אירועים אינסופי משמש בסיס לכתיבת ההיסטוריה. ובמקביל לכך, מתוך מאגר הדימויים החזותיים, נארגת מסכת ההיסטוריה החזותית המשלימה את זו הכתובה. בעבר נבנתה ההיסטוריה החזותית בעיקר מציורי מערות, ציורי קיר, ציורי כדים, תבליטים, פסלים - הנחשבים היום ליצירות אמנות. היום מתועדת ההיסטוריה החזותית גם בטכנולוגיות מתקדמות, כמו מצלמת וידיאו או מצלמות "סטילס".

קבוצות שונות בחברה תובעות היום את זכותן לכתוב את ההיסטוריה מנקודת המבט שלהן. נשים רוצות לכתוב היסטוריה מנקודת מבט נשית, בני עמים כבושים תובעים לעצמם את הזכות לכתוב מצד הנשלטים ולא מצד השולטים. נרטיבים נרחבים מתפצלים לאין-סוף מסלולים בזמן ובמקום, ומרַבדים את התודעה ההיסטורית שלנו בשפע של נקודות מבט, קולות ומבעים. ובכל זאת, כאשר מדובר בתצלומים, עדיין קיימת נטייה לראות בהם עובדות אובייקטיביות. לא כל קורא בספר היסטוריה מודע למשמעות התמונה המופיעה לצד הטקסט ולתרומתה האפשרית לתוכן הספר; לא כל קורא מודע לכך שגס תמונה איננה תיעוד אובייקטיבי אחד ויחיד, והצלם איננו מתעד מציאות אלא בונה אותה דרך עיניו הוא, כוונותיו, נקודת מבטו האישית או האידיאולוגית. מכאן ניתן לשער, שלו נכתב הספר שבידיכם בידי כותבים אחרים, היה גם מבחר התצלומים שעל עטיפת הספר שונה. (מעניין אם חלק מהתצלומים היו חוזרים ומופיעים, ואם כן - אילו מהם?)

הספר שלפניכם מכיל "טקסטים חזותיים" רבים ומגוונים. יש בו תצלומי צבע, תצלומי שחור-לבן, כרזות, קריקטורות, מפות ותרשימים שונים. ייעודם אינו רק "לשבור את רצף הטקסט" ולהוות אתנחתא חזותית המקילה את הקריאה, אלא הם מוגשים כטקסטים חזותיים, היכולים לתרום לאלה המילוליים, להוסיף עליהם, ולעתים להציע נקודת מבט נוספת, מרתקת, שחשוב לייחד לה דיון מעמיק.

בחירת התצלומים לספר איננה עניין קל ערך. התלבטות אתית ראשונה נוגעת להחלטה לאילו מן האירועים המתוארים תתלווה תמונה, שכן דימוי חזותי עשוי להפוך את האירוע למשמעותי יותר בתודעת הקורא. ונוסף על ההחלטה איזה אירע ילוּוה בתמונה, קיימת בעיה להשיג את התמונה המבוקשת. הזכויות על התמונות נמצאות ברשותם של צלמים או של סוכנויות הצילום, ולא תמיד התמונה זמינה (וקיים גם השיקול הכלכלי). כל זאת צריך להיעשות במסגרת נתונה של מגבלות אורך הספר ומשקלו. לאור כל זאת יש לראות בתצלומים טקסטים חזותיים שנבחרו בקפידה, כמו האירועים המתוארים באופן מילולי, ויש להתייחס אליהם באותה מידה של כובד ראש.

תרומתן של תמונות בלימודי ההיסטוריה

תמונות יכולות לתרום בלימודי ההיסטוריה בכמה מישורים:

1. תמונה יכולה לקרב אותנו למקומות ולאנשים שאין קשר ישיר אתם במקום ובזמן
מבחינה זו הפכה המצלמה עולמות רבים לעולמות נראים, גם אם אין כל סיכוי או אפשרות לחוות אותם באופן ישיר. בקטגוריה זו כלולות כל התמונות בספר, אולם אחדות מעניינות במיוחד:

• התמונה בעמ' 262 מייצגת מפגש חזותי עם בני עם אחר, בעלי מנהגים, התנהגות, ומנטליות שאינם מוכּרים לנו מעולמנו הקרוב, למשל: הלבוש, כיסויי הראש, הצפיפות המרובה, הישיבה על גגות של רכבות וכו'.
• גם התמונה בעמ' 304, הקרובה לנו במקום, אך לא בזמן, פותחת צוהר לעולם בלתי מוכּר; בתמונה כיתה ללא שולחנות וכיסאות, יש בה לוח קטן וארעי וילדות בְּנות גילים שונים לומדות בישיבה על הרצפה.

2. תמונה יכולה לעורר רגשות

כאשר מלמדים את הרצף ההיסטורי מטקסטים מילוליים, מסתכנים בלימוד שמתרכז בעובדות ועלול להיות בלתי חווייתי. תמונות יכולות לעורר הזדהות ומעורבות רגשית וכך נוצר חיבור עשיר יותר לטקסט המילולי.

• לדוגמה, תמונה של פליטה בעמ' 122: ילדה קטנה בצמות אוחזת בובה, הבעת פניה מפוחדת, כל רכושה דחוס בשק שעל ידה, בודדה בעולם היא יושבת על המדרגות ומצפה... הילדה הזאת מעוררת בנו מעורבות ומעלה רגשות ההופכים את העובדה ההיסטורית היבשה לפיסת חיים אמיתית אודות אנשים אמיתיים. דוגמאות נוספות בעמ' 12, 172 ועוד.

3. תמונה יכולה לשמש פתח לדיון

נושאים רבים העולים בספר הם נושאים שקיים אודותם דיון מתמשך לאורך כל שנות המאה העשרים. על חלק מן הנושאים האלה ניתן לפתח דיון בכיתה, כאשר נקודת המוצא היא דווקא הטקסט החזותי.

• לדוגמה - שתי התמונות בעמ' 59, שמתוכן יכול לעלות דיון מעניין בנושאי חינוך ותעמולה. התמונות מזמנות שאלות כמו: באיזו מידה משרת החינוך אידיאולוגיה מסוימת? מהי מהות החינוך במשטר טוטליטרי לעומת החינוך במשטר דמוקרטי? מהו תפקידו של המורה ומהי חובתו המוסרית כלפי תלמידיו? האם חינוך יכול להסית לערכים שאינם הומניים ועוד.
• התמונה בעמ' 149 יכולה לשמש כפתיח לדיון על ההתנגדות שעורר "הספר הלבן", על יחס הארגונים השונים בימי טרום המדינה אל המנדט הבריטי וכו'.
• התמונה בעמ' 157 יכולה להעלות שאלות על מקומן של הנשים בארגונים שלפני קום המדינה, על גיוס נשים לצבא בכלל, על מקומן של נשים במצב של מלחמה ועוד.
• תמונות בעמ' 201-200 יכולות להעלות שאלות בקשר למטרות המרד והפעילות הפרטיזניות לאור סיכויי ההצלחה הקלושים ולאור הסיכונים לפרטיזנים עצמם ואולי לאנשים רבים נוספים.

4. תמונות יכולות לתרום לבניית שיפוט ערכי

לדימוים חזותיים כוח רב בעיצוב ערכים, לטוב ולרע. בספר שלפניכם מופיעים דימויים חזותיים שונים שהשפיעו במשך המאה האחרונה על תפיסות עולם וחינכו עמים שלמים לאידיאולוגיות מסוימות.

• בעמ' 40 מוצגת כרזה "חינוכית" המאדירה את חשיבותה של המשפחה הגדולה במשטר הפשיסטי. זהו דגם של משפחה מורחבת, שבה האב דומיננטי, האם פורייה וחזקה, והילדים במדים של תנועת הנוער הפשיסטית -כל אלה אמורים להשפיע על הצופה בעניין בניית ערכי משפחה רצויים. התייחסות במסגרת הכיתה לתמונה כזאת תכלול, כמובן, השוואה למשפחה בחברות מוכרות אחרות.
• בתמונות בעמ' 49 נבנה ערך המשפחה דרך סמלים של פוריות ושפע – שיבולים ורימונים. גם ההייררכיה המשפחתית והתפקידים של בני המשפחה נבנים באופן חזותי - כל אלה ראויים לדיון ערכי.
• בעמ' 64 מופיע דימוי האריה השואג כסמל למגִני תל חי. האריה נתפס כמטפורה לכוח, להתרסה, לזעמם של הצודקים ואף לקריאה לנקמה. פסל האריה בתל חי, כמו גם תמונת האריה בספר ההיסטוריה, מוסרים את המשמעויות הסמליות האלה לצופים (בין אם הצופים עולים אליו לרגל, או מתבוננים בו באמצעות התמונה שבספר).
• בעמ' 69 מופיעה תמונה של קבוצה מחברי "החלוץ". אופן העמידה של האנשים וכלי העבודה שהם אוחזים בידיהם מציגים אותם כקבוצה בעלת אתוס מסוים: זוהי קבוצה מעורבת של גברים ונשים, הדוגלת בערכים של עבודה, בשוויון בין המינים, באחדות הקבוצה ועוד.
• בעמ' 282 נראים לוחמי גוש עציון מתפללים מתוך עמדת ירי - זוהי דוגמה מצוינת להצגת ערכים של קבוצה מסוימת, המשלבת לחימה עם אמונה דתית. תמונה כזאת עשויה להפוך למודל לחיקוי או לעורר שאלות ודיון.
• בעמ' 251 מופיעה תמונה שהפכה לסמל מחאה נגד מלחמת וייטנאם ונגד מלחמות בכלל, בגלל הפגיעה באזרחים ובמקרה זה בילדים חפים מפשע. תמונה כזאת יכולה לעורר שאלות בדבר תרומתן של מלחמות לפתרון סכסוכים בין עמים, או בעניין אחריותם של המבוגרים כלפי חיי הילדים.
• בעמ' 100 מופיעה תמונתו הידועה של הצייר פבלו פיקסו - "גרניקה" המנציחה את הפצצת העיר הבסקית הקטנה בזמן מלחמת האזרחים בספרד. תמונה זו מבטאת את זוועות המלחמה, והיא זועקת את כְּאבן של כל הערים המופצצות בעולם. גם היא הפכה לאחד מסמלי המחאה נגד מלחמות באשר הן, במהלך המאה העשרים.
• על חשיבותה של תמונה בבניית ערכים ואידיאולוגיה נוכל ללמוד גם מהתמונה בעמ' 57, המציגה פנימייה לנוער נאצי. על הקיר האחורי בחדר האוכל מוצג ציור קיר ענק, המתאר את פעולותיו של הנוער הנאצי - הנפת הדגלים, תיפוף ופעילות ספורטיבית. ציור קיר גדל ממדים זה, נועד לחנך את הנוער היושב בחדר האוכל והוא חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך האידיאולוגי שמקנה הפנימייה לחניכיה.

5. תמונה יכולה להנציח רגע היסטורי משמעותי

אחד הדברים המיוחדים שתרמה המצלמה לתודעה האנושית הוא יכולתה לתעד את הרגע ההיסטורי המרגש, המעורר חלחלה, המַפעים, המקומם, הבלתי נשכח. היכולת לחוות באופן חזותי את הרגע הזה הופכת את לימוד ההיסטוריה למרתק ולמוחשי. דוגמאות רבות לכך נמצאות בתמונות שבספר "מסע אל העבר", בחלקן מונצחים רגעים חשובים לאנושות כולה, ובחלקן רגעים מרגשים ומשמעותיים בהיסטוריה המקומית שלנו.

• בעמ' 311 מופיעה תמונה היסטורית ובהה נראים דיין רבין ונרקיס נכנסים אל העיר העתיקה ביום השלישי למלחמת ששת הימים. תמונה זו מסמלת עבור רבים את הרגע של איחוד העיר.
• בעמ' 292 - הנפת דגל הדיו באום רשרש - אילת
• בעמ' 298- ד"ר חיים וייצמן, מושבע בכנסת לנשיא הראשון של מדינת ישראל, ולידו יו"ר הכנסת הראשון - יוסף שפרינצק.
• בעמ' 205 - פצצת האטום מתפוצצת על הירושימה - רגע ששינה את מהלך מלחמת העולם השנייה והוביל לכניעתה המוחלטת של יפן.
• בעמ' 253 נמצאת תמונה מהידועות ביותר במאה שלנו - אדם ראשון צועד על הירח.

עם השנים הופכות תמונות אלה לחלק בלתי נפרד מאוצר הדימויים החזותיים, הבונים עבור התלמידים את הזהות האישית או הלאומית ומחברים בין ההיסטוריה הכללית לביוגרפיה האישית של כל אחד ואחד מהם.

6. דימוי חזותי יכול להמחיש תהליך שקשה להסביר במלים

• בעמ' 18 - מומחשים שיעורי האינפלציה באמצעות איור דידקטי, המסייע להבין תופעה שקשה להמחישה במילים בלבד.
• בעמ' 196 אנו רואים איך נראה קרֶמטוריום במחנה השמדה, תופעה שקשה להסבירה וקשה להבינה, אולם מראה עיניים הופך אותה למוחשית.
• בענף 63 מוצגים "תרשימי עוגה" הממחישים בבהירות את חלוקת האוכלוסייה בארץ-ישראל בין השנים 1939-1922.

7. תמונה יכולה לסייע בפיתוח חשיבה סימבולית

בספר ניתן למצוא דימויים סמליים רבים. התמקדות בהם ובפירושם עשויה לפתח את היכולת של התלמידים לפענח סמלים מוסכמים וסמלים שיש להם משמעויות לאומיות שונות.

• בעמו 58 למטה, מוצגים זה מול זה, באופן סטריאוטיפי - יהודי לעומת ארי. היהודי נראה כדמות קריקטורית: כהה שיער אוחז בידו מזוודה, אפו ארוך, סיגריה תקועה בפיו, עיניו גדולות וערמומיות ובידו הוא אוחז מטבע - סמל לרדיפת בצע; לעומתו, הטיפוס הארי הוא גבה קומה, בעל פרופיל נאה, יפה תואר ובעל גוף יפה ושרירי, שערו בהיר והוא אוחז בידו כלי לעבודת כפיים. הסמל נבנה גם מתוך האפיון הפיזי של הדמות וגם דרך החפצים הסימבוליים המופיעים בדימוי החזותי - כמו המזוודה וכלי העבודה (המשמשים אַטריבּוטים) ואפילו הרקע שמאחור.
• בעמ' 54, 139, 140 וברבים אחרים, מוצגים סמלים של ארגונים שונים (אצ"ל, ה"הגנה", המפלגה הפשיסטית ועוד). קריאה מפענחת של סמלים מקובלים אלה מגלה את האידיאולוגיה הבסיסית העומדת מאחוריהם.

8. בעזרת תמונות אפשר להשוות ולהנגיד תחומים שונים זה לזה

לאורך הספר מופיעות תמונות שונות סביב נושאים דומים. ניתן ליצור "נושא חתך" שדרכו אפשר ליצור השוואות והנגדות.

ניקח לדוגמה נושא הקרוב לחיי התלמידים - כיתות בבתי ספר. שפע התמונות בנושא זה מאפשר בניית הבנה לגבי התפתחות החינוך, שיטות הלימוד וההווי הקשור לבית הספר לאורך המאה העשרים.

• בעמ' 59 מופיעות שתי תמונות של כיתות. הריהוט, הלבוש, התסרוקות של המורים ושל התלמידים, המקל שבעזרתו מורים על הלוח, הקתדרה שעליה עומד המורה - כל אלה שונים לחלוטין ממה שרואים בתמונת ה"חדר" בעמ' 113, שבו ילדים יושבים זה לצד זה, מסביב לשולחן והמורה מאחוריהם מסמן את מקום הקריאה בדף; בעמ' 153 - חדר טבע בגימנסיה "הרצליה" - שולחנות רחבים וגדולים לכל ילד ושפע מוצגים לימודיים; בעמ' 225 כיתה באיטליה שבה לומדים עברית. על הלוח כתוב המשפט "הננו ועלינו ארצה אבותינו" ומלווה בציור של אונייה, דגל ומגן דוד.
• בעמ' 257 מופיעה תמונה מעניינת במיוחד - בית ספר באפריקה: תחת כיפת השמים בשמש לוהטת מוצב ריהוט אירופי מעץ כבד. הכיתה נראית כמו כיתה בבית ספר אירופי שהועתקה לקונטקסט שונה לחלוטין. שני אנשי צבא אירופים ושניים אפריקנים (אחד מהם עומד מאחור) משגיחים על התלמידים. בשורה השנייה ניתן להבחין בשלושה ילדים לבנים במגבעות קש אירופיות, ובהתבוננות מעמיקה אפשר להבחין על יד הלוח בילד שחור, צעיר בהרבה מתלמידי הכיתה, עירום, אוחז בידו מקל, מסוג המקלות שבעזרתם מורים על הלוח. תמונה זאת יכלה להיות נקודת מוצא לדיון על השפעת החינוך המערבי על ארצות אפריקה, ולדיון על קולוניאליזם בכלל.
• בעמ' 269 מופיעה תמונה של "חדר" בקזבלנקה. הרבי בעל הזקן יושב על הספסל, יחף, ברגליים מקופלות, וקורא בספר לילדים בני גילים שונים, המקשיבים לו.
• בעמ' 304 - כיתת בנות במעברה, ללא ספסלים או שולחנות. הבנות, חלקן במטפחות ראש, יושבות בצפיפות רבה על הרצפה, מרוכזות במורה ובמשפט בלתי שגרתי הכתוב על הלוח - "הגשם הוא שקוף, אין לו צבע". ילדה אחת מצביעה, למרות שהיא נמצאת מחוץ לכיתה...

9. תמונות יכולות לעזור ללומד להבין יותר טוב את עצמו

אחד מתפקידיו העיקריים של לימוד העבר הוא לשמש מֵעֵין "מנוף" להבנת הלומד את עצמו, דרך העימות וההיכרות עם בני אדם במקומות ובזמנים אחרים ושונים.

• כאשר תלמידים מתבוננים בתמונה בעמ' 158 הם רואים נערים בני גילם כפי שנראו בשנת 1939 כאשר יצאו להפגנה בנושא לאומי בוער. תמונה זו יכולה לשמש נקודת מוצא לחקר עצמי ולהיכרות של התלמידים עם עצמם דרך שאלות כמו: מה יחסם לאופי הצבאי של תנועות הנוער? מה יחסם לצבאיות? מה יחסם לתנועת נוער בכלל? האם יש מקום לתנועות נוער היום? במה שונה תנועת נוער בתמונה מתנועת נוער של היום, ומה יחסו של כל אחד מהם לנושא תנועת הנוער? באיזה עניין היו הם מוכנים לצאת להפגנה? עד כמה היו נותנים מעצמם ומזמנם למען הבעת דעותיהם באופן דמוקרטי ולמען דעות וערכים שהם מאמינים בהם? ותמונה מעמ' 302 או 303, המציגה משפחה במעברה, יכולה להעלות שאלות כמו: האם תמונה מסוג זה קשורה להיסטוריה המשפחתית שלי? איך הרגיש מי שחי שם בתנאים האלה? האם אנו מסוגלים לראות את עצמנו שם היום? האם תנאי חיינו היום דומים לתנאי החיים המתוארים בתמונה או שונים מהם? האם עדיין ישנם אנשים שחיים בתנאים כאלה? האם חיים כאלה מוכּרים לנו מסביבתנו הקרובה?

קריאת הטקסט החזותי

כל תמונה הופכת לטקסט חזותי כאשר מתחילים לקרוא אותה כטקסט. כלומר, כאשר מתייחסים אל מה שמופיע בה כאל מייצג של דברים שמעבר לה. הפרטים המזוהים בתמונה נתפסים כמסַמנים, והקריאה היא פענוח של הפרטים האלה ובניית משמעות כוללת. לדוגמה: בעמ' 22 ו-40 מופיעים תמונה וציור של משפחות; שתיהן מאזינות לרדיו. התבוננות מפורטת בתמונה יכולה ללמד רבות על אורח החיים ועל הערכים החברתיים והמשפחתיים של שתי המשפחות האלה. בתמונה האמריקנית מופיעה משפחה גרעינית בסיטואציה של פרטיות. ניתן להבין מה מקומו של האב (מפעיל הטכנולוגיה) לעומת מקומה של האם (ילדיה יושבים לצידה). ניכרת לעין גם הרווחה הכלכלית (שטיח, תמונה על הקיר, ספה, והרהיט החדש - הרדיו). לעומת זאת, המשפחה האיטלקית היא משפחה מורחבת, דלתה פתוחה גם אל השכנים, ולפיה הפרטיות איננה נתפסת בערך מקודש. אב המשפחה, היושב במרכז, הוא הדמות הדומיננטית, גם מבחינת הכוח הפיזי. האֵם היא דמות ביתית (היא יחפה), צנועה (מטפחת לראשה), סמל של פוריות ומוצקות; הילדים לבושים במדי תנועות הנוער הפשיסטיות; כל המשפחה פונה לכיוון אחד - אל עבר הרדיו והנאום המשודר בו; הסביבה דלה אך האידיאולוגיה מפיחה תקווה ורוח הדשה. שתי התמונות הן תמונות מגויסות. התמונה בעמ' 40 היא כרזת תעמולה של המשטר הפשיסטי, ואילו התמונה בעמ' 22 היא כנראה כרזת פרסומת לנפלאות טכנולוגיית הרדיו החדשה.

בקריאה של טקסט חזותי נכללים שלבים אלה:

1. זיהוי הפרטים המופיעים בתמונה וקריאתם בשם
   בשלב זה מזהים את מה שמצולם בתמונה. בקריאה של טקסט חזותי עלינו להתייחס לכל פרט ופרט - לעולם לא יהיה פרט קטן מדי. לצורך זה מומלץ בהחלט להיעזר גם בזכוכית מגדלת. זיהוי הפרטים הוא לא תמיד עניין טריוויאלי; כשמדובר בתמונה מתרבות או מתקופה בלתי מוכּרת, גם האובייקטים בתמונה אינם תמיד מוכּרים, ולעתים יש בהם משמעות רבה לפענוח התמונה. שלב זה הוא שלב ראשוני, והוא הכרחי לפרשנות.
   השאלה המרכזית בשש זה: מה הם הפרטים המרכיבים את התמונה?
   
2. קריאה אישית
   בשלב זה מאפשרים לצופה בתמונה להביע את הרגש המתעורר בו דרך נוסטלגיה, השוואה לאירועים אחרים שהוא או היא מכירים, השקפות או אמונות אישיות. שלב זה חשוב מאוד לבניית היחס המעורב והאישי אל מה שמצולם ואל הבנת התמונה בכללותה.
   השאלה המרכזית בשלב זה: מה אנו מרגישים תוך התבוננות בתמונה ומה מעניק לה משמעות אנושית?
   
3. קריאה היסטורית-אנתרופולוגית
   קריאה זו איננה עוסקת בנוסטלגיה, או בזיהוי פרטים בלבד, אלא מנסה להבין משמעויות שמעבר לתמונה. בקריאה זו הופכים האובייקטים למסַמני תרבות, מנהגים, אמונות, אירועים, ובמהלכה מנסים להבין את משמעות התרבות המצולמת ואת מכלול האספקטים - הכלכלי, החברתי והאידיאולוגי שהתמונה חושפת.
   השאלה המרכזית בשלב זה: מה אפשר ללמוד מן התמונה על החיים, התרבות, הכלכלה, ועל האידיאולוגיה של התקופה?
   
4. קריאה תקשורתית
   בשלב זה, מתוך ההבנה שמאחורי הטקסט החזותי עומד מחבר בעל כוונה, מנסים להבין איך עוצב המסר. השאלות החשובות פה: מהי זווית הראייה שנבחרה לתצפית? מאיזה מרחק? איזה רגע של ההתרחשות נבחר לצילום? מה מתוך המציאות שצולמה נכנס אל תוך "מלבן התמונה" (ומה לא נכנס)?
   השאלה המרכזית כאן היא: איך עוצב המסר? ובמידת האפשר - מדוע עוצב כפי שעוצב?
   צילום מאחור (כמו בתמונות בעמ': 17, 217, 277 או 311) יכול "להסגיר" מטרות שונות, כמו מחיקת פני הדמות או הפיכתה לחלק מהמון אנונימי, או להפיכתה לרע אנונימי ועוד. לעומת זאת צילום מלמטה למעלה כמו בעמי 31, 32, 33, 34, 35, 53, 64, 201, 190 ועוד, מקנה לדימוי המצולם עוצמה וכוח רב. צילום מקרוב מעיד על מעורבות רבה בסיטואציה - עמ' 204, 233 - בעוד שצילום מרחוק מספק פרטים ואינפורמציה מרובה אך יוצר ניתוק מבחינה רגשית ואישית - עמ' 184, 237 ועוד. גם אם לא תמיד יכול הצלם של הרגעים ההיסטוריים לתכנן בדיוק את המקום הנכון לצילום, בכל זאת תמיד קיימת בחירה מסוימת של סוג הצילום ועיצוב המסר.
   
5. קריאה ביקורתית
   קריאה זו מנסה לזהות את המסרים הסמויים המועברים בתמונה, וכן לברר אם יוצר התמונה היה בעל כוונה. הנקודה החשובה כאן מהבחינה החינוכית היא ההבנה, שהצילום הוא הרבה יותר מאשר תיעוד מציאות ושיקופה. ולמרות שהוא נראה נאמן למציאות, הוא תמיד מובנֶה כדי לייצג נקודת מבט מסוימת, פרספקטיבה, אידיאולוגיה או מערכת של ערכים, שאינם תמיד נמסרים באופן גלוי. השאלה המרכזית בשלב זה: האם היה אפשר להעביר את המסר גם בדרכים אחרות? ואם כן, יש לבדוק מדוע נבחרה הדרך המסוימת הזאת והאם קיים כאן מסר סמוי.

הדגמת שלבי הקריאה של תמונות - באמצעות תמונות העוסקות בנאומים פוליטיים נתעכב על כמה תמונות שמתוכן אפשר לאפיין את השלבים שצוינו למעלה. נתמקד בתמונות העוסקות בנאומים פוליטיים.

נאומים פוליטיים מספקים אינפורמציה רבה על האישיות הדוברת, על היחס בינה לבין השומעים ועל הסיטואציה הכוללת שבה מושמע הנאום. מרכיבי התוכן של תמונת הנאום יהיו בדרך כלל: הנואם עצמו, הקהל, הבמה שעליה ניצב הנואם (ובכלל זה סמלים וקישוטים או אנשים נוספים) והסביבה כולה - אזור הנאום, הארכיטקטורה של מבנים בסביבה ועוד.

לא בכל תמונה של נאום מצויים כל המרכיבים. בתמונות מסוימות של נאומים נראה דווקא הקהל ללא הנואם (עמ' 42), בתמונות אחרות נראה הנואם, ואילו הקהל חסר (כמו בתמונות בעמ': 42, 32, 94, 249, 307). בדיקת העדרו של מרכיב זה או אחר יכולה לעתים לעזור בזיהוי כוונותיו של הצלם ובזיהוי מסרים סמויים.

נקודות לתשומת לב:

• באיזה גובה נמצא הנואם לעומת הקהל?
• מהו גודל הקהל?
• האם הנואם עומד יחיד על הבמה או מלוּוה באנשים נוספים?
• אילו יחסים נוצרים בין הנואם לבין קהלו?
• מהי לשון הגוף של הנואם?
• איך נראה הקהל (האם הוא מאורגן או ספונטני, האם נראה כקהל שבא מרצונו או כקהל מגויס?)
• מה הם החומרים החזותיים והמילוליים המלווים את הנאום (כרזות, סיסמאות, דגלים, תמונות, סמלים גראפיים ועוד).
• על איזה מבנה ארכיטקטוני מתקיים הנאום? באיזה מרחב?

דוגמאות:

התמונה לנין נואם, עמ' 31. בשלב הראשון אנחנו מזהים את הנואם, לבוש במעיל כבד וחבוש כובע רוסי. מאחוריו כתוב ברוסית השם אנגלס - שמו של הוגה הדעות הגרמני, שפיתח את רעיון הקומוניזם יחד עם ידידו קרל מרקס. לנין עומד על במה מוגבהת. מרחוק ניתן להבחין בבניינים מטושטשים. קהל המאזינים כמעט כולו קהל גברי: אנשים פשוטים, במגבעות שונות. תמונה זו מאופיינת ביחסים מעניינים ביותר בין דמות לנין לבין שומעיו. גובהו הרב, העובדה שאין מעקה המפריד בינו לבין שומעיו, דמותו הכהה והבולטת, לשון הגוף שלו - העמידה בפיסוק המעידה על ביטחון ויציבות, ידיו בכיסיו, פניו בפרופיל על רקע השמים, סנטרו מורם מעט למעלה - כל אלה מדגישים את סמכותו כמנהיג, כבעל חזון, הצופה בביטחון אל העתיד ויכול להצעיד את העם כולו אל מחר טוב יותר. העובדה שהשמים תופסים חלק כה נכבד מהתמונה, מדגישה את הרוחניות של המעמד, ואת החזון המושך את האנשים להשתתף במהלך ההיסטורי הזה. כל אלה הן החלטות של הצלם. התמונה אמנם מתעדת רגע היסטורי, אך דרך העמדת הדמויות זו מול זו, הגודל שהן מקבלות וכדומה, נוצר מסר צילומי שאין להתעלם ממנו.

בעמ' 32 מופיעה תמונה נוספת של נאום אחר - הקרוב בזמן ובמקום לנאום הקודם - נאומו של טרוצקי. כאן נמצאת קבוצה שלמה של אנשים איתו על הבמה, (הבמה היא המרפסת - אלמנט ארכיטקטוני משמעותי בנאומים לאומה, בדרך כלל במשטרים רודניים - המפרידה את הנואמים ומגביהה אותם לעומת הקהל, שאיננו נראה בתמונה שלפנינו). טרוצקי (בשפם ובמשקפיים, מרים את יד ימינו אל הקהל) אינו ניתן לזיהוי מיידי, ולכן לא נוצרת תחושת מנהיג בפי שנוצרה בתמונה של לנין. אלמנטים ארכיטקטוניים בולטים בתמונה בנוסף למרפסת - עמודים ומדרגות, ניתנים לקריאה סימבולית כמציינים הייררכיה.

בעמ' 24 - נאום נוסף ללא קהל - הדיקטטור הצבאי יוזף פילסודסקי נואם בבגדי צבא, עטור דרגות, וסמל הנשר הפולני מתחתיו, כמו מטאפורה מיידית לשלטון חזק, רודני, המתבסס על ערכים של כוח, עוצמה ושליטה. מעניין לציין, שעל פי רוב הסמל מופיע מלמעלה או מאחור, ופה השליט עומד גבוה יותר מהסמל, מה שמאדיר עוד יותר את מעמדו. בתמונה תעמולתית זו אין קהל; מטרתה האדרת שמו של השליט, וביסוס כוחו כדמות לאומית יחידה. התמונה צולמה בודאי על ידי צלם מִטַעם, ונועדה לצורכי תעמולה; הצלם עומד לרגלי הבמה, כדי שאיש לא יסתיר לו אותה.

לעומת זאת התמונה בעמ' 16 מצולמת בספונטניות בידי מישהו העומד בתוך ים הכובעים של הקהל (אולי עיתונאי). על הבמה, בשמלה בהירה ובמגבעת מקושטת נואמת רוזה לוקסמבורג. מאחוריה - אנשים נוספים, אחד מהם רושם רשימות, אולי עיתונאי. הבמה מקושטת בדגלים מצוירים ובציפורים, ובשתי דמויות במסגרות עגולות ופרחוניות: משמאל – פרדיננד לַסאל - מנהיג סוציאליסטי גרמני יהודי, ומימין - פרידריך אנגלס - פילוסוף גרמני, חברו של קרל מרקס ושותפו לפיתוח הרעיון הקומוניסטי. באופן זה, גם אם איננו יכולים לשמוע את נושא הנאום - ברור תוכנו הכללי האידיאולוגי.

גם מתמונת הנאום בעמי 307 אפשר להבין את תוכן הנאום, וזאת מתוך הכרזות: "נדחה את החרפה" ו"כבודנו לא יימכר בכסף". מנחם בגין נואם נגד קבלת שילומים מגרמניה. הקהל הרחב איננו מופיע בתמונה, אולם עובדת הימצאותם של אנשים על גג הבית יכולה להבהיר לנו שהנאום מתקיים בתוך שכונת מגורים, על במה מאולתרת. זהו נאום עממי של מנהיג עממי (והוא לבוש בחליפה ובעניבה!).

בעמ' 47 - נאום של היטלר בכנס המפלגה הנאצית. הקהל הרב נראה כאן בצורה הרבה יותר בולטת מאשר הנואם עצמו, המצולם כשגבו מופנה אל המצלמה. זהו קהל מאורגן, לבוש מדים, עומד בסדר מופתי שורות-שורות, בתוך מרחב עירוני רחב ידיים. סמלי המפלגה נישאים בידי אנשים רבים, סמלים החוזרים על עצמם שוב ושוב – צלב הקרס והאותיות המרכיבות את שם המפלגה N.S.D.A.P (המפלגה הנציונל-סוציאליסטית הגרמנית). היטלר עצמו עומד במרכז, לבדו על הבמה. מתמונה זו ניתן להבין באופן חזותי את המבנה ההייררכי הצבאי של המפלגה - האנשים המקורבים עומדים ממש מאחוריו, אחרים עומדים במרחק מה, אבל בצורה חופשית, וכל השאר -פלוגות- פלוגות בשורות ישרות כסרגל ממלאים את כל מלבן התמונה. היטלר נואם דרך המיקרופון אל ההמונים. התמונה מדגישה צייתנות וסדר. מודגש מאוד ביטול הפרטיות והשייכות לציבור גדול. לא כולם רואים הכל, רוב הקהל איננו רואה את הנואם אלא רק שומע אותו, האצטדיון פתוח אבל סגור בארכיטקטורה. כדאי לשים לב לכל מה שניתן ללמוד על המפלגה הנאצית מתוך התמונה, על הצבאיות, ההייררכיה, הסדר והצייתנות למנהיג, על ההמון הגדול שכל אחד בתוכו הוא רק "בורג" קטן, החזרה הטקטית על סמלי המפלגה החזותיים והמילוליים - כל אלה "מסגירים" אינפורמציה רבה לגבי האידיאולוגיה של המפלגה כמו גם על המבנה ההייררכי, האתוס, יחסי האנוש בין האנשים לבין עצמם ובינם לבין מנהיגיהם.

מקוצר מקום לא ננתח בפירוט נאומים נוספים, אולם אתם מוזמנים להתבונן גם בתמונות הבאות, באותו העניין:

בעמ' 93 - נאום בקונגרס הבינלאומי הראשון למען השלום בבריסל; 243 - נאומו של מרטין לותר קינג במצעד על וושינגטון; בעמ' 248 - פידל קסטרו נואם בעצם ימי המהפכה; בעמ' 249 – ג'ון קנדי נואם בעת ביקורו ההיסטורי בגרמניה.

לגבי כל אחד מהנאומים האלה אפשר לחזור ולשאול את השאלות שנשאלו עד כה, וללמוד מתוך התמונות על הרקע המדיני הכללי המייחד כל אחד מהם.

נושאים רבים ושונים ניתנים להשוואה בספר: פליטים, משפחות דיוקנאות, עבודה, מלחמה, קבלות פנים, מצעדים ועוד.

לסיום, התמונות בתפר נועדו להאיר אירועים היסטוריים והם נבחרו לאו דווקא בגלל ערכם האסתטי. אך אי אפשר להתעלם מכמה תמונות בעלות ערך אסתטי מיוחד במינו המופיעות בספר.

• בעמ' 177 מופיעה תמונה של משפחה בזמן מלחמה, היכולה בגלל תוכנה החזותי והאסתטיקה שבה להפוך לסמל לסבל שגורמות כל המלחמות בעולם – משפחה ללא אב, אם שנותרה אחראית על ילדים צעירים, אחריות הדדית של הילדים זה כלפי זה (שימו לב איך הקטנים אוחזים זה ביד זה והגדול אוחז בשמלת האם). ברקע - בתים עשֵנים וחרֵבים מהפצצות, והעצים נטולי העלים, כמו רישומים שחורים וכהים על רקע בהיר של עשן, מוסיפים לאווירת הבדידות והצער בתמונה.
  
• בעמ' 182 מופיעה תמונה מדהימה במיוחד - זווית הצילום יצרה מצב שבו בתוך מלבן התמונה, בשלוש שכבות, ניתן לעקוב אחרי אמצעי לוחמה המאפיינים במיוחד את מלחמת העולם השנייה - מטוסים מובילים גייסות של לוחמים וצנחנים באוויר. למטה נמצאת קבוצת צנחנים בשלבי התארגנות לקראת כינוס, לפני יציאה למשימה. (מימין, מאחורי החיילים, רואים מצנח כפי שהוא נראה לאתר נחיתה ולפני ניתוקו מהצנחן). מהתמונה עולה אווירה של פחד, ויחד עם זאת גם הוד ויופי נדירים, בעיקר בגלל השטח הגדול שתופסים השמים (עמוסים בלוחמים ולא במלאכים...)
  
• גם בעמ' 278 מופיעה תמונה בעלת ערך אסתטי מיוחד במינו. השילוב של הרחוב הסטטי, כמעט ריק מאדם, המצולם מזווית חזיתית לעומק, ממש במרכז התמונה, מנוגד לכביש הסואן - סואן לא ממכוניות אלא מסערה של גדרות תיל מתפתלות.
  
• תמונה מעניינת נוספת היא זאת המופיעה בעמ' 37 ובה תמונת ענק של סטלין על קיר בניין מרכזי בלנינגרד. מקומו הנישא של המנהיג בהייררכיה הפוליטית מומחש באופן פיזי, מעבר לכל פרופורציה בין בניינים לבני אדם. עיניו מתבוננות הישר קדימה. העוברים ברחוב רואים את התמונה בכל רגע, אולם קיימת התחושה שסטלין עצמו מתבונן בעוברים ובשבים, מפקח על מעשיהם ומזכיר להם ללא הרף את קיומו בחייהם ואת האידיאולוגיה שהוא מייצג עבורם.

הצעות לפעילויות בכיתה

1. שיחה על תמונות היא פעילות ראשונית זמינה שאינה דורשת התארגנות מיוחדת.
2. אפשר לבחור תמונה ולראות בה תמונה מתוך סרט. מנקודת מוצא זו ניתן לנסות לתכנן את הצילומים הבאים ולחשוב: איזו עלילה תתפתח, באילו פרטים תתמקד בעיקר המצלמה וכו'. פעילות זו מתאימה במיוחד לכיתות שבהן יש לתלמידים מצלמות וידיאו והם מכירים את הצילום בווידיאו באופן בסיסי.
3. אפשר להטיל על הילדים להגדיל תמונות מסוימות ולאצור תערוכה סביב נושא כלשהו: פליטים, נאומים, משפחות וכו'. אוצר התערוכה מכין גם כיתובים וטקסט מלווה לתערוכה שאצר.
4. אפשר לבחור תמונות ולכתוב עליהן.
5. אפשר לבחור תמונות מתוך הספר ולמצוא בעיתונות היומית תמונות עכשוויות שיכולות ליצור דיאלוג עם התמונות ההיסטוריות, ברמות שונות - תוכן, זווית ראייה, רעיון, אידיאולוגיה וכו'.
6. אפשר להביא תמונות רלוונטיות מתוך אלבום המשפחה או מתוך ספרים שיש לכל אחד בבית.
7. בכל פרק בספר ניתן לבחור את תמונת הפרק, להתייחס אליה לעומק, ובאופן כזה ליצור מאגר דימויים מייצגים למאה העשרים.
8. אפשר להשתמש בתמונה כתחילתו של דיון בכיתה.\
9. המלצה - להשתמש בתמונה גם כשאלה לבחינה.
10. מומלץ מאוד לבקש מהילדים לאסוף במהלך השנה תמונות משמעותיות מתוך העיתונות. לקראת סוף השנה יכול כל תלמיד לאצור תערוכה אישית של דימויים חזותיים (היסטוריים) שאגר.

קריאת הכרזות שבספר "המאה העשרים - בזכות החירות"

בספר שלפניכם מופיעות כשלושים כרזות מארצות שונות ומתקופות שונות במהלך המאה העשרים. כרזות מעצם הגדרתן נועדו למסור רעיונות באופן ציבורי. ברובן קיים שילוב בין טקסט לדימוי חזותי. למעשה, יוצר הכרזה "מתרגם" רעיונות, דעות ואידיאולוגיות מתחום המלה אל התחום החזותי ומשלב בין שניהם באופן שיהיה אפקטיבי ושהמסר יובן בדרך הטובה ביותר.

לכרזות מטרות שונות. בספר שלפנינו נוכל להבחין בשלוש מטרות שונות של הכרזות המוצגות:

1. כרזות המציינות יום היסטורי משמעותי או אירוע ציבורי חשוב: חגיגות האחד במאי עמ' 37; כרזה על סרט שביימה לני ריפנשטל אודות האולימפיאדה, עמ' 51; או כנס של הקומסומול בברית המועצות, עמ' 34.
2. כרזות המביעות מחאה: כמו הכרזה בעמ' 93, שבה קורא ארגון צרפתי למען השלום לפירוק החימוש, או כרזת מחאה של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל כנגד "הספר הלבן", עמ' 226. כרזת מחאה נוספת היא כרזה גרמנית היוצאת נגד הכיבוש הצרפתי בחבל הרור, עמ' 52.
3. כרזות משמשות "שופר" לאידיאולוגיה: רוב הכרזות בספר שייכות לסוג זה של כרזות. הקומוניזם, הפאשיזם, הציונות - שלוש האידיאולוגיות המשמעותיות של המאה העשרים שבהם דן הספר בהרחבה, השתמשו בכרזות להפצת אידיאולוגיה, ובכך תרגמו ערכים רעיוניים לערכים חזותיים.

מטרתה העיקרית של הכרזה היא להעביר את מסריה באופן היעיל, הברור, הפשוט והמשמעותי ביותר. עליה להיות בעת ובעונה אחת:

1. מובנת וקלה לפענוח - ולכן הדימויים יהיו קליטים, קריאים ומוכּרים היטב לקהילה הקוראת. ניקח לדוגמה את הכרזות בעמ' 54 - הרובה והספר היוצרים את "הפשיסט המושלם, או דמות הנער המתופף בעמ' 56, או מפת גרמניה ואוסטריה בעמ' 103 או מפת ארץ ישראל מהספר הלבן" כפי שהם מוצגים בכרזה בעמ' 226.
2. מושכת תשומת לב - לכן יינקטו בעיצובה פרקטיקות שנועדו להבליט, להפריז; להוציא משלווה ולהעיר את המתבונן להקדיש להן זמן צפייה. למשל – השימוש בצבע האדום בכרזות בעמ': 33, 35, 37, 107 או השימוש באלכסונים בכרזות בעמ' 49, 76 ועוד.
3. משפיעה ומשכנעת - באמצעים מועטים ובזמן קצר ביותר על הכרזה לפעול כדי לשנות עמדות או התנהגויות לקרוא אל הדגל, לגייס דעת קהל. לכן עליה להיות מנוסחת היטב ובאופן המשכנע ביותר. על פי רוב הדבר נעשה תוך פנייה לרגש ולא תוך פנייה למחשבה או לדיון רציונלי. דוגמאות לפנייה אל הרגש ניתן למצוא בכרזות בעמ' 45, 93 או בעמ' 92.

הדימוי החזותי משרת היטב את הכרזה בכל מטרותיה. הוא יכול להיות קליט, ברור ופשוט, הוא יכול למשוך תשומת לב, ויש לו איכויות ישירות ואפקטיביות ביכולתו לעורר רגשות ולהשפיע עליהם.

נסקור ביתר הרחבה את הדרכים שבהן מצליחה הכרזה להיות בעת ובעונה אחת גם פשוטה וקליטה, גם מובנת ומשפיעה וגם מושכת תשומת לב.

1. שימוש בצבע
   הצבע האדום, צבעו של הדגל הקומוניסטי חוזר, כמובן, בכל כרזה שהמשטר הקומוניסטי בברית המועצות מפיץ כדי לחזק את התמיכה בו וכדי למסור את האידיאולוגיה לכל שכבות העם. גם כרזת המחאה של "ההסתדרות צבועה בצבע אדום, צבע תנועת הפועלים. לעומת זאת בכרזה בעמ' 36 מודגש צבעה המתכתי של המכונה, המדגישה את פיתוח התעשייה ואת הפועלות הנוטלות בכך חלק. לעומת זאת בכרזה בעמ' 34, הקוראת למפגש בני תנועת הנוער, קיים נוסף על הצבע האדום של הדגל המחובר לחצוצרה, מגוון רחב יותר של צבעים: מודגשות החולצות הלבנות והעניבות האדומות החגיגיות, וברקע - מרחבי דשא ירוק, דשאו של האצטדיון הענק שבו מתקיים הטקס רב המשתתפים לפתיחת האירוע. משלחות צבעוניות של בני כל המועצות מגיעות מרחבי ברית המועצות, המאופיינת בנופים כפריים מוריקים.
   
2. שימוש בצורות הנדסיות פשוטות
   השימוש בצורות הנדסיות פשוטות כמו משולש, מלבן ועיגול (אלה הנפוצות ביותר) נעשה ברוב הכרזות המופיעות בספר. הכרזה הצרפתית בעמ' 93, הקוראת לפירוק החימוש, משתמשת במשלש ובעיגול. המשולש השחור בעל הצורה החדה שחודו מכוון כלפי מטה, מסמל כמובן את החימוש, ולעומתו העיגול החום הבהיר, בעל קווי המתאר הרכים, מקיף את האם והילד, ומסמל את בני האדם, המשלמים בחייהם את מחיר המלחמות, שהחימוש עלול להביא שוב ושוב. הכרזה בעמ' 33 משתמשת גם בצורה משולשת - ההר שעליו ניצב החייל, וגם בריבוי של מלבנים – השלטים הנישאים על ידי המפגינים בני כל האומות, הקוראים בשפות השונות לפועלי כל העולם להתאחד. הכרזה בעמ' 36 בנויה בעיקרה על שני עיגולים, אחד קרוב וגדול מאוד ואחד קטן יותר ומרוחק.
   
3. יצירת אפקט של תנועה
   תנועה יוצרת עניין, מעוררת סקרנות ומעניקה תחושה דינמית. למרות שהכרזה היא סטאטית, יש אמצעים לשוות לה תחושה של תנועה. כיוונים אלכסוניים הם אולי התחבולה העיקרית בשיווי תחושת תנועה בתמונה סטאטית. בכרזה שבעמ' 41 נוצרת תחושת תנאה על ידי הכיוונים האלכסוניים של הידיים, הרגליים, ושל נטיית הצוואר והראש של הדמויות הנאבקות. בכרזה זו תורמות לתחושת התנועה גם ההצללות היוצרות את השרירים של הנאבקים, וגם הצללים המוטלים לרגליהם, וכמובן הדמויות הנמצאות מאחור, בצל. בכרזה בעמ' 189 נוצרת תחושת התנועה העזה של הקרב על ידי חזרה על הצבעה לכיוון אחד, מימין לשמאל, היד המושטת של המפקד למעלה, קני הרובים, קנה הטנק, השלט הנופל, כיוון הריצה של החיילים, הדגל המתנפנף, וכיוון האור בשמים והרוח הנושבת לרגלי החיילים ומדגישה את התנועה. תנועה אלכסונית עזה מאפיינת גם את הכרזה לסרט "אולימפיה" של לני ריפנשטל. דמות האתלט הרץ בקדמת הכרזה נוטה הצידה, רגליו יוצרות אלכסון אחד, וידיו יוצרות אלכסון שני. התמונה כולה מאופיינת ברינמיות רבה, בעיקר על רקע האצטדיון העגול הסטאטי, ועל רקע השמים המכסים יותר ממחצית התמונה. אלכסון נוסף מאפיין את כיוון השיבולים בכרזה בעמ' 49, במקביל ליד האם האוחזת בגב התינוק ובמקביל לקו הדמיוני המחבר את ראשיהם של האב והאם כלפי מעלה. הספינות המופיעות בכרזה בעמ' 276, במסגרת המאבק על העלייה, מסודרות בקו אלכסוני, בנוסף לאלכסון של כל אונייה בנפרד, וגם הכתובת באדום "הננו ועלינו" יוצרת אלכסון עולה, לכיוון השמים. אלכסונים ניתן לראות בכרזות רבות נוספות, שכן האלכסון הוא אחד האמצעים המקובלים ביותר ליצור תנועה ועניין בכרזות.
   
4. שימוש בסמלים מוכרים לכל
   על פי רוב מופיעים בכרזה סמלים שקוראי הכרזה עשויים לזהות בקלות יחסיהו למשל בכרזה בעמ' 205, נראים ארבעה אגרופים מפרקים ושוברים את צלב הקרס - סמלה של גרמניה הנאצית. חלקי הידיים הנראים צבועים בדגלים של בעלות הברית: בריה"מ, ארה"ב, צרפת ואנגליה. הכרזה הזאת מכוונת כמובן לקהל שמכיר את הסמלים היטב ומפענח אותם ללא קושי. כך הדבר גם בכרזה בעמ' 45 (מימין) - פה הופך צלב הקרס למכשיר עינויים. סמלים מוכרים מופיעים גם בכרזה המציגה את דמות הפאשיסט האידיאלי, עם הרובה והספר ועוד.
   
5. יחסי גודל בלתי שגרתיים
   יוצרים גם הם עניין, סקרנות ותשומת לב. הספורטאי הגדול לעומת האצטדיון הקטן בעמ' 51 מדגיש את מעמדו של הספורטאי, שמאפיינות אותו כל התכונות של הלוחם האידיאלי; החייל הגדול היוצר צללית כהה לעומת ההמון המריע שמאחוריו בכרזה בעמ' 33; גודלם המונומנטלי של בני המשפחה בכרזה בעמ' 49 ההופכים להיות דוגמה ומופת למשפחה האידיאליות או גודלו של הפועל הנושא ארגז תפוחי- זהב בכרזה המופיעה בעמ' 76.
   
6. זווית ראייה דרמתית
   בדרך כלל במבט מלמטה למעלה, תורמת גם היא לאפקט החזק של הכרזה ויוצרת תגובה רגשית ומעורבות, כמו בכרזה בעמ' 33. דמות החייל המוצגת מזווית מסוימת, מלמטה למעלה, הופכת אותו לחייל ענק, כמעט מיתולוגי, מעניקה לו תכונות על אנושיות ובכך מאדירה את כוחו של הצבא האדום כמבצע האידיאולוגיה שעליה מכריזים בני כל האומות המצוירים מאחור. זווית ראייה דומה ניתן לראות גם בכרזה בעמ' 36, בה נראים הפועלים מלמטה למעלה והופכים גם הם לדמויות ענק, "גדולות מהחיים" ובכך מוענקת עוצמה רבה למעמד הפועלים המקדם את החקלאות והתעשייה. בעמ' 205 נראות ארבע הידיים של ארבע בנות הברית מלמטה למעלה, על רקע השמים. המבט מזווית זו הופך אותן למונומנטליות, כמו כוחות טבע שאי אפשר לעצור בעדם.
   
7. עירוב של מציאויות בטכניקה של קולאז'
   בשונה מתמונה, הכרזה נוקטת לעתים בטכניקה של קולאז', כדי לצרף דימויים שונים היכולים לבוא כדימויים משלימים או כדימויים מנוגדים. הכרזה בעמ' 37 הקוראת לפועלי כל העולם להתאחד מכילה דימויים שונים ומנוגדים. בתחתיתה פועלים חוגגים מניפים את דגלי האחד במאי, ובחלקה העליון - בניינים מודרניים חדישים המסמלים קידמה יחד עם קהל חוגג הממלא את הרחובות. אולם הדימויים במרכזה של הכרזה הם דווקא דימויים של דיכוי, השלטת טרור על אזרחים חפים מפשע: אנשים נגררים בגסות, רוכבי סוסים מגרשים אזרחים מכיכר העיר ועוד. בשתי הכרזות בעמ' 36 יש שימוש בקולאז' כדי להביא יחד את האלמנטים הטכנולוגיים המאפיינים את התקופה החדשה בעבודה, בחקלאות ובתעשייה. אלמנטים המייצגים את התעשייה החדשה כמו גלגלים או ארובות מופיעים בטכניקת קולאז' יחד עם דמויות של פועלים או פועלות. מתוחכמת במיוחד היא הכרזה בעמ' 107 הקוראת ליהודים לבנות חיים קומוניסטיים - כלומר לעסוק בעבודת אדמה לעומת עסקי אוויר שאפיינו אותם בעברם טרום המהפכה. היהודי מאופיין בזקן, שפם ואף מאורך, כפי שאופיין גם בעבר, אולם הוא לבוש כאיכר, נועל מגפיים גבוהים ובגדי עבודה ובעזרת את חפירה הוא חופר כלפי חוץ את השורשים הרעים - את היהודי שעסק בעסקי אוויר. יהודי זה מתעופף באוויר, מזוודתו נפתחת ומטבעות כסף מתפזרים מתוכה. מאחור נוהג יהודי אחר בטרקטור, ושלוש נשים מגרפות בקצב אחיד, כשבאופק מאחוריהן, ניצב אוהל עם דגל מתנפנף. צירוף כזה של דימויים מעביר את עיקר המסר - המעבר הרצוי מעבודה לא יצרנית, לעבודת כפיים חקלאית.
   
8. פנייה לרגשות
   כרזות רבות פונות אל רגשותיהם של המתבוננים בהן. הכרזה בעמ' 116, פונה אל רחמיהם של אלה שיודעים צער על מות אהוביהם וקוראת להם לקבל באהדה גם את צערן של האמהות היהודיות שגם הן שכלו את אהוביהן. בעמ' 219, בשתי הכרזות גם יחד, יש פנייה ברורה אל הרגשות. הכרזה העליונה פונה אל נשים ומציעה להן שותפות מלאה במאבק המלחמתי, תוך תחושת שחרור, חופש, שליטה ופתיחת אפשרויות של ניידות ומרחב, כמו הגברים. בכרזה התחתונה ניצב החייל הארצישראלי החסון והיציב בפיסוק רגליים על סיציליה ואיטליה. לעומתו ניצולי יהודי אירופה, המתוארים כדמויות מזות רעב, מבוהלות ומפוחדות רועדות ברוח החזקה הנושבת בהן בכל פה. הטקסט "לשחרור מעונים, לנקמת טבוחים" מוסיף גם הוא ומחזק את הפנייה אל הרגש.

הצעות לפעילויות בכיתה

1. לאחר זיהוי התכונות המאפיינות את הכרזות המופיעות בספר, אפשר להציע לתלמידים לעצב בעצמם כרזה, על פי העקרונות שנבדקו. הכרזה יכולה להיות בעלת אופי פוליטי או אופי אחר.
2. אפשר להשוות את הכרזות המופיעות בספר עם כרזות עכשוויות, הן מבחינת התכנים והן מבחינת העיצוב.
3. אפשר לבחון קריקטורות פוליטיות ותשדירים פוליטיים בטלוויזיה, ולבדוק אם עקרונות העיצוב שתוארו למעלה באים לביטוי גם במדיום התקשורת העכשווי.