תרומת בנימין ואנה מרשין, זיסמן ופולה מרצינסקי, אייב ומרים מרצינסקי, איזי וברניס מרין, לזכר הוריהם שעיה ואטלה דבורה מרצינסקי, האחים יידל ודוד והאחות חיה.
"מעל למאה אנשים נדחסו לתוך הקרון שלנו... אין אפשרות לתאר את המצב הטראגי בקרון הסגור, חסר האוויר. כל אחד מנסה להידחף לאשנב הקטן. כולם מוטלים על הרצפה. גם אני נשכבתי. בקרשי הרצפה מצאתי סדק ודחפתי לתוכו את אפי כדי לנשום מעט אוויר. הסירחון בקרון היה בלתי נסבל. בארבע פינות הקרון עושים אנשים את צורכיהם... כעבור זמן מה עצרה הרכבת פתאום. לקרון נכנס אחד השומרים. התברר שנכנס לשם שוד. היינו צריכים לגשת אליו אחד-אחד ולהראות לו כל מה שברשותנו. הוא לקח כל מה שלא הוסתר היטב: כסף, שעונים, דברי ערך... מים! התחננו לפני עובדי הרכבת. רצינו לשלם להם בתמורה הרבה כסף. שילמנו 500 ו- 1000 זלוטי בעד מעט מים. שילמתי 500 זלוטי יותר ממחצית הכסף שהיה ברשותי, וקיבלתי ספר מים, כחצי ליטור. כשהתחלתי לשתות התנפלה עלי אשה שילדה התעלף. בכל כוחה רצתה להכריח אותי שאשאיר לה מעט מים. השארתי בספל מעט מים וראיתי שהילד שותה ממנו. מרגע לרגע נעשה המצב בקרון קשה יותר. השמש חיממה את הקרון. הגברים שכבו עירומים למחצה. גם חלק מהנשים שכבו בלבושן התחתון. האנשים שכבו על הרצפה. חלקם כבר לא היו בחיים. היינו בדרך כעשרים שעות. אילו נמשך המסע עוד חצי יום, היינו כולנו מתים מחום." (עדותו של ניצול)
לקריאה נוספת:
יד ושם
מוזיאונים ומכוני הנצחה
באתר יד ושם:
תצלומים נוספים בנושא השואה והחברה הישראלית
תת אתר בנושא דפי עד
המאגר המרכזי של שמות קורבנות השואה