| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
לאחר בחינת ההתפתחות ההיסטורית של תנועת החזרה-בתשובה בשתי תקופותיה, על יסוד כל החומר העובדתי העומד לרשותנו,83 חשוב לעבוד מדגימה לניתוח אנליטי כללי וכמותי יותר. כאן השאלה המרכזית העולה מיד היא כיצד ומדוע הגיעו לקבלת הדת היהודית, וברוב המקרים דווקא בצורתה החרדית הקיצונית, צעירים שנולדו רובם הגדול למשפחות מתבוללות לחלוטין ובעלות מגמות חילוניות מיליטנטיות, לעתים גם אנטי-דתיות מובהקות, והיו רחוקים מכל עניין יהודי לאומי או דתי? שלב ראשון: קעקוע בדימוי העצמי השלילי. במדע הפסיכולוגיה החברתית נוהגים להבדיל בין שני סוגים של זהות: זהות ציבורית וזהות עצמית.84 הזהות הציבורית כוללת שני יסודות: זהות ציבורית אובייקטיווית, כלומר תכונות היחיד כפי שהן נתפסות אצל זולתו; זהות ציבורית סובייקטיווית, כלומר תפיסתו של היחיד על תדמיתו בעיני הזולת. במחקר זה מעניינת אותנו דווקא הזהות העצמית, שהיא גרסתו הפרטית של האדם על מתכונת תכונותיו, כלומר הדימוי העצמי של האדם. אפשר לומר שהזהות העצמית היא חלק אינטגרלי בזהות הלאומית היהודית, המתבטאת בהכרה משותפת בהשתייכות לגוף אתני בעל עבר משותף, תכונות אופי משותפות וגורל משותף. בקרב יהודי ברית-המועצות, במיוחד בחוגים המתבוללים ולעתים אף במשפחות עם מטען חלקי של תרבות יהודית, קיים דימוי עצמי שלילי; יוצרים אותו הסטראוטיפים האנטישמיים, שכן הם מעוררים שאלות קיומיות יסודיות המציקות בצורה זו או אחרת לכל פרט ופרט: מי אני? האם אני שונה מהסביבה, ואם כן, כיצד ומדוע? מי גרם למצב זה? כאן נכנסת לתמונה המציאות הפוליטית, הכלכלית והאידאולוגית בברית-המועצות – במשך שנים רבות היא הגבירה את מערכת הניכּורים השונים ואלו ערערו בהתמדה את הביטחון העצמי של הפרט. בסופו של התהליך הורגשה פשיטת-רגל כללית ואישית ונוצרה ריקנות שהביאה לתהייה ולחיפוש-דרך. כל המרואיינים, ללא יוצא מן הכלל, ציינו כי האנטישמיות הממלכתית (שבאה לידי ביטוי באפליה כלפי היהודים ובתעמולה אנטי-יהודית קיצונית) והאנטישמיות העממית (גם אם הם עצמם לא סבלו ממנה אישית) הביאו אותם לכדי יחס של ניכור כלפי המדיניות, הסובייטית בענייני כלכלה, חברה ומדיניות חוץ. בתחום האחרון צוינו במיוחד המאורעות ההיסטוריים של הפלישה של צבאות ברית-ורשה להונגריה (1956) ולצ'כוסלובקיה (1968), המעורבות הסובייטית באפגניסטן (1979) ובמיוחד המדיניות האנטי-ישראלית הרצופה מראשית שנות החמישים. שלב שני: מהפך מדימוי עצמי שלילי לדימוי עצמי חיובי. מעצם קיום ההרגשה שהכל זר לי בברית-המועצות, שנוא עלי וגורם לי אי-נחת, בוקעת מיד השאלה הנוקבת בדבר משמעות החיים ודרך-החיים הנאותה. כאן מופיע מיד ובצורה ברורה הגורם הלאומי, כלומר עולה השאלה אם הניכור שלי נובע מהתנגדותי למשטר ולאידאולוגיה שלו או שמא פעלו גורמים נוספים, פרטיקולריים בעיקרם. אצל כל פרט ופרט נערכת מעין השוואה בין התכונות הלאומיות של היהודים לתכונות 'האחרים' והתוצאה נוטה בדרך-כלל לטובת היהודים. אפשר להגיע לתוצאה זו לא רק בדרך הרגשית, הקלה-יחסית, אלא גם בשאיפה להכיר את עצמך ואת עמך. מתחיל אפוא תהליך של חיפוש מידע, מתוך רצון להתעמק ולהבין, כדי לענות על השאלה 'מי אני?'. התהליך הוא כמובן תהליך אינדיווידואלי, פתלתול ומורכב, הפועל בצורות שונות ומשונות, בהתאם למצבו של כל פרט ופרט. שלב שלישי: חיפוש עצמי. השלב השלישי הוא ללא ספק השלב המכריע במעבר מזהות לאומית חלקית ומעורפלת ומהזדהות לאומית מזערית אל הכרת ההשתייכות לעם היהודי. אומנם את ההכרה הזאת חוללו גורמים שליליים (סטראוטיפים אנטישמיים), אולם היא הולכת ומקבלת תכנים לאומיים מובהקים יותר ויותר. כמעט כל המרואיינים בשלוש הסדרות של הראיונות שצוטטו כאן דיברו על תהליך של חיפוש עצמי והתעניינות בשורשים שהחל אצלם בשלב מסוים בחייהם. הם שאלו את עצמם: 'האם אני יהודי? האם אני יהודי לפי הדרכון הפנימי? האם אני יהודי לפי הסביבה או לפי בחירתי החופשית? מגיעה שעת ההכרעה בדבר הכיוון לחייהם. האלטרנטיבות הקיימות בשנות השבעים והשמונים הלכו והצטמצמו בין ניסיון 'להֵעָלם' מבחינה לאומית-יהודית, אף במחיר התנצרות, ובין חזרה ליהדות במלוא מובן המלה, בלי להכריע עדיין באשר לפתרון הרדיקלי המעשי בעתיד. שלב רביעי: מהרהורים והתחבטויות לקבלת פתרון אלטרנטיווי. זה השלב של הצטרפות לקבוצות, לחוגים, לאולפנים וכדומה, כדי ללמוד יהדות, שפה, מסורת בצוותא. שלב זה של פעילות קולקטיווית להעשרת המטען התרבותי-לאומי הוא גם השלב האחרון בפעילות כללית ומשותפת עם לא-דתיים; שהרי מכאן מתחילה ההתפלגות בקרב היהודים המתבוללים-לשעבר, בין הפונים לציונות חילונית או בוחרים בפתרון ההגירה ובין אלה המחפשים תשובות נוספות ומשלימות ליהדותם. כמובן, המעבר לאמונה דתית צרופה ותובענית אינו קל לכל אלה שקיבלו וסיגלו במשך שנים את העקרונות ההומניסטיים-חילוניים הכלל-אנושיים של התרבות המערבית. במיוחד קשה לקבל את הכלל שיהדות המקרא היא הבסיס והמודל לחיים בעולם המודרני. לעומת-זאת, האמונה בתפקידו של אלוהים כל-יכול, הגומל על מעשים טובים ומעניש על מעשים רעים; האמונה שאם תציית למצוות התורה, הגוי לא יוכל עוד להרע לך; האושר הגדול להשתייך לעם נבחר שהובטחה לו ארץ-ישראל והאמונה בביאתו הקרובה של המשיח – כל אלה בוודאי יכולים להיות תגמול נאות ופיצוי על הקשיים. המאמין החדש מרגיש, כך ציינו מרואיינים מסוימים, כאילו הוא 'נולד מחדש, פותח דף חדש ומתחיל חיים חדשים בכל'. שלב חמישי: הצטרפות לקהילה דתית. כאן אנחנו יכולים לראות את ההבדל בין התקופה הראשונה של החזרה-בתשובה, כאשר לא היו עדיין חוגים או קהילות של חוזרים-בתשובה, ובין התקופה השנייה, החל מהמחצית השנייה של שנות השבעים ובעיקר בשנות השמונים, כאשר הקהילות כבר מאורגנות היטב ופועלות לקליטת חוזרים-בתשובה המחפשים לעצמם 'בית'. למעשה ההצטרפות לקהילה דתית (קבוצת, חוג, זרם) היא בבחינת מעבר אל תת-תרבות חדשה ולפי עמנואל סיון אל 'תרבות מובלעת'. היא כרוכה בניתוק מהחברה הסובבת שהאדם גדל והתחנך בה, ואפילו מחברים כקבוצה הציונית, גם אם החוזר-בתשובה ממשיך עדיין לפעול עמם במשותף לאורך כברת-דרך מסוימת. המעבר המהפכני והרדיקלי הזה כרוך בקשיים נפשיים וגופניים רבים והוא דורש אומץ ונחישות בלתי-רגילים; הוא אף כרוך לעתים גם במשברים נפשיים קשים. לעומת-זאת, בסופו של התהליך מצפה לחוזר-בתשובה מקום מבטחים חמים ונעים, מפלט מהעולם המנוכר. מי הם בעצם החוזרים-בתשובה מבין יהודי ברית-המועצות בעשרים השנים האחרונות? כמובן, אם היו ברשותנו נתונים מלאים על האוכלוסייה כולה או לפחות מדגם מייצג מבחינה מדעית, היינו יכולים לענות על השאלה בצורה מלאה ומבוססת יותר. יחד-עם-זאת, המרואיינים היו הפעילים המרכזיים מבין החוזרים-בתשובה בברית-המועצות, ולפיכך אין ספק שהם מייצגים את האוכלוסייה הזאת. ראשית, רוב החוזרים-בתשובה הגיעו לאמונה דתית ממשפחות מתבוללות – 43 אחוזים ממשפחות מתבוללות לחלוטין, 23 אחוזים ממשפחות מתבוללות-למחצה (כלומר משפחות בעלות מטען מצומצם של תרבות יהודית), והיתר באו מבית יהודי. אם נבחן רק את המרואיינים שהגיעו לחזרה-בתשובה בשנות השמונים, שיעורם של בני המשפחות המתבוללות יהיה גבוה יותר בהרבה.85 שנית, לפנינו שכבה צעירה-יחסית: כ- 57 אחוזים מהם היו בני עשרים-שלושים בעת החזרה-בתשובה, 26 אחוזים היו בני שלושים-ארבעים ורק 17 אחוזים מהם עברו את גיל הארבעים. שלישית, מבחינה גיאוגרפית 70 אחוזים מהחוזרים-בתשובה התגוררו במוסקווה (53 אחוזים) ובלנינגרד (17 אחוזים) וכ- 30 אחוזים התגוררו בערים אחרות (כ- 10 אחוזים באודסה). למעשה, כנראה 80 אחוזים לערך התגוררו במוסקווה ובלנינגרד בלבד. לבסוף, מדובר בשכבה משכילה במיוחד, שהרי כ- 85 אחוזים מהמרואיינים היו בעלי השכלה אוניברסיטאית ואחרים היו בעלי השכלה גבוהה חלקית. הרוב המכריע מבין החוזרים-בתשובה שרואיינו עסקו במדעי הטבע (פיסיקה בעיקר) ובטכנולוגיה (הנדסה בעיקר).86 נראה שזה המצב, פחות או יותר, באשר לכלל הציבור של החוזרים-בתשובה בברית-המועצות.87 אולי כדאי לציין שתמונה כללית זו דומה לתמונה בתנועה הציונית בכללותה בתקופה הנדונה כאן והיא נובעת במידה רבה מהרכב המקצועות של האוכלוסייה היהודית בדור האחרון.
התגבשה רוב הקהילות הדתיות של החוזרים-בתשובה התרחשה בחיק התנועה הציונית בברית-המועצות, החל מהמחצית השנייה של שנות השבעים ובעיקר מראשית שנות השמונים. כמובן, במקרים מעטים התחוללה תופעת החזרה-בתשובה מחוץ למסגרת של ההתארגנויות הציוניות. הדוגמה הבולטת לסוג זה של חוזרים-בתשובה הוא אולי הרב של בית-הכנסת הגדול במוסקווה, אדולף שַׁיֶביץ'.88 על-כל-פנים, קשה להעלות על הדעת גיבוש של הקהילות הדתיות בברית-המועצות, ולא רק במוסקווה ובלנינגרד אלא גם בערים האחרות, ללא המסגרת של התנועה הציונית, שהייתה לפעילות דתית ואפשרה לחבריה הדתיים לפעול למען חזרה- בתשובה. כפי שראינו, תפקיד חלוצי בגיבוש החוזרים-בתשובה מילאו במוסקווה אליהו אסאס, ולדימיר שחנובסקי, מישה נודלר, ארי וולבובסקי, מיכאל שניידר וגרגורי רוזנשטיין,89 ובלנינגרד יצחק קוגן וגרגורי וסרמן. התגבשות של קבוצות החוזרים-בתשובה בברית-המועצות לפי זרמים דתיים החלה למעשה רק בשנות השמונים, עם-זאת, כפי שראינו, ניכרה הסתנפות מסוימת של החוזרים-בתשובה כבר בתקופה הראשונה, בשנות השבעים. בשנות השמונים נוכל למצוא בין החוזרים-בתשובה כמעט את כל הזרמים הדתיים הקיימים במדינת ישראל. האומנם מדובר בהעתקה כמעט מכנית של המפה הדתית הישראלית אל ברית-המועצות? עד סוף שנות השמונים פנו החוזרים-בתשובה דווקא לאורתודוקסיה הדתית הפונדמנטליסטית או הלאומנית: הם לא פנו לזרמים דתיים מתונים יותר, כמו הזרם הקונסרווטיווי או הזרם הליברלי (הרפורמי), הרווחים ביהדות התפוצות ובמידה פחותה גם בישראל. התפתחות זו היא עובדה היסטורית ברורה והיא דורשת הסבר. מושמעת טענה כי שני הזרמים המתונים לא נקלטו כלל בקהילות החוזרים-בתשובה הואיל ומלכתחילה לא הייתה לזרמים אלו אחיזה כלשהי ביהדות ברית-המועצות. טענה זו איננה משכנעת, אם-כי יש בה גרעין של אמת; שהרי בהחלט יתכן כי שני זרמים אלו היו יכולים להשפיע על החוזרים בתשובה, אילו היו מקדישים לכך יותר מאמץ ואמצעים ופועלים כמו תנועות חב"ד ו'מזרחי', שחידשו את פעילותם בברית-המועצות החל מהמחצית השנייה של שנות החמישים; ואומנם, מ- 1990 התחילה פעילותו של הזרם הרפורמי בברית-המועצות. נראה לנו אפוא כי את ההסבר לנטייה הברורה של החוזרים-בתשובה בברית-המועצות לפונדמנטליזם דתי יש לחפש במקום אחר. ראשית, חשוב לזכור את הרקע של האידיאולוגיה שרווחה בברית-המועצות; גם האמונה הקומוניסטית וגם האמונה הדתית הן אידיאולוגיות טוטליות, המספקות תשובות על כל שאלות החיים והמחשבה; האחת התיימרה להיות 'מדעית' והשנייה הייתה טוטלית מעצם טבעה כ'אמונה מוחלטת' שאין לערער עליה. שנית, גם היהדות הפונדמנטליסטית וגם הקומוניזם הם 'דתות אסכטולוגיות' – האחת חותרת אל אחרית הימים של החברה הקומוניסטית האל-מעמדית והאל-לאומית והשנייה צופה אל ימות המשיח. שלישית, בשני המקרים יש תפקיד מרכזי ולעתים גם תפקיד עליון למנהיג הכריסמטי – בדת היהודית ובעיקר ביהדות החסידית רווחת הערצת הרבי או הצדיק ובמשטרים הקומוניסטיים נהגו במשך תקופה ארוכה לנהל פולחן-אישיות סביב דמותו של מנהיג המפלגה. רביעית, לפנינו מעבר כמעט 'טבעי' מצורת חיים אוטוריטרית והיררכית אחת לצורת חיים שנייה, ויש לשים-לב לזאת יחד עם כל ההבדלים הקיימים בכל-זאת בין שתי צורות האמונה. חמישית, שתי צורות החיים מבוססות על מערכת של הנחיות ברורות הקובעות מה מותר ומה אסור ומסתמכות על שיטה של 'שכר' ו'עונש'. שישית, בשני המקרים אנו מוצאים התנגדות מוחלטת לפלורליזם מכל סוג שהוא – קשה לקיים פלורליזם למול 'מדע' ו'אוטופיה' או 'תורה מסיני', שמקורה אלוהי והיא איננה סובלת אידאולוגיות של בני-אנוש גם אם הם נולדו בצלם. לבסוף, שתי 'הדתות' מבוססות על מיליטנטיות אישית חזקה והתגייסות מוחלטת. אם נרצה לסכם נקודות אלו ולהוסיף להן פן פסיכולוגי, נוכל לומר שמבחינות רבות המַעבר מאמונה לאמונה הוא מעבר קל יחסית, שהרי בשתיהן מתקיימים הקומפלקסים הפסיכולוגיים הידועים של 'שחור ולבן', 'שנאה ואהבה', 'מי שלא עמנו הוא נגדנו' וכדומה. כך האהבה לקומוניזם נהפכת לשנאה יוקדת לכל דבר שרק מזכיר אותו.90 תנועת חב"ד היא ללא ספק הזרם הדתי המשפיע ביותר בברית-המועצות, שכן היא פועלת כמעט ללא הפסקה מראשית הקמתו של המשטר הסובייטי. עם-זאת, כפי שכבר צוין, התנועה הזאת פעלה בזהירות רבה ובשיטות מיוחדות שפיתחה, והיא הגבילה את עצמה כמעט אך ורק למאמיניה. המגמות 'המיסיונריות' שלה היו קיימות אומנם, אך הן לא מומשו בברית-המועצות עד שנות השבעים המאוחרות. אפשר לומר שהמפנה חל במידה רבה בהשפעת החוזרים-בתשובה שעלו מברית-המועצות לישראל והתאגדו בארגון האקדמאים 'שמיר' בראשותו של פרופ' ברנובר. פעילותם הענפה, האמצעים הכספיים שהועמדו לרשותם, קשריהם עם אנשי חב"ד בברית-המועצות והחומר שהם העבירו לשם הם הם שנתנו תנופה לפעילות של חב"ד בקרב הפעילים הציוניים בברית-המועצות. קשה להעריך את משקלם הסטטיסטי והסגולי של אנשי חב"ד בין החוזרים-בתשובה, אולם אין ספק שהם רבע עד שליש מכל החוזרים-בתשובה במוסקווה ובלנינגרד ויש להם השפעה רבה גם בערים אחרות. האנשים הבולטים שעמדו במשך שנים בראש הפעילות בקרב חסידי חב"ד היו: וגנר, שחנובסקי, שניידר, רוזנטטיין, קוגן ובזמן האחרון ארי לוּקַצקי. הזרם השני בין החוזרים-בתשובה הוא זרם המתנגדים, הקרובים לאגודת-ישראל. אליהו אסאס הוא האיש שטיפח את הפעילים בזרם זה והקים אותו למעשה. הוא עמד בראש הפעילות הדתית במוסקווה עד עלייתו לישראל בינואר 1986 ושניים מעוזריו הקרובים היו אלכסנדר אטרמן וגרגורי וסרמן. זרם זה נחלש בשנים האחרונות. קבוצת 'מחניים' היא הזרם הדתי השלישי, שהתפתח בעיקר בשנים האחרונות. השם של הקבוצה מסמל את הקשר ואת אחדות הפעולה בין ירושלים למוסקווה והוא מזכיר בוודאי את בטאונו של הרב שלמה גורן. קבוצת 'מחניים' היא זרם דתי-לאומי המקורב פוליטית למפד"ל והוא בעל נטייה ברורה לגוש-אמונים. עובדה זו בלטה במיוחד עם הצטרפותם של החוזרים-בתשובה מקבוצה זו ליישובים של גוש-אמונים בשטחים לאחר עלייתם לישראל. בין המנהיגים החשובים של קבוצת 'מחניים-שכוחה גבר בשנים האחרונות: פוֹלוֹנסקי, חוֹלמיַנסקי, דַשֶׁבסקי, קַרה-איוונוב, ווֹלבוֹבסקי ואֶדלשטיין. חוזרים-בתשובה לא רבים משתייכים לחוגים אחרים ביהדות הדתית החרדית, ואפשר למצוא בהם חסידים של הרבי מסטמֶר, המנהיג הדתי האנטי-ציוני והאנטי-ישראלי הקיצוני. אחדים מהם נמנים עם תומכיו של הרב כהנא, שפעילותו כראש הליגה למען יהודי ברית-המועצות בארצות-הברית התקבלה באהדה רבה אצל חלק מהפעילים הציוניים ובוודאי אצל החוזרים-בתשובה. כאמור, בשנתיים האחרונות החל להתהוות הזרם הרפורמי ביהדות ברית-המועצות, בהדרכת רבי משה טוטנאר מירושלים. זינובי קוגן עומד בראש הקבוצה המוסקוואית, שארגנה באפריל 1991 סמינריון על היהדות.91 הפעילות הענפה של החוזרים-בתשובה, שהחלה במחצית השנייה של שנות השבעים והתרחבה בצורה ניכרת בשנות השמונים, היא פעילות מגוונת למדי ההולכת ולובשת צורות חדשות. ביריעה הקצרה של מאמר זה נוכל לעמוד עליה בקצרה בלבד. פעילות סמיזדטית: כאמור, אליהו אסאס היה אחד הראשונים מבין החוזרים-בתשובה שהתחיל לפרסם מאמרים על נושאים דתיים בסמיזדט היהודי של התנועה הציונית. אם נקרא בעיון את כרכי הסמיזדט היהודי מ- 1969 נראה כי בכתבי-העת הראשונים עתון ווֶסטניק איסחוֹדה לא נמצא כלל חומר על הנושאים הדתיים. כתב-העת הראשון שפרסם על נושאים אלו היה היהודים בברית-המועצות והלכו בעקבותיו כתבי-העת הסמיזדטיים: עברית, תרבות, חיים, עברית שלנו, האלמנך הלנינגרדי היהודי ובזמן האחרון האלמנך היהודי ההיסטורי (מוסקווה, מ-1987), שרות הלב (אוסף של מאמרים מתורגמים מאנגלית), הפולקלור היהודי בן-זמננו (לנינגרד, מ-1986) והלוח היהודי (מוסקווה, 1988). על כך אפשר להוסיף קובצי מאמרים דתיים מובהקים כדוגמת רבי יוסף דב הלוי סולובייצ'יק בעריכת ש' טובין, שהופיע ברוסית במוסקווה, ב- 1988. גרגורי רוזנשטיין ומיכאל שניידר הכינו ספר בשם אני מאמין המוקדש לדת היהודית ורוזנשטיין כתב ספר נוסף שנועד במיוחד לנשים. המאמרים הראשונים שהופיעו בסמיזדט היהודי על נושאם דתיים היו בעלי אופי כללי, אולם מסוף שנות השבעים מאמרים אלו עוסקים יותר ויותר בסוגיות שונות של הדת היהודית. מגוון הנושאים הוא רחב מאוד: מסורות דתיות, יהדות ומוסר, שאלות הלכה, חגים יהודיים (פורים, פסח, סוכות, חנוכה, שבועות, יום כיפור), לוח שנה ועוד. פעילות סביב בית-הכנסת: פעילות זו התנהלה סביב בתי-הכנסת 'הרשמיים' או אלו שהוקמו באופן עצמאי, בעיקר בתי-כנסת של תנועת חב"ד, כדוגמת בית-הכנסת במרינה רושצ'ה, מוסקווה. גם הוקמו מניינים מיוחדים של חוזרים-בתשובה, במטרה ברורה ללכד את השורות ולשמור על אוטונומיה מוחלטת מהשלטונות, שפיקחו עד לאחרונה על בתי-הכנסת 'הרשמיים'. מ- 1991 גם נעשות פעולות רבות להחזרת בניינים מוחרמים של בתי-כנסת לרשות הקהילות הדתיות, ונערך מאבק הפגנתי של אנשי חב"ד להחזרת ספרות תורנית הנמצאת כיום בספרייה על-שם לנין במוסקווה. פתיחת ישיבות: נוסף לפעולות במסגרת הישיבה 'קול יעקב', נפתחו ישיבות חדשות בשנים האחרונות. הגדיל לעשות בתחום זה הרב עדין שטיינזלץ מישראל, שהצליח להקים ישיבה בראשית 1989, בשיתוף-פעולה עם האקדמיה הסובייטית למדעים. תוכנית הלימודים בישיבה כוללת תנ"ך, גמרא, הלכה ועברית, ובשיעורי ערב נלמדים חומש, היסטוריה יהודית וקורס כללי ביהדות. הלימודים מיועדים להכשרת מורים ורבנים. מורי הישיבה החדשה היו הרב פרופ' ריגר מאוניברסיטת ניו-יורק, הרב גדליהו רבינוביץ מירושלים, הרב יחיאל פופקו משיקגו והרב אורי קלפין מירושלים.92 בשנים 1991-1990 נפתחו ישיבות חדשות בערים אחדות, והמימון להן והמורים המלמדים בהן מקורם בישראל ובקהילות יהודיות בתפוצות. שימוש בקבוצות הלימוד ובאולפנים: בשנות השמונים נעשו מאמצים מיוחדים להחדיר לאולפנים ולקבוצות הלימוד של התנועה הציונית בברית-המועצות נושאים דתיים מובהקים במקום נושאים תרבותיים-פולקלוריסטיים כלליים, כפי שהיה נהוג קודם. גם הוקמו קבוצות עצמאיות ללימוד תורה, כדי ללכד בצורה ברורה יותר את החוזרים-בתשובה. זאת מגמה חדשה של התבדלות מסוימת ושאיפה להקים תת-קבוצות (קהילות) דתיות. פעילות בקרב קבוצות התרבות והפולקלור היהודיות: פעילות זו התרכזה בלהקות חובבים של 'הפורום שפיל' למיניהן, בארגון פסטיוולים לשירה היהודית במסגרות הקיימות ובתחרויות הזמר היהודי שהחלו להתקיים מסוף שנות השבעים. שיתוף-פעולה עם 'השליחים': הזרמים הדתיים בישראל ובתפוצות (בעיקר ארצות-הברית, בריטניה, צרפת וקנדה) שולחים בשנים האחרונות יותר ויותר שליחים וכן התרבו ביקוריהם של רבנים. יתר-על-כן, הביקורים בשנים הקודמות היו קצרים ועתה הביקורים נמשכים לעתים חודשים אחדים. חשוב לציין כי בין הרבנים האורחים שפעלו בין החוזרים-בתשובה היו רבנים ידועי-שם כדוגמת הרב היימלין, הרב ריבקין, הרב פַלכהן והרב גרינבלט. נוסף ללימוד והדרכה עסקו הרבנים האורחים בגיורים ובעריכת גיטין. קבוצות החוזרים-בתשובה קיבלו בשנים האחרונות תמיכה כספית מוגדלת מהזרמים הדתיים שהן משתייכות אליהם. כך, למשל, הוקמו בישראל גופים מיוחדים של החוזרים-בתשובה מברית-המועצות, המסייעים לתומכיהם בברית-המועצות: 'שמיר' של חב"ד, 'שבות עמי' של אגודת-ישראל ו'מחניים' של המפד"ל. אין ספק כי כיום תרומתם בהכנת חומר והעברתו לברית-המועצות-לשעבר, ביעוץ ובסיוע אחר היא תרומה מכרעת להמשך הפעילות הדתית של החוזרים-בתשובה שם. שימוש בשיטות דידקטיות חדשות: החוגים הדתיים היהודיים בברית-המועצות החלו להשתמש בשיטות דידקטיות חדשות, שהוכנו במיוחד בארצות-הברית על בסיס הניסיון שהצטבר שם בפעילות ההחזרה-בתשובה. ניכרת פעילות ענפה לסיפוק צורכיהם של המקיימים את מצוות הדת – בענייני שחיטה ומילה, בבניית מקוואות ובשמירה על בתי-הקברות. פעילות זו נהפכת לפעילות המרכזית של החוזרים-בתשובה בשנים האחרונות.
במחקרנו מצאנו שני סוגים של הסברים להתהוות תופעת החזרה-בתשובה בברית-המועצות והתמדתה. בסוג הראשון, המטפיסי באופיו ובמהותו, הודגשו גורמים שאי-אפשר כלל לבוחנם בחינה רציונלית-מחקרית: 'נס משמיים', 'התגלות השם', 'אצבע אלוהים' וכדומה. לעתים רחוקות הסברים אלו מופיעים בלבוש רציונליסטי יותר; אומנם גם בהם נקודת-המוצא ההסברית היא 'הפניה מלמעלה', אולם בעלי ההסברים מודים גם בגורמים גשמיים שהשפיעו על תהליכי החזרה-בתשובה והאיצו אותם, כמו למשל מוטיבציה לאומית מזה ואנטישמיות חזקה מזה. גם ההסבר הרציונלי-ניתוחי איננו קל או חד-ממדי, שהרי גם מנקודת-מוצא זו צצה מיד שאלה נוקבת אם לפנינו גילוי נוסף של המחזוריות ההיסטוריות. אם כך הם פני הדברים, יש להסביר את התופעה של החזרה-בתשובה במסגרת עלייתו והתחזקותו של הפונדמנטליזם הדתי בתקופה הפוסט-מודרנית של ימינו, שהיא במידה מסוימת הקוטב-שכנגד לתופעה האוניוורסלית של החילון בתקופת המודרניזציה. נראה לנו כי בשלב היסטורי מוקדם זה של התפתחות התופעה של החזרה-בתשובה והתפתחותה בברית-המועצות-לשעבר בפרט עלינו להסתפק במסקנות חלקיות ומוגבלות באופיין. יחד-עם-זאת, מחקרו של עמנואל סיוון מראה קיום תופעה כמעט כלל-עולמית של התחזקות הזרמים הפונדמנטליסטיים בדתות העיקריות, ולא רק באיסלם, שהפונדמנטליזם הרווח בו התלבט במיוחד לאחר הניצחון של האימם חומייני באירן והשגיה של חזית ההצלה המוסלמית באלג'יריה. תופעת החזרה-בתשובה בברית-המועצות נוצרה לאחר שהתהווה שם חלל רוחני-אידאולוגי, עקב התמוטטות של האידאולוגיה המרקסיסטית-לניניסטית ועמה אובדן הלגיטימציה של המשטר הקומוניסטי ושאר המסגרות הכלכליות והחברתיות. גם אווירת התוהו-ובוהו שהתפשטה בברית-המועצות – חששות כבדים מפני הבאות, תחושות כי 'האדמה רועדת' ו'הכל מתערער והולך' – היא סיטואציה היסטורית מתאימה במיוחד לחיפושי מוצא ודרך, לרבות בקשת פתרונות טוטליים כאמונה דתית מרגיעה ומבטיחה. התגברות התודעה הלאומית-ציונית סייעה אף היא, כפי שראינו, לתנועות החזרה-בתשובה שפעלו במסגרת התנועה הציונית בברית-המועצות. אף-על-פי-כן, במקרים מסוימים תנועות החזרה-בתשובה מתיימרות 'לעבור' את הציונות ולתת תשובות יסודיות יותר לכל בעיות החיים הפרטיים והציבוריים. יש לבחון את תופעת החזרה-בתשובה ביהדות ברית-המועצות גם על רקע התגברות הנטייה הכללית בברית-המועצות אל הדת, הרווחת בין הרוסים ובני הלאומים האחרים שם. לדעתי תופעה זו היא אחת התופעות החשובות ביותר בברית-המועצות-לשעבר ויש לה משמעות רבה לעתיד. עם-זאת, אין התאמה ישירה וברורה בין שתי התופעות והן יותר תופעות חופפות, שיש להן נקודות-מגע ומתקיימת ביניהן אף השפעה מסוימת, עקב הזיקה של שתיהן לרקע דומה – יותר משבעים שנות מאבק חורמה אנטי-דתי שניהלו השלטונות הסובייטיים. תקופה ארוכה יחסית של ישיבה בסֵרוב, על כל המשתמע מכך (קשיים חומריים, הרגשה של חוסר אונים, בדידות וסכנות שונות, היא גורם נוסף שתרם להתהוותן של תנועות החזרה-בתשובה. הלחץ הנפשי שנוצר עקב כך פעל ליצירת 'מהפך פסיכולוגי' ועורר את הצורך ב'אמונה טוטלית' חלופית; גם החוזרים-בתשובה עצמם, ובעיקר מנהיגיהם בעלי-הכישורים והכריסמה הטבעית, חיזקו את אמונתם של בני קהילותיהם, ולכך תרמה גם היהדות הדתית-לאומית בישראל ובתפוצות. תרומה זו הייתה לעתים בעלת חשיבות מכרעת להרחבת הפעילות בשנות השמונים. לבסוף, יש לבחון את תופעת החזרה-בתשובה גם על רקע חולשתה היחסית של התנועה הציונית בברית-המועצות בשנות השמונים, לאחר שעזבוה פעילים מרכזיים עם עלייתם לישראל; הנשארים לא יכולים היו או לא רצו לעמוד במאבק נגד ארגוני החוזרים-בתשובה, מפאת הנזק הפוליטי והלאומי שמאבק כזה עלול היה לגרום. גם יחסי הידידות בין הפעילים השונים מנעו מאבק חורמה נגד החוזרים-בתשובה.93 אולי הדוגמה הבולטת ל'התקפלות' מסוימת של ההנהגה הציונית הלא-דתית בברית-המועצות היא מסירת התפקיד של יושב-ראש התנועה המאורגנת לידי לב גורודצקי, תלמיד בישיבתו של הרב שטיינזלץ, בצורה כמעט רשמית. אולי גם קיים גרעין של אמת בטענת החוזרים-בתשובה כי הם הגורם הדומיננטי והמוביל כיום בתנועה הציונית בברית-המועצות-לשעבר. אף-על-פי-כן, עניין זה, כמו עניינים רבים אחרים בברית-המועצות- לשעבר, נמצא בתנועה מתמדת עקב השתנותם המסחררת של המאורעות. לחלקים נוספים של המאמר: דת ולאומיות ביהדות ברית - המועצות : תופעת החזרה - בתשובה לאחר תקופת סטלין הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
