חברים נציגים!

אני פונה אליכם שוב, ואמשיך לפנות הלאה, עד שבקשתי תתקבל. אני דורש את המגיע לי בזכות; וכל תשובה שלילית – תהיה אשר תהיה הצורה שבה תינתן – אינה חוקית ומנוגדת הן לחוקתה של ברית-המועצות והן ל"הצהרת זכויות האדם", שאותה התחייבה ברית-המועצות למלא ולכבד.

אני, יעקב יוסיפוביץ קאזאקוב, יהודי, יליד 1947, גר ברחוב טרטייה-אינסטיטוסקיה 6, דירה 42, מוסקווה זה- 389, מוותר על אזרחותי הסובייטית ומרגע מסירת הודעתי הראשונה על ויתורי על אזרחותי הסובייטית, כלומר החל מ- 13 ביולי 1967, איני חושב את עצמי אזרח ברית-המועצות.

להיות או לא להיות אזרח ארץ זו או אחרת הוא עניינו הפרטי של כל אדם.

באי-הסכמתכם להכיר בוויתורי על האזרחות הסובייטית שלי, אינכם יכולים לכפות עלי להיות אזרח נאמן של ברית-המועצות. ללא תלות בהחלטתכם, אין אני אזרח ברית-המועצות, ואני פועל ואפעל כמי שאינני אזרח ברית-המועצות.

אני יהודי. נולדתי יהודי, ואני רוצה לחיות את חיי כיהודי. עם כל רגשי הכבוד שלי לעם הרוסי איני רואה את עמי נחות באופן כלשהו לגבי העם הרוסי, או כל עם אחר, ואינני רוצה להיטמע על-ידי עם כלשהו.

מאחר שבברית המועצות אין כל תנאים לקיומו של עם יהודי, יש להניח ליהודים הרוצים לצאת מברית-המועצות את האפשרות לעשות זאת (בדיוק כפי שהדבר נעשה בארצות אחרות, למשל, ברומניה ובפולין).

אני יהודי, וכיהודי אני סבור שמדינת ישראל היא מולדתי, מולדת עמי, והמקום היחיד על פני כדור הארץ שבו קיימת מדינה יהודית עצמאית, ואני ככל יהודי אחר, בעל זכות בלתי-מפוקפקת לחיות באותה מדינה.

לעם היהודי ישנה זכות משלו למדינה עצמאית משלו, וכל יהודי, יהיו מגוריו באשר יהיו, ויהיה מקום הולדתו אשר יהיה, יש לו זכות לחיות במדינה היהודית.

זכות זו אושרה בהחלטה המתאימה של האו"ם ב- 29 בנובמבר, 1947, אשר גם הנציג הסובייטי הצביעה בעדה.

אין זה חשוב מהו המשטר הפוליטי בישראל, ומהי מדיניות הפנים או מדיניות החוץ של ישראל. זוהי ארצנו. ישראל היא מדינה יהודית ורק אנו, היהודים, יש לנו זכות לשנות משהו באותה ארץ, כאשר סבורים אנו שהדבר דרוש. דבר זה תלוי בנו ואך ורק בנו.

איני רוצה להיות אזרח ברית-המועצות, אזרח של ארץ המסרבת להעניק ליהודים (וכן לעמים אחרים) את זכות ההגדרה העצמית.

איני רוצה להיות אזרח של ארץ אשר בה נתונים היהודים להתבוללות כפויה, ואשר בה נוטלים מבני עמי את דמותם הלאומית ואת אוצרותיהם התרבותיים; אזרח של ארץ שבה, במסווה של מאבק בציונות, הושמדו כל החיים התרבותיים של העם היהודי, שבה מדכאים הפצת כל ספרות על ההיסטוריה של העם היהודי, או על החיים התרבותיים של יהודים בחוץ-לארץ בימינו.

איני רוצה להיות אזרח של ארץ הנוקטת מדיניות של השמדת-עם לגבי העם היהודי. אם הפאשיסטים השמידו אותנו באורח פיסי, הרי אתם משמידים אותנו כעם. איני רוצה לשתף פעולה בפשע נוסף זה שלכם נגד העם היהודי.

אני יודע כי ברית-המועצות סבלה אבדות כבדות במלחמתה בפאשיזם. אולם כמו כן יודע אני, כי ברית-המועצות היא אשר סגרה את גבולותיה בפני פליטי המגיפה הפאשיסטית, ובאופן זה גזרה מוות על אלפי יהודים במחנות הנאצים.

אני יודע גם על המדיניות האנטישמית המובהקת שננקטה בשנים 1948 - 1953, שבהן חוסלו מיטב הנציגים של יהדות רוסיה, וכן אני יודע כי מדיניות אנטישמית זו מוסיפה להתבצע בתקופה הנוכחית, אף כי בצורה שונה מעט ובשיטות פחות בארבאריות.

אינני רוצה לחיות בארץ שממשלתה שפכה דם יהודי כה רב. אינני רוצה להשתתף אתכם בהשמדת העם היהודי בברית-המועצות. אינני רוצה לחיות בארץ אשר חידשה (אף כי בחשאי) את ההגבלות לגבי היהודים ("נומרוס קלאוזוס" לגבי קבלת יהודים בכמה מוסדות חינוך, מפעלים וכו'). לא אפרט כל זאת. אתם יודעים זאת טוב ממני.

איני רוצה להיות אזרח של ארץ המזיינת את שרידי הפאשיסטים הלאומנים הערביים, ואשר תומכת באלה השואפים למחות את ישראל מעל פני האדמה ולהוסיף עוד שניים וחצי מיליון נרצחים לששת המיליונים אשר נשמדו. איני רוצה להיות משתף-פעולה שלכם בהחרבת מדינת ישראל, מפני שאפילו לא נעשה הדבר באורח רשמי, אני רואה את עצמי כאזרח מדינת ישראל (מה גם שברשותי "דרישה" ומגורי-קבע במדינת ישראל).

על יסוד האמור לעיל אני מוותר על אזרחותי הסובייטית, ודורש שיחרור מן העלבון של היותי נחשב לאזרח "ברית הרפובליקות הסובייטיות הסוציאליסטיות".

אני דורש שתינתן לי אפשרות לעזוב את ברית-המועצות*.

(-) קאזאקוב

*חדשיים לאחר פרסום המכתב, בפברואר 1969, נקרא יאשה קאזאקוב על ידי השלטונות הסובייטיים ונתבשר שהוא יכול לעזוב את ברית המועצות ולעלות לישראל.