עליה שלישית ורביעית : חברת העובדים

התארגנותו הכלכלית של משק העובדים החלה כבר בתקופת העליה השניה: בתקופה זו הונחו היסודות הראשונים להתישבות העובדים; עוצבו עקרונות מושב העובדים; עבודת הפועלים אורגנה באמצעות התאגדויות משותפות; בשנת 1916 הוקם "המשביר" כדי לספק מזון לפועלים במחירים הקרובים למחירי עלות. מאוחר יותר הורחבו תחומי אחריותו של המשביר וכללו בתוכם גם תיכנון ייצור למשקים החקלאיים ושיווק התוצרת. בתקופה זו הוקמו גם ראשוני הקואופרטיבים, דוגמת דפוס 'אחדות' בירושלים.

בתקופת העליה השלישית התרחבה ההתישבות העובדת והתגוונה: הוקמה הקבוצה הגדולה, המושב השיתופי ואחריהם ראשוני הקיבוצים הגדולים. בשנת 1920 הקימו מפלגות הפועלים 'הפועל הצעיר' ו'אחדות העבודה' משרדים לעבודות ציבוריות שנועדו להשיג, לרכז ולתאם את עבודתם של הפועלים בעבודות הממשלה. תחילה פעלו המשרדים בנפרד, אך עם ייסודה של ההסתדרות החלו לפעול במשותף. בשנת 1921 הקימה תנועת הפועלים את 'בנק הפועלים'.

בתקופת העליה השלישית החל להסתמן בבירור הצורך ביצירת מערכת ארגונית מקיפה, אשר תוכל לתאם ולנהל באופן ריכוזי את משק העובדים ההולך ונוצר - לטפל בניגודי האינטרסים המובנים שבין מעסיקים לעובדים, להטיל את מרותה של ההסתדרות הכללית כארגון גג של הפועלים הן על המעסיקים והן על המועסקים ולנסות ולדאוג לוויסות הצריכה ותיכנון הייצור במגמה לחתור ליצירת מערכת חברתית וכלכלית שוויונית יותר בציבור הפועלים בארץ.

ההחלטה להקים מערכת כלכלית ומשקית הסתדרותית נבעה לא רק מרעיונות חברתיים - סוציאליסטים, אלא נדרשה מתוקף מציאות החיים המעשית בארץ באותה תקופה. כבר בשנת 1921 חיבר דוד בן גוריון תכנית ראשונה להקמתה של חברת העובדים. תכנית זו שהתבססה על רעיונות חברתיים מרחיקי לכת לא נתקבלה מסיבות שונות, אך רבים מהרעיונות שהועלו בה שולבו באופן חלקי בתשתיתה של תכנית חברת העובדים שהתקבלה לבסוף.

המסגרת המשפטית שאיגדה בתוכה את מכלול הפעילות הכלכלית והמשקית של ההסתדרות - חברת העובדים - הוקמה בשנת 1923. ההחלטה על הקמתה נתקבלה במסגרת ועידתה השניה של ההסתדרות, בה גובשו גם היסודות לתקנותיה. ניסוחן של תקנות חברת העובדים נמסר לועדה, בה השתתפו י. אהרונוביץ, ד. בן-גוריון, י. וילקנסקי, ב. כצנלסון וד. רמז. תקנות חברת העובדים אושרו על-ידי ממשלת ארץ-ישראל בחודש מרץ 1924, ונתקבלו כחוקת חברת העובדים העברית השיתופית הכללית בארץ ישראל ('חברת העובדים') בע"מ.

מטרת החברה הוגדרה כך: 'לאחד על יסודות שיתופיים את הפועלים העברים בארץ ישראל, בכל מקצועות העבודה, בין בעבודה גופנית ובין בעבודה רוחנית'. תחומי פעילותה של החברה הוגדרו אף הם:

פיתוח ההתישבות וטיפוחה. לחברה הוקנתה הסמכות להיות גורם ביניים המתווך בין המתיישבים לגורמים המיישבים, הפיננסיים והממשלתיים. תפקידיה כללו מצד אחד: יצוג ציבור העובדים כלפי חוץ - באמצעות ניהול משא ומתן עם השלטונות ועם חברות ההתיישבות, חתימה על חוזי קניית קרקעות ומבנים, חתימה על חוזי העסקה, קבלת הלוואות לצורך הכשרת קרקעות, בניית תשתיות, רכישת אינוונטר ובניין ומצד שני ניהולם של עובדיה ושל משקיה כלפי פנים - באמצעות חלוקתם הפנימית של חוזי ההעסקה, ניהול ושליטה כוללים של המשאבים שנועדו להתיישבות. על מנת להבטיח את שליטתה של החברה על המשקים הוקנו לה סמכויות פנימיות , בהן: ביקורת על תכניות העבודה ומהלכן במשקים החקלאיים, ביקורת החשבונות, ייסוד מפעלים הקשורים בהתיישבות: חברות להכשרת קרקע, בנקים אפוטיקאיים, חברות שיתופיות חקלאיות ומוסדות התיישבות אחרים.
כמו כן הוחלט כי פעילות חברת העובדים תתבצע באמצעות חברת-בת להתיישבות, שתהיה הזרוע ההתיישבותית שלה - 'חברת התיישבות העבודים' , אשר על ייסודה הוחלט בועידה החקלאית השניה.
פיתוח הספנות ומשק הדיג. החלט כי פעילות החברה בענפי הדיג והספנות תתבצע באמצעות חברות -בת לספנות ולדיג. עם יסוד חברת העובדים טרם נוסדו חברות בתחום זה, וההחלטה שנתקבלה נסמכה על תכניות עתידיות.
פיתוח ענפי החרושת והתעשייה לסוגיהם. הוחלט כי עם הקמתה של החברה יימסרו אמצעי הייצור לחבריה (הן ליחידים והן לקיבוצים) בשיטה של חוזי אריסות, שכירות וכיוב'. פיתוח הסקטור התעשייתי אמור היה להתקיים במסגרת של חברות -בת לחרושת שיתופית. עם זאת בעת הקמתה של חברת העובדים לא היה עדיין גורם נפרד שהתמקד בטיפול במלאכה ובחרושת.
בניין ועבודות ציבוריות. בעבודות המיועדות נכללו פיתוח תשתיות התיישבותיות, בניין בתים, סלילת כבישים, מסילות ברזל וחציבה. בתקופת הקמתה של חברת העובדים כבר פעל 'המשרד לעבודות ציבוריות ובניין', שהיה בעל מעמד חשוב במשק הבניין והעבודות הציבוריות בארץ .
ריכוז השיווק וההספקה של ציבור העובדים. במישור השיווק אמורה החברה לפעול לארגון חנויות ומחסנים לממכר תוצרת משקי העובדים וכן לעסוק בייבוא וייצוא סחורות. במישור ההספקה אמורה החברה לפעול כאגודת צרכנים. 'המשביר' נועד לפעול כזרוע-בת של החברה, אף כי בתיכנון זה הוא לא נועד לפעול כמערכת מרכזת שתעסוק בתיכנון הייצור והצריכה ותפעל כמוקד ריכוזי של משק מתוכנן.
הובלה יבשתית ואווירית. תיכנון זה נסמך על חזון עתידי. בו אמורה היתה חברת העובדים לפעול לרכישת אמצעי הובלה יבשתיים ואוויריים ולנהל בעצמה שינוע של נוסעים וסחורות. לעת יסוד חברת העובדים לא היו ברשות ההסתדרות (אם בבעלות ישירה או כקואופרטיב) חברות להובלה יבשתית ואוירית.
פעילות פיננסית ואשראית. ייסוד בנקים ומוסדות אשראי. כמו-כן תוקן כי חברת העובדים תייסד קרנות מיוחדות להתיישבות, לפיתוח החרושת ולשאר מטרות החברה ותנהל אותן. בעת הקמתה של חברת העבודים כבר פעל 'בנק הפועלים' כזרוע הפיננסית והאשראית של ההסתדרות, והחלו נסיונות ראשונים להקמתן של קופות מלווה וחיסכון.
ביטוח. הוחלט כי חברת העובדים תפתח את תחומי הביטוח האישי וביטוח הרכוש לחבריה. לשם כך הוחלט על הקמתה של חברת ביטוח (בתקנות היא כונתה 'חברת אחריות הדדית') .

חברת העובדים הוגדרה בתקנון החברה כחברה בערבון מוגבל - ערבותם של החברים הוגבלה לסכום של 5 לי"מ. הערבון המוגבל התייחס לערבותם בכל הקשור לפעולותיה החיצוניות של החברה, אך הוא לא ביטא את מערכת היחסים הפנימיים. לא היתה זו מעין חברת מניות, המושתתת על בסיס כלכלי. החברות בחברת העובדים הושתתה על תשלום דמי חבר שנתיים. על פי התקנות יכלו כל פועל ופועלת החיים מעמלם להתקבל כחברים בחברה, בכפוף להסכמתם לתקנותיה. תנאי זה היה דומה לתנאי החברות בהסתדרות הכללית - ונועד להדגיש את הזהות בין שתי המסגרות.

ראו דיון מורחב בנושא חברת העובדים במסגרת האתר הנושאי - משק וכלכלה

לקריאה נוספת: אתר תנועת העבודה בארץ ישראל