(יורי קולקר) : "כבר בהרצאה הראשונה בחיי, בנושא תרבות יהודית הרגשתי שיש דבר-מה חשוב שמאחד את האנשים הללו מעבר לרצון ללמוד משהו חדש - מאחד אותם משהו חשוב בהרבה... משהו בלתי נתפס, המבוסס על קשר פנימי עמוק. התעורר בי רצון להיות חלק מן האחדות הזאת. תחילה חשבתי שזה יהיה קשה מאוד. בהמשך התברר שהכול התרחש בטבעיות. ככול שהשתלבתי בפעילות התרבותית של הקהילה הזאת, כן חשתי יותר ויותר חלק ממנה... "
צדנו כל פיסת מידע הקשורה באופן זה או אחר ליהדות. על ידי הדפסה במכונת כתיבה או צילום במצלמה פשוטה, שכפלנו כל חומר שהצלחנו להשיג. למכונות צילום לא היה אפשר להגיע שכן שכפול חומר בלתי רשמי היה מעשה מסוכן. אף על פי כן במשך לילות שלמים הדפסנו את ההיסטוריה של היהודים של דובנוב או ספר לימוד של השפה העברית ואת פרשת השבוע. צילומים אלה, או העתקי ההדפסה במכונת הכתיבה, אף על פי שהיו קשים לקריאה פתחו בפנינו עולם בלתי נודע... הצגות ה"פורים-שפיל" הראשונות שלנו, באמצעות העלילה התנ"כית שלהם, האירו באור חדש את חיינו במציאות הסובייטית והחדירו את המשמעות האמיתית של מצבנו לתודעתנו ולתודעת ילדינו. חרדנו לילדינו.