עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : נישואין שניים

שנה לאחר פטירת רעייתו הגיע אל הרב קוק לשיחה, בעידודו של האדר"ת, מתתיהו חיות, מבעלי הבתים האמידים בזיימל. הוא הזכיר לו את ההצעה לקחת לאישה את רייזה רבקה, בת אחיו התאום של האדר"ת. עתה הסכים הרב קוק להינשא שנית, והחתונה נערכה בפוניבז'. למחרת החתונה שבו בני הזוג לזיימל. מהנישואין האלה נולד בערב פסח (י"ד בניסן, תרנ"א-1891) בנו צבי יהודה, שנקרא על שם אבי האם. (לימים, אחד המנהיגים החשובים של הציונות הדתית). בחשוון תרנ"ד, כשנה לפני עזיבתו את זיימל, כתב הרב קוק איגרת לאביו שבה סיפר על בנו הקטן ש"כבר יודע הוא איזה אותיות" ('אגרות', א, עמ' ו).

באותה עת החליט האדר"ת לעבור לישיבת מיר בעיירה מיר שבבלרוס. המעבר לא היה מפתיע. בני פוניבז' לא נהגו עם האדר"ת באופן הולם מבחינה כספית וחייו שם היו כלשונו ביומנו: "ולרש אין כל". למרות זאת, כששמעו בני פוניבז' על המעבר הקרוב של רבם למיר מחו על כך. בצר להם הם אף הציעו לו תנאים כלכליים שהיו טובים יותר מאלה שהוצעו לו במיר. ואולם נאמן להתחייבותו לאנשי מיר החליט האדר"ת לעזוב. אנשי פוניבז' התחכמו והחליטו "שלא להניחו לנסוע", וביום הנסיעה המיועד "לא השיג מי שיטלטל חפציו לבית-המסילה ולא עגלה לנסוע, ובהכרח נשאר", והתעכב כמה חודשים נוספים בפוניבז'.

ב-1895 ביקש הרב קוק להוציא לאור כתב-עת – 'שלום לעם' - שמטרתו הייתה להשכין שלום בין הליטאים, החסידים והמשכילים. התוכנית לא יצאה אל הפועל, אך המאמר "שלום השם", המציג את הרעיון הבסיסי של כתב-העת, פורסם ב'הצפה' לאחר פטירתו (ג' באלול תש"ך).