| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ועדת פרומקין מונתה בידי ד' בן-גוריון, במידה רבה בלית ברירה. משך חודשים אחדים ניסו בן-גוריון, שזר וחבריהם להדוף התקפות ותלונות אשר באו מכל עבר על 'החינוך האחיד' ועל הכפייה האנטי-דתית במחנות העולים. אולם כאשר גברו הלחצים מצד העולים (אשר הגיעו עד לתקריות אלימות), מצד עסקני המפלגות הדתיות (אשר איימו לפרק את הקואליציה הממשלתית) ובמיוחד כאשר נגד המדינה הושמעה ביקורת קשה מטעם חוגים יהודיים בחו"ל (ביקורת שפגעה במעמדה המוסרי של המדינה החדשה ואיימה לפגוע במגביות הכספיות למדינה), לא נראתה לבן-גוריון דרך טובה יותר אלא למנות ועדת חקירה ממשלתית. באותה העת קיווה להרחבת הקואליציה הממשלתית ולהקטנת התלות בחוגים הדתיים. הרכב ועדת פרומקין היה פחות או יותר מאוזן, אך דרך חקירתה לא היתה דרך משפטית אובייקטיבית. תלונות אישים ומוסדות, כי לא ניתן להם להשיב בוועדת החקירה על האשמות ספציפיות, היו נכונות. ואף על פי כן, במסקנותיה העקרוניות צדקה הועדה. דו"ח ועדת פרומקין הוכיח כי במקומות שונים ננקטה כפייה אנטי-דתית בידי חוגי ההסתדרות בעת חינוך ילדי העולים. כפייה אנטי-דתית זו היתה קודם כל פרי אמונה של אנשי תנועת הפועלים, שדרכם – דרך החלוצים החילוניים – היא היא הדרך האחת הנכונה לבניין הארץ. לא בכדי, כתב נחום לוין בפנקסו אחרי הדו"ח: 'תעודה חשוכה מימי הביניים … התקפת השמצה נגד כל המאור של ארץ-ישראל החדשה והמהפכה בישראל.' גם הוא וגם חבריו האמינו כי המהפכה הציונית פירושה לצאת מן הגולה ומן הגלותיות ולמרוד בדת ובמצוות ה'שולחן ערוך'. הוא היה בטוח בדרכו, ולכן נפגע כל כך מהאשמתו. וכניסוחו: 'הצד האישי הוא חמור מבחינה מוסרית … נניח – לא תודה! אך להיענש על ידי הרבי [בן-גוריון? שזר? – צ"צ] על אשר ניסיתי למצות את תורתו עד תומה … על שהתעקשתי לייחד את עצמי בעניין אחד בלבד: עיצוב דמותה הרוחנית של הכנסת' [הכוונה: 'כנסת ישראל' – צ"צ].142 נחום לוין ושניים מאנשיו נפגעו אישית ופוטרו בעקבות מסקנות דו"ח פרומקין. אולם תנועת העבודה כולה חשה עצמה נפגעת, ולכן ניסו למעשה למנוע את הפצתו של הדו"ח המלא.143 הפגיעה היתה פגיעה בדרך חינוכית ובפעילות מגשימה רבת שנים וכוללת. וכניסוחו של ח"כ ע' אסף בדיון על הדו"ח בכנסת: 'נסו לחשוב מה היה קיים במדינת ישראל בלעדי החלק ה"חופשי" הזה, בלעדי יצירתו ועבודתו החינוכית … מה היתה דמות המדינה, מה היו ערכיה, מה היו הישגיה ומה היה כוחה בלעדי החלק הזה?' לאסף ולחבריו היה ברור כי תנועת העבודה, למן 'העלייה השנייה העובדת' ואילך, הקימה את המדינה ובנתה את כוחה החומרי והרוחני,144 ולכן קבע: 'אנו איננו מוכנים בשום פנים ואופן לוותר על עצמנו, ככוח מחנך לגבי העולים, לקרוא אותם, להדריך אותם בדרכנו, כדי שיצרפו אלינו, כי אנו מאמינים שזו הדרך הנכונה.'145 העובדה שבתוך מפא"י ובתוך חוגי ההסתדרות כמעט לא היתה מחאה על הכפייה האנטי-דתית כלפי ילדי העולים146 קשורה גם בהתנהגותם של החוגים הדתיים. גם הם לא היו רק תמימים באמונתם,147 וגם אצלם ניכרה שאיפה ל'כיבוש' ולחיזוק עמדות פוליטיות ומפלגתיות. וכניסוחו של השר שפירא, מנהיג הפועל-המזרחי: 'העלייה בעתיד הקרוב … זה מחנה רב ועצום שישנה את פני המדינה … החילותי להאמין שלא רחוק היום והיהדות הדתית תהיה רוב בארץ… נתגייס כדי להגיע למטרתנו, יצירת רוב יהודי דתי בארץ והרוב הזה קום יקום, בעזרת השם, בעתיד הלא רחוק.'148 לקולות כגון אלו הקשיבו היטב בתנועת העבודה והשיבו להם בלשון בוטה ומזהירה: 'החזית הדתית בתשוקות האקספנסיה שלה … [וברצונה] לאגור כוח פוליטי על ידי הכנסת המוני עולים למסגרתה המפלגתית ולעשותם מנוף לאמצעי מלחמה בחילוניים … בל תגזור עלינו "קולטור קאמפף". בל תכריח אותנו להתגוננות.'149 שני הצדדים – החזית-הדתית ומפא"י – שניהם ראו בחינוך 'נשק',150 ושניהם לחמו להשתלטות עליו. יתר על כן, החוגים הדתיים היו מפולגים בתוכם מאוד, וברובם היו מרוחקים מעדות המזרח ומנוכרים להן. אנשי מפא"י חשו כי ניתן לכפוף את החוגים הדתיים – ואולי אף לפצלם – ועובדה היא כי כל אלה האחרונים התעוררו למלחמתם באיחור והסכימו להגיע לידי פשרה שקשה להעלות על הדעת שהיו נכונים לה בנושאים אחרים שהם 'ציפור הנפש' של כל אדם דתי. הם ויתרו, למעשה, על חינוך דתי לבני כל עדות המזרח ועמדו בעיקר על חינוך דתי לילדי התימנים. ועדת פרומקין, אשר הוקמה כדי לפשר בין שני הצדדים, למעשה העמידה מראה מגדילה מול פני שניהם, וחיזקה את הקיטוב בין הציבור הדתי לבין הציבור החילוני. העובדות אשר העלתה רק חידדו את העמדות המנוגדות של שני הצדדים. החוגים הפועליים-חילוניים, אשר כאמור היו בטוחים בצדקת דרכם, לא שינו באופן דרסטי את דרכם החינוכית בעקבות דו"ח הוועדה.151 החוגים הדתיים חשו, בין היתר עקב הדו"ח, כי עליהם להילחם יותר על חינוך דתי אוטונומי, שיהיה קשור ותלוי ככל האפשר במפלגותיהם. המשבר הפוליטי בין הצדדים הפך לבלתי נמנע, והביא לפירוק הממשלה הנבחרת הראשונה. מסקנות ועדת פרומקין הגדילו את אי-הנחת הציבורית משיטת הזרמים בחינוך. אין ספק כי הן השפיעו הן על אנשי מפא"י והן על אנשי החזית הדתית,152 אשר לקראת אמצע שנת 1950 גיבשו עמדה דומה שקראה להנהגת חינוך ממלכתי בשתי מערכות חינוכיות נפרדות: מערכת חילונית ומערכת דתית.
לחלקים אחרים של המאמר: הערות שוליים:
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
