| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אודיסה. 2.1.56 היהודי הגרוזי בא שנית לחדרנו. בא לקבל את הטלית אשר הובטחה לו ואשר השיגנוה בקשי כיוון שלא נותרו בידינו טליתות נוספים. ישב והמשיך בשיחה. משהוגשה לו בננה למאכל, מהר לחבוש כובעו ברך בורא פרי העץ וסיים בברכת שהחיינו. אכל, הניע ראשו הנה ושוב ואמר עברית: "אכן, ארץ זבת חלב ודבש". ספר שלילה שלם לא עצם עיניו מרוב התרגשות לאחר הפגישה עם השגריר ועם בקר מהר לצאת לנמל לראות אניתנו. "האניות של המדינה שלנו" אמר בפשטות וטבעיות. הסתכל בשבעת הכוכבים "שבעה מגן-דוד", ראה את הדגל, צפה כיצד פורקים את הפרי ואחר, בצאתו, פגש שני קצינים משלנו. אמר להם "שלום עליכם" השיבו לו: "עליכם השלום". אמר להם: "אני... איד..." אך הם לא ענו לו ולפי דבריו "לא הבחינו בי יהודי כי דומה אני לגרוזיני". שאל וחקר לגודל הצי שלנו. יוסף סיפר לו על אניתנו המהלכות בלב ימים. נהנה מאד וחיוך של אושר זהר על פניו. ספר: "עתה יש לי שלוש חבילות על הצוואר. הבן, אם ירצה השם, יתחתן בפורים, תשארנה שתי חבילות". מששאל אותו יוסף מדוע לא נשאו בנותיו עד כה השיב נוסח המזרח: "אומר לך, אחי יוסף, הרי אחי אתה ולך אגלה לבי: בתי הבכירה חפצה להינשא לגוי. חליתי מרוב צער. חודש ימים שכבתי במיטה ובכיתי. כל היום הייתי ממרר בבכי. עד אשר ויתרה. בת טובה היא ולא יכלה לראות בצער אביה. עתה היא בת 28. טרם נישאה לאיש. אך בעזרת השם תינשא ליהודי". שתק רגעים מספר כשהוא מביט בעיניו של יוסף ואחר אמר כשקולו רועד מהתרגשות: "תגיד לי אחי יוסף, האם באמת עד סוף חיי לא אראה את הארץ? האם כך אמות מבלי לראותה? הלא נתנו לארמנים לחזור לאיריון למה לא יתנו גם לנו? אני איש פשוט. צנוע. אסתפק במעט בארץ שלנו. וגם ילדי טובים יביאו לכם תועלת. רק תנו לנו לבא אליכם". כל מילה שלו דקרה בלב כבחרב. דיבר והתחנן לפנינו ואנו ישבנו מולו באזלת יד בחוסר כוח להושיע. קשה היה לראותו בכך. לפני צאתו נשק ליוסף ויצא נרגש כולו כשהטלית מתחת לבגדו. לו רק לא יאונה לו כל רע! לו רק לא תיפגע בו יד השטן על היותו יהודי יקר שכזה! מבלי משים לחשו השפתים תפילה חרישית לשלומו.
לפריטים אחרים קשורים לנושא:
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
