העלוים - אדוניה של סוריה - מעדת מיעוט לעדה שלטת : מקורה של האמונה העלוית

הקושי העיקרי שעמד בפני בני העדה העלוית היה נעוץ באמונתם הדתית. בעיני הרוב הסוני נתפסה העדה העלוית (הנצירית) כעדה שאינה מוסלמית או אף כופרת ועובדת אלילים. בפסק הלכה שפירסם חכם הדת תקי אל-דין אבן תימיה (1328-1263) הוא אף קבע, כי דמם של העלוים מותר אם לא יביעו חרטה וישובו אל דת האסלאם, שכן: "הם כופרים יותר מן היהודים ומן הנוצרים, ולמעשה אף מאלו העובדים את הכוכבים והמזלות". גם פוסקי הלכה שיעים שהשתייכו לשיעה התרי-עשירית הסתייגו מן האמונה העלוית וכינו את בני העדה מגזימים (ע'לאה) על שהגזימו בהערצתו של עלי, עד כדי זיהויו כאל.⁶

מקורה של האמונה העלוית (הנצירית) הינו, ככל הנראה, בכת דתית שנוסדה בידי מחמד אבן אל-נציר (מת בשנת 883, 270 להג'רה). אבן נציר היה ממוצא פרסי, חי ופעל בסמרה שבעירק, ונמנה, ככל הנראה, על מקורבו של האמאם ה- 11 אל-חסן אל-עסכרי. לאחר היעלמו של האמאם ה- 12 מחמד אל-מנתט'ר (המהדי), החל אבן נציר טוען לתואר הנביא, ואף לתואר באב (שער האמת, השער לאמאם). סביבו התקבצה עדת מאמינים ועד מהרה הפיצו אלו את תורתו בעירק ובסוריה.⁷

במאות ה- 10 וה- 11 קנתה לה האמונה הנצירית אחיזה בקרב שבטים שישבו בהר העלוים של ימינו. נראה כי היו אלו שבטים ערבים שהגיעו לאזור בראשית ימי האסלאם או אף לפניו. הם אימצו את עיקרי האמונה הנצירית, אך הוסיפו להחזיק לצידה גם בתפיסות ובאמונות נוצריות ואף פגניות.⁸ בדומה לדרוזים ולמרונים, הפכו, איפוא, העלוים את אמונתם הדתית למכשיר מלכד ובאמצעותו נשמרת ומתקיימת אחדותם הפנימית וזהותם העדתית.

הערות שוליים:

ראו: מוסא, שם, עמ' 441; וכן: M. Kramer, ‘Syria’s Alawis and Shi’ism’, in: idem (ed.), Shi’ism: Resistance and Revolution, Boulder, Colorado 1982, p. 238
מוסא (לעיל, הערה 1), עמ' 261-259.
ראו עוד: סיל (לעיל, הערה 2), עמ' 11-8; מוסא (לעיל, הערה 1), עמ' 270, 418-311; פקש (לעיל, הערה 3), עמ' 139; וכן: F.I. Khuri, ‘The Alawis of Syria: Religions, Ideology and Organization’, in R.T. Antoun and D. Quatert (ed.), Syria – Society, Culture and Polity, New York 1991, pp. 49-61 (להלן: חורי).