כדי לעמוד על טיב משטרה של מדינה מסוימת, וכדי להבחין בינו לבין משטרים אפשריים אחרים, אין להסתפק בניתוח על-פי אמת-מידה יחידה, אלא יש לצרף כמה אמות-מידה שונות, שייצרו יחד תמונה ברורה פחות או יותר של המשטר. ננסה לנסח כמה אמות-מידה כאלה.

1. אמת-המידה המסורתית

לפי אמת-המידה המסורתית אנו מבחינים בין שני סוגי משטר: מונרכיה ורפובליקה.

מונרכיה ¹ (מלוכה) היא משטר שבראשו שליט יחיד (מונרך), קבוע וחוקי, למשך כל ימי חייו, המוריש את השלטון לבן/בת משפחתו. אולם מצב שבו יש בידי השליט המסורתי היחיד סמכויות נרחבות של שלטון (מונרכיה אבסולוטית [בלתי-מוגבלת\ מוחלטת]) הינו יוצא-דופן בימינו. לרוב, סמכויותיו הממשיות של המונרך מוגבלות והוא חייב לשתף פעולה עם מוסדות מדיניים אחרים (מונרכיה מוגבלת או מונרכיה חוקתית-קונסטיטוציונית), או שהוא ממלא תפקיד שהינו ייצוגי וסמלי בעיקר, וסמכויות השלטון נתונות בידי פרלמנט, ממשלה ומוסדות אחרים (מונרכיה פרלמנטרית) ² .

רפובליקה ³ היא כל משטר שאין בו שליט יחיד, והשלטון מייצג שכבות רחבות יותר של העם, הבוחרות בו, לרוב לתקופה מוגבלת בלבד.

אולם אמת-מידה מסורתית זו, המציינת רק מי עומד בראש המדינה, אינה מספיקה להבנת אופיים של משטרים במדינות שונות. לעתים ההבדלים בין מונרכיה אחת לאחרת, או בין רפובליקה אחת לאחרת, רבים מאלה שבין רפובליקות למונרכיות. בריטניה, ירדן, ערב-הסעודית, שוודיה (ועוד) הן כולן מונרכיות; ארצות-הברית, גרמניה, ישראל, מצרים, סין (ועוד) הן כולן רפובליקות; אולם ההבדלים בין המדינות בתוך כל אחת משתי הקבוצות רבים מן הדמיון ביניהן.

2. מקור הלגיטימציה [ההצדקה] של השלטון

אמת-מידה זו מתייחסת למקור שהשליטים שואבים ממנו את זכותם המוסרית והחוקית לשלוט ואת חובת האוכלוסייה לציית להם. אמת-מידה זו מבחינה בין משטר הסכמי, שבו סמכות השלטון נובעת מהסכמת האוכלוסייה ומותנית בה, לבין משטרים אוטוריטריים, שבהם היא נובעת ממקורות אחרים, כגון סמכות האל (תיאוקרטיה), יתרון מולד של בני אצולה (אריסטוקרטיה) או יתרון מקצועי של אנשי צבא (משטר צבאי).

משטר הסכמי יכול להתקיים גם במונרכיה וגם ברפובליקה, כפי שהוגדרו על-ידי אמת-המידה המסורתית הקודמת. כפילות זאת קיימת גם כשמדובר במשטר אוטוריטרי. לכן גם אמת-מידה זו לבדה אינה מספיקה להבחנה בין משטרים שונים.

3. מספר המשתתפים בתהליך ההכרעות השלטוניות

אם נרחיב את אמת-המידה של מקור הלגיטימציה של השלטון, ונוסיף לה את המימד הכמותי של מספר המשתתפים בתהליך ההכרעות השלטוניות, נוכל לחדד את ההבחנה הקודמת בין משטר הסכמי לבין משטר אוטוריטרי, ולהבחין בין משטרים דמוקרטיים ⁴ לבין משטרים אוליגרכיים.

במשטר דמוקרטי חייבת להיות לכלל האוכלוסיה המבוגרת זכות ואפשרות מעשית להשתתף בתהליך ההכרעות השלטוניות, לפחות באמצעות מנגנון של בחירות. לעומת זה, במשטר אוטוקרטי ⁵ ההכרעות השלטוניות מצויות בידיו של שליט יחיד; ובמשטר אוליגרכי ⁶ הן בידיה של שכבה מסוימת בעם (או בידי כמה שכבות).

4. מידת ההתערבות של השלטון בחיי היחיד והחברה

אמת-מידה זו מאפשרת עידון נוסף של ההבחנה בין סוגי משטרים שונים, ונודעת לה חשיבות מיוחדת בהבחנה בין משטרים מודרניים. משטרים ליברליים [חופשיים] מצמצמים את התערבותם בחיי היחיד והחברה עד למינימום. משטרים רודניים ⁷ (טוטליטריים) מקיימים התערבות מרובה בכל תחומי החיים, בדרך-כלל תוך שימוש במנגנוני כפייה, באמצעי לחץ, בתעמולה ובמונופולין [שליטת-יחיד] על אמצעי התקשורת. דמוקרטיה הינה משטר ליברלי; לעומת זה, שלטון אוטוקרטי ושלטון אוליגרכי יכולים להיות ליברליים במידה מסוימת או טוטליטריים לחלוטין.

5. סדר העדיפויות של המשטר

כל משטר מודרני בימינו חייב לעסוק בעת ובעונה אחת בתחומי רבים ומורכבים, ולטפל בצרכים חברתיים מגוונים. אולם משטרים שונים מייחסים חשיבות שונה לכל אחד מהתחומים והצרכים הללו. כך, משטרים מסוימים מדגישים את נושא הקיום והביטחון הלאומי, ואחרים מדגישים את הנושא הדתי או את הנושא הכלכלי-החברתי.

6. תרבות מדינית ואזרחית

כינונן של מדינות חדשות רבות באזורים בלתי-מפותחים לאחר מלחמות-העולם, כל אחת ומשטרה שלה, והעובדה שבסופה של המאה ה-20 כמעט כל מדינות העולם מגדירות את עצמן כדמוקרטיות, מערערים את יעילותן של אמות-המידה של המיון שנזכרו עד כה. גישה אחרת למיונם של משטרים מתייחסת לאשכול של אמות-מידה כלכליות ופוליטיות של תרבות מדינית ואזרחית, ומבחינה בין שלושה סוגי משטרים:

משטרי העולם הראשון – משטריהן של רוב המדינות המתועשות והמפותחות. המשטר במדינות אלה מושתת על שלטון החוק, הפרדת רשויות, אוטונומיה [עצמאות, אי-כפיפות לאחרים] יחסית של מוסדות וארגונים חברתיים, חירות פוליטית ואזרחית, שוויון לפני החוק, פלורליזם [ריבוי של דעות שונות], בחירות חופשיות של השלטון וחילופי שלטון מסודרים.

משטרי העולם השני – משטריהן של המדינות המתועשות של הגוש המזרחי הקומוניסטי לשעבר, המושתתים על כלכלה ריכוזית ומתוכננת ועל שליטת המדינה בכל תחומי החיים של הפרט והחברה באמצעות מפלגה יחידה. המשטר בחלק ממדינות אלה עובר בשנים האחרונות שינוי יסודי (אך הוא אינו מוגדר ומגובש עדיין).

משטרי העולם השלישי – משטריהן של המדינות המתפתחות, רובן מדינות חדשות שקמו כתוצאה של סיום הקולוניאליזם האירופי ⁸. מדינות אלה מתאפיינות בכלכלה ובטכנולוגיה בלתי-מפותחות, בעוני וברמת השכלה נמוכה. חלקן מגדירות את עצמן כדמוקרטיות, אך ברבות מביניהן התבסס שלטון אוטוריטרי כזה או אחר, ואחרות סובלות מאי-יציבות שלטונית.

התפרקותו הסופית של הגוש המזרחי בשנת 1992 מערערת את תקופתה של אמת-מידה זו של מיון, וכיום נוטים לדבר על משטרי המדינות התעשייתיות המפותחות מול משטרי המדינות הבלתי-מפותחות, או בעגה המקצועית – על משטרי מדינות הצפון השבעות מול משטרי מדינות הדרום הרעבות ⁹.

הערות שוליים:

1. מונרכיה: מיוונית – שלטון יחיד.
2. פרלמנט: בית-נבחרים; נציגות מחוקקת עליונה במדיניות דמוקרטיות. בישראל: הכנסת.
3. רפובליקה: מלטינית – מדינה של ציבור אזרחיה.
4. דמוקרטיה: מיוונית – דמוס = עם; קרטיה = שלטון; דמוקרטיה = שלטון העם.
5. אוליגרכיה: מיוונית – אוליגוס = אחדים. משטר שבו רק קבוצת צמרת מסוימת משתתפת בשלטון
6. אוטוקרטיה: מיוונית – שלטון יחיד.
7. רודנות (=דיקטטורה): שליטה בלתי-מוגבלת של שליט יחיד (רודן, דיקטטור) או של קבוצה.
8. קולוניאליזם: מקור המושג במלה קולוניה = מושבה, והוא מתייחס להשתלטות של מדינה על ארץ אחרת לשם ניצול אוצרותיה, אגב שלילת עצמאותם המדינית של תושבי המקום.
9. מדינות צפון/דרום: הגדרה מקורבת על-פי מיקום המדינה בחצי הצפוני או הדרומי של כדור-הארץ. צפון: המדינות המפותחות שבחצי הצפוני של כדור-הארץ, למשל, ארצות-הברית, קנדה ומדינות אירופה. דרום: המדינות הבלתי-מפותחות שבחצי הדרומי של כדור-הארץ, למשל, מדינות אפריקה, דרום אסיה, מרכז אמריקה ודרום אמריקה.