מה היה טיב היחסים בין הקהילות השונות בארץ-ישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים? האם התנהלה ההתיישבות היהודית על-פי דפוסים של השתלטות קולוניאלית כבחלקים אחרים של העולם, או שמא הייתה מיוחדת במינה בקשריה עם האוכלוסייה המקומית? אביבה חלמיש בוחנת את העמדות השונות בסוגיה זו בספרות המחקר הישראלית, ועושה את דרכה ב"שדה המוקשים" האידאולוגי אל הצגת עמדה ברורה משלה, תוך שימוש זהיר במונחים טעונים וניתוח בהיר של סוגיות רגישות.

נהוג לתאר את ארץ-ישראל בשנים 1948-1917 כ"משולש", שבסיסו הוא השלטון הבריטי ושתי שוקיו הן האוכלוסיות שהתגוררו בארץ: אוכלוסיית הרוב, שהכפילה את מספרה בדרך של ריבוי טבעי מ- 600,000 נפש בקירוב בראשית התקופה למיליון ומאתיים אלף בקירוב בסופה, ואוכלוסיית המיעוט, שמשקלה היחסי עלה מפחות מעשרה אחוזים לכשליש, ובמספרים מוחלטים היא גדלה בלמעלה מפי עשרה, מ- 56,000 ל- 600,000 בקירוב בעיקר הודות להגירה. באופן רשמי, השתייכו כל התושבים של ארץ-ישראל המנדטורית למסגרת מדינית אחת, אך מה הייתה המשמעות המעשית של עובדה זו בתחומי החיים השונים (תרבות, חברה, פוליטיקה וכלכלה), מה הייתה מהות היחסים בין שתי האוכלוסיות ומה היה אופיים – שאלות אלה שנויות במחלוקת.

יחסים בין שתי קבוצות אוכלוסייה שונות המתגוררות במסגרת מדינית אחת יכולים להתנהל באחת משלוש מתכונות. אפשרות אחת היא, ששתי הקבוצות חיות "זו עם זו" ומנהלות חיים משותפים: יש להן מערכות משותפות בכל תחומי החיים או בחלק נכבד מהם ומידה רבה של אינטרסים ושאיפות משותפים. האפשרות השנייה היא, ששתי הקבוצות חיות "זו מעל זו" והן ממוקמות ברבדים שונים של אותה מערכת ריבודית. מתכונת יחסים זו התקיימה במושבות בתקופה הקולוניאלית: המתיישבים מארץ-האם האירופית חיו "מעל" לתושבים המקומיים. האפשרות השלישית היא של חברה דואלית, שבה הקבוצות חיות "זו ליד זו". בהגדרתה הבסיסית המתכונת הדואלית היא תשליל של המתכונת הראשונה, והיא שונה אף מזו השנייה. לכל אחת משתי קבוצות האוכלוסייה יש מערכת ריבודית משלה ומערכות נפרדות בכל תחומי החיים (או כמעט בכולם), אין להן אינטרסים משותפים והשאיפות של כל אחת מהן שונות ואף מנוגדות. בכל אחת משלוש המתכונות האלה יכולה לקנן אצל אחת מן האוכלוסיות או אצל שתיהן שאיפה לאיין את זולתה, וליצור מצב של "זו במקום זו", שאפשר להגדירו גם במתכונת יחסים אפשרית רביעית במספר.

על סמך בחינה היסטורית והיסטוריוגרפית של היחסים בין שתי קבוצות האוכלוסייה בארץ-ישראל המנדטורית, יוצגו להלן שלוש ממתכונות היחסים (הראשונות), וזאת על-פי הסדר הכרונולוגי של הופעתן בזירת המחקר: תחילה הדואלית ולאחר מכן הקולוניאלית והמשותפת. סדר זה מתבקש גם משום שהפיתוח והניסוח של השתיים האחרונות נעשה מתוך התייחסות אל הראשונה, התמודדות אִתה והתנגדות לה, המאמר אינו עוסק בקונפליקט הפוליטי והצבאי בין שתי האוכלוסיות ואינו נדרש אל המניעים האידאולוגיים והאחרים שמאחורי העמדות של החוקרים, אך הצל המרחף של העמדות האידיאולוגיות מחייב רגישות למינוח ומאמץ מודע לדיוק בשימוש במילים.

הכלל המנחה בשימוש במושגים להלן הוא, שהם נבחרו על-פי שפתו של החיבור ותוך נאמנות למינוח שרווח בחברה נשואת הדיון. עד כה הוגדרו תושבי ארץ-ישראל המנדטורית כשתי "אוכלוסיות", וכדי להימנע משימוש במילים שאין לגביהן הסכמה לפני שהוסברה הבחירה בזו או אחרת הוצמדו להן הנסמכים "רוב" ו"מיעוט" במקום שם תואר. מעתה ואילך ידובר ב"ערבים" וב"יהודים". ערבים, משום שבתקופת המנדט זה היה המונח הרווח להגדרת אוכלוסיית הרוב. התיבה "פלסטינים", המקובלת יותר כיום, נכנסה לשימוש – חלקי בלבד – רק במהלך תקופת המנדט ובעיקר אחריה. כידוע, שני המוסדות הכלל-ארציים של אוכלוסיית הרוב בתקופת המנדט היו ה"וועד הפועל הערבי" (שפעל בשנים 1934-1920) וה"וועד הערבי העליון" (שהוקם בראשית המרד הערבי בשנת 1936).

כדי להבחין בין הערבים תושבי ארץ-ישראל המנדטורית לאחיהם בארצות השכנות יובא הצירוף "ערביי ארץ-ישראל", שאינו מבטא עמדה באשר להגדרת זהותם של הערבים תושבי הארץ (כחלק מסוריה הגדולה או כישות פלסטינית נפרדת) ולגבי מועד התגבשותה של זהות ערבית-פלסטינית, סוגיות שאף הן שנויות במחלוקת פוליטית ואקדמית. לתיאור המיעוט בקרב האוכלוסייה בארץ-ישראל המנדטורית תשמש המילה "יהודים", ולא "היישוב" (קיצור של היישוב היהודי בארץ-ישראל, ויש המכנים אותו בשם התואר "העברי"), שהכיל רק אותו חלק של האוכלוסייה היהודית ששאף לתקומה לאומית-מדינית של העם היהודי בארץ-ישראל. במילים אחרות – "היישוב" הוא רק החלק הציוני מבין התושבים היהודים של ארץ-ישראל המנדטורית.

הישות המדינית "ארץ-ישראל" נולדה רק לאחר מלחמת העולם הראשונה. עד לשלב שבו הותוו גבולותיה המדיניים של "ארץ-ישראל המנדטורית" בראשית שנות העשרים של המאה העשרים, לא היו לארץ-ישראל גבולות חד-משמעיים, והשם הזה הגדיר את הטריטוריה אשר נתקשרה בתודעה העולמית כארץ מולדתו של עם ישראל וכארץ הקודש. ארץ-ישראל לא הייתה אפוא יחידה מדינית מוגדרת, ולאורך מאות השנים בהן היא הייתה נתונה תחת שלטון אסלאמי היא אף לא הייתה יחידה מינהלית בפני עצמה. לשונות הנכתבות משמאל לימין כינו את השטח הבלתי-מוגדר הזה בשם Palestine (או דומה לו), וכאשר כבשו אותו המוסלמים במאה השביעית, הם הלכו בעקבות שליטיה הקודמים של הארץ, שהיו נוצרים, וכינו חלק ממנו פִלַסטִין. הבריטים, שהאזור מן הים התיכון במערב עד גבולות איראן במזרח הופקד בידיהם כמנדט מטעם חבר הלאומים לאחר מלחמת העולם הראשונה, קיבלו כפי שהם את השמות האנגלי והערבי של השטח המשתרע ממערב לירדן, אך שמו העברי היה נושא לוויכוח בין היהודים, שחפצו בשם ארץ-ישראל, לבין הערבים והבריטים שהתנגדו לו, ולבסוף נקבע בשנת 1922, כפשרה, שמה הרשמי העברי של הארץ: פלשתינה (א"י).

המאבק הדתי והלאומי המתמשך על חבל ארץ עתיר-שמות זה עשה את השימוש בשם זה או אחר כסימן העשוי ללמד על נטיות לב וגישה אידאולוגית, ולחלופין על ניסיון להסתירן מאחורי מילים תמימות-כביכול או על היעדר רגישות או חוסר-ערנות לדקויות סמנטיות. על-פי הכלל שהוצג לעיל, של הבאת מונחים כפי שנהגו בעלי הדבר ועל-פי שפת החיבור, במאמר הנוכחי ישמש אותנו בדרך-כלל המונח "ארץ-ישראל", ובציטוט ממסמכים רשמיים בריטיים מאותה תקופה יובא השם "פלשתינה (א"י)".

לחלקים נוספים של המאמר:
ארץ ישראל המנדטורית : חברה דואלית או מציאות קולוניאלית? (פריט זה)
ארץ ישראל המנדטורית : חברה דואלית או מציאות קולוניאלית : זו ליד זו : חברה דואלית
ארץ ישראל המנדטורית : חברה דואלית או מציאות קולוניאלית : ייחודו של התחום הכלכלי
ארץ ישראל המנדטורית : חברה דואלית או מציאות קולוניאלית : זו מעל זו : מציאות קולוניאלית
ארץ ישראל המנדטורית : חברה דואלית או מציאות קולוניאלית : זו עם זו : חיים משותפים
ארץ ישראל המנדטורית : חברה דואלית או מציאות קולוניאלית : סיכום