בתחבולות תעשה חגיגה. כך נהגנו כדי שילדינו יחגגו את החגים היהודיים.
(אילנה רומנובסקי) : לראשונה הגעתי להצגת "פורים-שפיל" עם בתי. המארגנים היו איזיה קוגן ומשפחת פראדקין. הדבר עשה עליי רושם אדיר. לפני כן רק קראתי כתבי שלום עליכם ועל פורים שמעתי מסבי. אגב, כשסיפרתי על כך לסבי, הוא הצטער מאד שלא לקחתיו. היה שם המון רב. נאלצתי לעמוד על אדן החלון. היו שם כ- 60 איש. באותה שנה היה ה"פורים-שפיל" לילדים - המוצלח ביותר. אחר כך החל ה- ק.ג.ב. לרדוף את המופעים הללו. פעם אחת, כאשר בתי הלכה עם אביה ל"פורים-שפיל", בצאתם - נדרשו להציג תעודות זהות. כל הילדים היו, כמובן, מבוהלים מאד, ואנחנו החלטנו למנוע מהם מצבים כאלה. רצינו שלילדים תהיה בכל זאת תחושה שטוב להיות יהודי, שלפחות פעמיים בשנה ילדים יהודים יוכלו לראות הצגה מבלי שיפריעו להם. החלטנו שהצגת-בובות תהיה בטוחה יותר וקלה יותר לארגון. כך אפשר יהיה להימנע מהתנגשויות עם ה- ק.ג.ב. פחדנו נורא כאשר הצגנו את המופע לראשונה. פחדנו מבוא המשטרה, אך בסופו של דבר הכל עבר בשלום. וכך המשכנו. הקפדנו למדי על תנאי המחתרת, מעולם לא מסרנו בטלפון כתובת, שבה תתקיים הצגה. בקיצור, זה הצליח, לא הייתה שום תקלה. שמחה הייתה הרגש היחיד שהצגותינו העניקו לילדים.
