מלחמת לבנון הולידה נחשול אנטשימיות חדש. הטנקים הישראליים, הילדים הערביים הבוכים, ביירות הבוערת, היו במשך זמן ממושך הנושא העיקרי של שידורי הטלביזיה. כל כלי התקשורת יצאו מגדרם בהשוותם את היהודים לנאצים... היה הכרח להעמיד משהו מול הזרם המתגבר של שנאה ושקר. דווקא בזמן הזה יצא לאור, מודפס, במכונת כתיבה, האלמנך היהודי הלנינגרדי.

(שירו של יורי קולקר)
ישנה בעולם ארץ שבה לא אהיה מיותר,                                                                                                      שם לא יחסכו מפי לחם ומים,
ושמי לא יצרום את אוזנו של ההמון.
והמיטב שבי לא ייחשב לזר.
ישנה בעולם ארץ שבה לא אמכור
את ייחוסי בעבור מעמד.
אנקתי לא תעורר שם לעג קר,
וכאבי לא יהפוך לצהלת המון.
ישנה בעולם ארץ, שם לא יכבלו את מחשבותיי,
שם לא ירמסו את גאוותי.
היא אינה גן-עדן עלי אדמות, אך את מזוני אמצא לי.
היא אינה רחבה, אך שם אמצא לי מחסה.

(יורי קולקר): " קיץ 82' - הייתה זו תקופה מתוחה , מהמתוחות ביותר. הרושם היה שכל השערים נסגרו, ואיש אינו יוצא. חיים נורמליים לא יהיו לנו, כולנו נהיה נרדפים. באותה תקופה היה בלנינגרד - בין שאר האנשים שנלחמו למען היציאה - אדוארד ארליך הנמצא היום בארה"ב. הוא שהעלה את הרעיון להוציא לאור אלמנך בעל אופי יהודי- חינוכי. הוא החל להתכונן לזה באופן פעיל ביותר ומשך אותי לנושא. למעשה, היה דרוש עורך ספרותי בעל נסיון. זכור לי היטב באיזה מתח היינו שרויים בחודשים אלה. את הגליון הראשון הוצאנו בספטמבר 82'. לקראת דצמבר כה קדרו מעלינו השמים, וזכור לי בבירור, שבא אליי יעקב גורדצקי, אחד מיוזמיי האלמנך, ואמר כך: "אותי עוצרים השבוע, אתה - הבא בתור, תכין מראש מכתב לתובע, ופנייה למערב שתנוצל אחרי מעצרך. מכונית ק.ג.ב. עקבה אחריו על פני כל העיר, אחריי לא נסעו, לא הרגשתי שעוקבים אחריי. בסופו של דבר שנינו לא נעצרנו. אך המצב היה מתוח מאוד. יש לציין שבחודשים הללו יצא לאור הגליו השני של האלמנך. לי לא היה כל קשר להכנתו. הכינה אותו קבוצת אנשים דתיים ובראשם - ג'. ואסרמן. בתחילת שנת 83' השתלבתי שוב בעבודה והכנתי גיליון שלישי, ליתר דיוק - טיוטה של גיליון שלישי. טיוטה זאת בוטלה כליל בידי הצנזורה הפנימית, כאשר ידידיי ראו שהיא נועזת מדי. עבדתי קשה מאד על הצד הספרותי של האלמנך.למעשה, שיכתבתי כל מאמר בעת הכנת המהדורה, והדפסתי אותו בעצמי בשבעה עותקים. אך לא ידעתי דבר על גורלו בהמשך. אחר כך לקחו ממני את הגיליון ואיני יודע כיצד הופץ ולידי מי הגיע. נודע לי אחרי כן, שתפוצתו עלתה בהרבה על המוקבל אז לגבי פרסומי "סמיזדאט". כלומר, תפוצתו הייתה יותר ממאה עותקים.למעשה , זה הרבה מאוד,  אם לוקחים בחשבון שכל עותק נקרא על ידי יותר מעשרה איש.