פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

(Tuvia Bielski). מפקד פרטיזנים יהודי. ביילסקי נולד למשפחת חקלאים יהודים בכפר סטאנקיביץ' (Stankiewicze) שבקרבת נובוגרודק. בהיותו בן 17 הצטרף לתנועה החלוצית, וב- 1928 גוייס לצבא הפולני והגיע לדרגת רב-טוראי. ב- 1930 נשא אשה, התיישב בעיירה סובוטניק (Subotnik) והיה בעל חנות בדים. בספטמבר 1939 סופח השטח לברית-המועצות. עם פלישת הגרמנים לברית-המועצות ב-22 ביוני 1941 גוייס ביילסקי, ומשכבשו הגרמנים את השטח ברח ליער ואחר-כך חזר לכפר מולדתו. אחרי שהוריו ובני משפחה אחרים נרצחו בגטו נובוגרודק ברח ביילסקי עם אחיו, זוסיה, עשהאל ואהרן, ליערות. הם השיגו נשק, יצרו ביער גרעין פרטיזנים בן 17 איש, רובם בני משפחת בילסקי, וטוביה ביילסקי נבחר למפקד. הוא שיגר שליחים לגטאות שבסביבה והזמין את הכלואים בהם להצטרף לקבוצתו. מאות משרידי היהודים בגטאות של מחוז נובוגרודק, גברים, נשים וילדים, נהרו למחנהו של ביילסקי, וגדוד הפרטיזנים שלו גדל מיום ליום.

גדודו של ביילסקי הפיל את פחדו על איזור נובוגרודק בפעולות הנקם שעשה בשוטרים בילורוסים ובאיכרים שרצחו יהודים. השלטונות הגרמניים קבעו פרס של 100,000 מרק למי שיביא לידי תפיסת ביילסקי. את תורת לוחמת הפרטיזנים למד ביילסקי מתוך קרבות, ובהצלת יהודים ראה מטרה בעלת חשיבות ראשונה במעלה.

עם הקמת גדוד הפרטיזנים היהודים ביערות נליבוקי זכה ביילסקי באימונה של מיפקדת הפרטיזנים הסובייטית, ובמיוחד באימונו של מפקדה הגנרל פלטון (שמו האמיתי היה וסילי יפיבוביץ' צ'רנישב). ביילסקי התנגד למגמת הפיקוד להוציא מגדודו את 150 הלוחמים ולהשאיר לו מחנה אזרחי של לא קרביים, ובכדי לסכל את התוכנית הפך את גדודו לבסיס תחזוקה ללוחמים הסובייטים. גדודו לא היה גדוד פרטיזנים במובנו הרגיל, אלא קהילה יהודית ביער, ובה בית-כנסת, בית-דין, סדנאות, בית-ספר, מרפאה וכולי (ראו מחנות משפחה ביערות).

בקיץ 1943 פתחו הגרמנים במצוד גדול ביערות נליבוקי כדי להשמיד את כוחות הפרטיזנים, ובייחוד את גדודו של ביילסקי. הפרטיזנים נסוגו למעבה היער, ומיפקדת החטיבה פקדה על ביילסקי להשאיר ביחידתו רק רווקים נושאי נשק, ואילו בעלי משפחות, נשים וילדים נצטוו לצאת את האיזור ולא לנדוד אחרי הלוחמים. ביילסקי, שידע שההוראה חורצת את גורל האזרחים למוות, לא נשמע לה, נסוג עם כול הגדוד כולו והלוחמים מחפים על האזרחים, עד שהוציאם בשלום מן היער המכותר. בקיץ 1944, עם שחרור האיזור, נכנס ביילסקי עם גדודו, גדוד הפרטיזנים על-שם 'קאלינין' ובו 1,230 לוחמים, במצעד צבאי לעיר נובוגרודק. עשהאל ביילסקי נהרג בקרב בקניגסברג (היום: קלינינגרד) כחייל בצבא האדום.

אחרי המלחמה חזר ביילסקי לפולין. ב- 1945 עלו הוא ושני אחיו ששרדו לארץ וב-1954 התיישב בארצות-הברית.

לקריאה נוספת:
עדות על פרטיזנים יהודים ומחנות משפחה ביערות : מיומני בגטו וביער
המחתרת, הפרטיזנים וההתנגדות היהודית בוילנה ובסביבותיה
התנגדות חמושה בגטאות ובמחנות

באתר יד ושם:
ערכי לקסיקון נוספים בנושא ההתנגדות הלוחמת
המוזיאון החדש – התנגדות והצלה
תערוכה מקוונת – העט והחרב / אלכסנדר בוגן