עליה שלישית ורביעית : עליה שלישית

הדיון במשמעות המושג 'עליה שלישית' דורש לערוך הבחנה בין השימוש בשם זה לצורך ציון דרך כרונולוגי לבין הדיון בקבוצת עולים מסויימת מתוך כלל ציבור העולים לארץ בשנים 1924-1918, שראתה בעצמה עילית חברתית ורעיונית משרתת ונטלה על עצמה ככזו את הובלתו של היישוב היהודי בארץ בדרך להגשמת מטרותיו הלאומיות.

במובן הכרונולוגי מקיפה העליה השלישית את כלל ציבור העולים (כ- 35,000 נפש) שהגיע לארץ בין השנים 1923-1918. עם סיום מלחמת העולם הראשונה נותרו בארץ כ- 56,000 יהודים (תוצאת הגירושים, המגיפות והתמותה הטבעית). מספרה של האוכלוסיה היהודית בארץ גדל, כתוצאה מהגירה זו אליה לכ- 90,00 נפש. עם זאת בשלב זה עדיין לא השתנה באופן מהותי הרכבה הדמוגרפי של אוכלוסיית הארץ , היהודים היוו אך כ- 12% מכלל האוכלוסיה.

אופייה הדמוגרפי של העליה הזו, בייחוד בשנותיה הראשונות היה יחודי: עד שנת 1921 התאפיינה העליה כעליה של קבוצות צעירים (בשנים אלו לא היתה למעשה הגבלה ממשית על העלייה ארצה). מרביתם רווקים (77% בשנים ראשונות ואח"כ 65%), עיקרה ממזרח אירופה ומיעוטה מאירופה המרכזית. בין השנים 1923-1921 (בהן הונהגו קריטריונים כלכליים, בהתאם ליכולת הקליטה הכלכלית), גדל מספרם של בעלי המשפחות מהמעמד הזעיר בורגני מתוך כלל העולים. עבור כלל הציבור המזרח אירופאי מסמלת עליה זו גם החמצה גדולה, שכן בשלב זה היו המגבלות על העליה לארץ ישראל מעטות, וגם כשהוטלו מגבלות כספיות על העולים לארץ, לא היה בהן בכדי להגביל עליה של המעמד הבורגני. ציבור זה בחר שלא לעלות.

במובן החברתי-רעיוני , מכוון המונח "עליה שלישית" דווקא למיעוט מתוכה: לציבור הפועלים (שהיווה כ- 40% מכלל ציבור העולים שהגיע לארץ באותן שנים) . ציבור זה הוא שיצר את המפנה החברתי המשמעותי באופיו של הישוב היהודי בארץ, בכיווני התפתחותו ובעיצובו החברתי לקראת מימוש מטרותיו הלאומיות.

העליה השלישית , בדומה לעליה השניה, היתה עליה מעצבת, במובן זה שהיא השפיעה על עיצוב פני החברה הישובית החדשה בארץ ישראל. אף כי דמתה לעליה השניה במאפייניה החברתיים והרעיוניים, היא הרחיקה לכת ממנה בארגון הכלכלי והחברתי ובנטייתה המשימתית-הגשמתית.

היתה זו עליה של בחירה:

בחירה לעלות לארץ ולא להגר לארצות הברית, ששעריה היו פתוחים להגירה עד שנת 1921, ומאוחר יותר, פתוחים חלקית, בהתאם למכסות הגירה, עד שנת 1924, בה נסגרו כליל. בחירה להישאר בה, לאחר הכרת מציאות החיים הקשה ודלות תנאי החיים. הבחירה להשתייך למעמד הפועלים, מתוך הזדהות אידיאולוגית ורצון ליישם באופן עצמי את הרעיונות הלאומיים והחברתיים בהם האמין ציבור זה.

הגורמים שהשפיעו על עיצוב אפייה של העליה השלישית

אופייה הייחודי של העליה השלישית, כמו גם עיצובה הרעיוני של מנהיגותה הושפעו בין השאר מן התהליכים החברתיים הגלובליים שהתרחשו בארצות המוצא מהן הגיעו עולי העלייה השלישית:

שינויים פוליטיים באירופה ובמזרחה, וכן במאמפריה העת'מנית: כפי שציינו הושפע המכלול הרעיוני הזה מן השינויים מרחיקי הלכת שהתחוללו באותה עת באירופה, במיוחד עם תום מלחמת העולם הראשונה. הזירה הפוליטית באירופה, כמו גם במזרח התיכון השתנתה באופן מהותי:
האימפריה העותמנית, ששלטה עד אז בזירה המזרח תיכונית ובפרט בארץ ישראל התמוטטה.
כיבוש הארץ על ידי הבריטים סימן גם מעבר מן המדיניות התורכית ששללה את הזכות להתארגן על בסיס לאומי למדיניות הבריטית שתמכה בהתארגנות לאומית אזורית. מדיניות זו התבטאה בהכרה בזכות ההתארגנות הלאומית הערבית, אך גם בזכותה של התנועה הציונית לייצג את האינטרסים הלאומיים של העם היהודי.
פרעות ביהודי מזרח אירופה עם תום המלחמה: סיומה של מלחמת העולם הראשונה הותיר את אירופה עצמה מעורערת ושסועה בתוכה. מן הכאוס הזה נבטו הן רעיונות נשגבים שעסקו בתיקון עולם, והן מלחמות מקומיות ומתיחות על רקע לאומי בין העמים באירופה, הן על רקע חילוקי דעות שנגעו לאופיים של המשטרים הקיימים והן על רקע סכסוכים בין לאומים שונים. במקרים רבים תועל התסכול הציבורי לכיוונה של האוכלוסייה היהודית שישבה באותן ארצות, במיוחד באזור החזית המזרחית, למשל: אוקראינה, פולין, הונגריה, רומניה. וב- 1919, בעקבות מלחמת האזרחים ברוסיה.
ההגנה העצמית היהודית לא יכלה לעמוד בפני עוצמת הפרעות. ברקע הזה נבטה ההכרה אצל רבים כי עליהם להגר מארצם (בעיקר לאמריקה). מיעוט מתוכם הגיע להכרה כי דרוש שינוי מהותי במעמדם של היהודים – הפיכתם לעם ככל העמים. בעל שפה משלו, טרטוריה משלו, מבנה כלכלי בריא , עצמאי , וחברה בה יחסי היצור יושתתו על עקרונות חברתיים חדשים , שאינם נצלניים.
השפעות רעיוניות: הרעיון הציוני, כמו-גם מכלול המחשבה הסוציאליסטית שהתעצב בהדרגה בתנועת הפועלים הארץ-ישראלית הושפעו לא במעט מזרמי מחשבה שהשפיעו באופו ניכר על כל הזירה האירופאית, ממנה הגיעה מרבית העליה השלישית לארץ: עלייתו של הרעיון הלאומי באירופה, שבאה לידי ביטוי במיוחד בדיונים על עיצובם של הסכמי השלום באירופה; עלייתו של הקומוניזם הרוסי בעקבות מהפיכת 1917; ההכרה הבין-לאומית בתנועה הציונית כמייצגת האינטרסים הלאומיים של העם היהודי בארץ ישראל (תחילה במסגרת הצהרת בלפור מ- 1917, לאחר תום המלחמה במסגרת ועידת סן רמו ב- 1920 ובאותה שנה גם בחבר הלאומים).
המהפכה הקומוניסטית של 1917: מבחינה רעיונית לא ניתן להתעלם מהשפעתה של המהפכה הקומוניסטית ברוסיה ב- 1917. האפשרות כי על חורבות המשטר הישן יבנה שלטון חדש המבוסס על עקרונות חברתיים של שוויון וצדק נראתה לרבים, גם בציבור היהודי, בהישג יד. עם זאת, הלאמת המסחר הפרטי פגעה בפרנסתם של רבים מתושבי העיירות היהודיות. בפני יהודי רוסיה ניצבו למעשה שלוש אפשרויות עיקריות: הגירה לארצות הברית (עד 1921 לא היו כל הגבלות בהגירה – סגירת השערים המלאה החלה רק בשנת 1924) , הצטרפות והשתלבות בשינויים החברתיים המהפכניים ברוסיה (במסגרת ה'בונד') או – וזו אפשרות בה בחר מיעוט קטן, לעלות לארץ.
שינוי במעמדה של התנועה הציונית: אישורה של הצהרת בלפור בועידת סן רמו (אפריל 1920) ואחר כך על ידי מליאת 'חבר הלאומים' (יולי 1920) שינה באופן מהותי את מעמדה של התנועה הציונית. הצהרת בלפור (1917) לא נתנה לעם היהודי את הזכות הלאומית על ארץ ישראל כולה, אך היא הכירה בזכותו לבנות לו בית לאומי בה. עם אימוצה של הצהרת בלפור על ידי ועידת סן רמו ואחר כך על-ידי 'חבר הלאומים' זכתה המדיניות הבריטית בגיבוי בין-לאומי שבא לידי ביטוי בכתב המנדט על הארץ שקיבלה בריטניה מטעם חבר הלאומים. ההסתדרות הציונית הוכרה מעתה באופן רשמי כמייצגת האינטרסים הלאומיים של העם היהודי. בהמשך היא תהיה גם לגורם פעיל בתחום הציונות הקונסטרוקטיבית – בניינו של הבית הלאומי בארץ ישראל.
הקמת תשתית תנועתית חלוצית ציונית באירופה: אפייה של תנועת הפועלים בעליה השלישית עוצב בין השאר גם בהשפעתה של ההתארגנות החלוצית-סוציאליסטית בארצות מוצאם של העולים. תנועת 'החלוץ' הוקמה כבר בשנת 1905 באודסה, והתרחבה באופן משמעותי בשנת 1917, אז הוקמו סניפים רבים ברוסיה ובמזרח אירופה. עקרונותיו המוסכמים של 'החלוץ', כפי שנוסחו בועידת היסוד של ארגון 'החלוץ העולמי' ,שהתקיימה בשנת 1921 בקרלסבד, צ'כוסלובקיה, היו: הכשרה רוחנית וגופנית לקראת עלייה ארצה; הגשמה אישית; תרבות ושפה עברית ועוד. רבים מחניכי התנועה הזו , שגם הקימה קיבוצי הכשרה וחוות הכשרה בפולין וברוסיה (הבולטות שבהן: חוות גרוחוב, ליד ורשה - 1919, חוות תל-חי בקרים (1920 ועוד) נמנו על חלוצי העליה השלישית. עוד נזכיר בהקשר זה את הקמתן של תנועות של תנועות הנוער הציוניות של 'צעירי ציון' וכן את ייסודה של תנועת 'השומר הצעיר' בגליציה שחברו אף הם לעולים בעליה השלישית.

לקריאה נוספת: אתר תנועת העבודה בארץ ישראל

לחלקים נוספים של המאמר: