ה'פוליס' היתה עיר ומדינה כאחד. ביוון נזדהו המושגים 'עיר' ו'מדינה', וה'פוליס' היתה עיר שהיא מדינה, מדינה שהיא עיר. 'חיי-פוליס' היו מושרשים כה עמוק בתודעה היוונית, עד כי מבנה ה'פוליס' נתפס להם ליוונים כטבעי לאדם בתורת אדם. ואריסטו הגדיר את האדם כ'בעל-חיים פוליטי (מלשון 'פוליס') על-פי הטבע'.

מה הן תכונות-היסוד של ארגון מדיני-חברתי זה שהוא חד-פעמי בהתפתחות ההיסטורית? מה מהותה של ה'פוליס' היוונית?

הממדים של ה'פוליס' הם מתכונות-היסוד, הקובעות את מהותה. המבנה הגיאו-פיסי של ארץ יוון, המפוצלת למישורים של אדמה פורייה, שרכסי-הרים מפרידים ביניהם, טבע את חותמו על מבנה החיים המדיניים של תושביה, והוא שהביא לידי ריבויים של ארגונים פוליטיים קטנים. ובדברנו על הממדים הקטנים של ה'פוליס' - הכוונה הן לשטח והן לאוכלוסייה.

השטח תחילה. איגינה, אחת המדינות המסחריות של יוון, השתרעה על שטח של כ- 85 קילומטרים מרובעים. הממוצע לערים-מדינות באזור פוקיס שביוון המרכזית הוא כ- 70-75 קילומטרים מרובעים. באי כרתים היו לא פחות מחמישים ערים-מדינות, והשטח הממוצע ל'פוליס' היה כמאה וחמישים קילומטרים מרובעים. בחבל החקלאי של בויאוטיה, ביוון המרכזית, השטח הממוצע למדינה הוא כ- 175-170 קילומטרים מרובעים. קורינתוס, המדינה המסחרית הגדולה של יוון, השתרעה על שטח של כ- 880 קילומטרים מרובעים. שטחה של אתונה - מדינת-ענק לפי המושגים היוונים, לא עלה על כ- 2,500 קילומטרים מרובעים. לעומת זאת, שטחה של דילוס, מרכז הברית הימים האטית-דילית, היה כחמישה קילומטרים מרובעים, שטח קטן על-פי המושגים היווניים, כשם ששטחה של אתונה נחשב גדול מאוד לפי אותם המושגים. מספר המדינות, בגודל של דילוס, בעולם היווני היה יותר מזה שבגודל של אתונה. השטח הרגיל ל'מדינת-הפוליס' היוונית היה של עשרות קילומטרים אחדות, ולכל היותר משהו בין מאה למאתיים קילומטרים.

ממדי האוכלוסייה של ה'פוליס' היוונית תואמים את שטחה.

הגוף האזרחי של ה'פוליס' של דילוס מנה כ- 500 איש; מדינת איגינה מנתה כ- 2,000-2,500 אזרחים; 'פוליס' בת עשרת אלפים אזרחים נחשבה כמדינה גדולה מאוד; אתונה על כ- 40 אלף אזרחיה היתה, כאמור, מדינה גדולה מאוד לפי המושגים היוונים. הרוב הגדול של מאות ה'פוליס' היווניות היו בעלות גוף אזרחי של פחות מחמשת אלפים; כמה עשרות היו בנות 5,000 עד 10,000 אזרחים; פחות מעשרים היו בנות עשרת אלפים אזרחים; ערים-מדינות בודדות בלבד עלו על רבבה.

עניין ראשון זה של המידות הזעירות של ה'פוליס' מאפשר לנו לתפוס ולהבין תכונת-יסוד שנייה, הקובעת מהותה של ה'פוליס', והיא מידת המוחשות של העיר-המדינה היוונית. הכוונה היא הן למוחשות פיסית והן למוחשות אנושית. המדינה הרגילה של ימינו - על שטחה המשתרע על רבבות או מאות אלפים קילומטרים מרובעים, על אוכלוסייתה המונה מיליונים, על אוצרותיה ומתקניה, על סבך כלכלתה ומנגנונה הענקי, אין היא בשביל האדם המודרני אלא מושג מופשט, ללא ממשות של תחושה וחוויה. ואילו בשביל היווני היתה מדינתו לא מושג מופשט, אלא ממשות יומיומית. אך דומה שדברים אלה על המוחשיות של ה'פוליס' הם עצמם צריכים המחשה.

'בן-הפוליס' דיו שיעלה בראש ה'אקרופוליס', היא המצודה, כדי שיקיף במבט את מדינתו. מוכר וקרוב היה לו כל רגב מרגבי אדמתה. אדמת-הפוליס היתה מקום מושבה של משפחתו, מקום קברות אבותיו; השדות, החורשות, והכרמים שהכיר; הנחל שעל גדותיו חטב עצים, הגבעות שעליהן רעה את צאנו, המקדשים שבהם שיתף עצמו בהקרבת קורבנות לאלים, מצודת האקרופוליס שאליה עלה בתהלוכות-חג. היווני הכיר את ה'פוליס' שלו הכרה במישרין, בלא מיצוע.

וכשם שהנוף הפיסי של ה'פוליס' היה ממשות חיה בשביל היווני כך גם נופה האנושי. 'איש-הפוליס' הכיר את קהל האזרחים מחגיגות-העם, שבהם נטלו חלק כל בני המדינה. הוא הכיר אותם מן השוק, ה'אגורה', שהיה מרכזה הכלכלי והחברתי של המדינה; מן הגימנסיונים, שבהם בילו האזרחים באימוני ספורט, בשיחה ובלימוד; מן התיאטרון, שבו נתכנס קהל-האזרחים לחזות בהצגות הטרגדיה והקומדיה, שניתנו מטעם המדינה לכל בני הפוליס. הוא הכיר את חבריו לאזרחות מאסיפות-העם, מכתי-המשפט-העממיים, ממועצת-המדינה ומן השרות הצבאי.

יש סימני-היכר חיצוניים. פיסיים, ל'פוליס' היוונית: חומות העיר, ושטח-חקלאי שמסביב לחומות; ה'אקרופוליס', היא המצודה של המדינה, ובמקומות רבים גם מרכזה הפולחני; ה'אגורה', כלומר השוק, שהוא המרכז המסחרי-הכלכלי, וגם חברתי, של ה'פוליס'; הגימנסיון, מוקד החינוך הגופני (ולא הגופני בלבד); ה'בולוותריון', או בית-המועצה, שמנהלת בפועל ענייני המדינה.

אך ייתכן שיתקיימו כל אלה, ואף אוכלוסייה בגודל של 'פוליס' יוונית, בלי שתהיה זו 'פוליס'. את עצם מהותה של ה'פוליס' היוונית קובעים אפוא לא כל אלה, אלא קיומו של חבר-אזרחים, הנוהג לפי כללים ספציפיים, שאין אח להם בהתפתחות ההיסטורית.

עקרונית קודמת ה'פוליס' כחבר-אזרחים למקום ולשטח שבו הוא מצוי. לפי המושגים היוניים, ה'פוליס' של אתונה תישאר אותה 'פוליס' עצמה אף אם יישב חבר-האזרחים האתונאי במקום אחר (ובזמן מלחמות-פרס הועלתה האפשרות הקונקרטית של העברת ה'פוליס' האתונאית לאדמת איטליה; ואם אמנם לא הוגשמה האפשרות, ההצעה מדגימה את העיקרון שעליו אנו מדברים). קיומו של גוף אזרחי (body-politic) ריבוני, בעל סמכות מלאה בכל ענייני המדינה, וכפוף רק למערכת החוקים של המדינה, שאף הם הולכים ונקבעים על-ידי רצון הגוף-האזרחי - זו מהותה של ה'פוליס'.

ואולם לא נבין מהות זו אם לא נמחיש לעצמנו את תוכנו של המושג אזרחות ב'פוליס'.

לכאורה אין הבדל בין ה'פוליס' לבין המדינות הדמוקרטיות של ימינו; גם פה גם שם קיים גוף אזרחי בעל סמכות ריבונית. ברם, קיים הבדל עמוק, והוא ההבדל שבין ההלכה והמעשה. אין הבדל של ממש בין ההלכה של ימינו וההלכה שלהם (ויש לזכור שתפיסת האזרחות שלנו הושפעה השפעה היסטורית עמוקה מתפיסתם של היוונים), אלא שהמעשה שונה באופן מהותי. לפי התפיסה הרווחת בדמוקרטיות החדשות, 'האזרחות' היא בעיקרה עניין של זכויות וחובות - זכויות האזרח לגבי המדינה וחובותיו כלפיה. אזרח הוא מי שמביא את קולו לקלפי בבחירות הכלליות, הנערכות אחת בכך וכך שנים; מי שמשלם את המסים המוטלים עליו ומקיים את שאר ההוראות של החוק והמדינה. ואילו ה'פוליס' היוונית לא אמרה די בכך, ומדינה שהאזרחות בה היא כבמדינות החדשות לא היתה נחשבת מדינה כל-עיקר.

ב'פוליס' היוונית היה עניין האזרחות, בראש-וראשונה, עניין של פעילות, של עשייה, השתתפות, ולא עניין של זכויות וחובות. בגוף האזרחי של אתונה, דרך משל, היו בתקופת השיא כארבעים אלף אזרחים. מתוך כארבעים אלף אזרחי אתונה שימשו שנה בשנה ששת אלפים איש כשופטים-מושבעים בבתי-הדין העממיים. חמש מאות אזרחים אחרים נמנו שנה בשנה עם מועצת המדינה, שניהלה בפועל את כל ענייני ה'פוליס' האתונאית. עוד כאלף וחמש מאות אזרחים שימשו כמשרות מדיניות שונות; המשרות שנתיות היו, ורוב אזרחי אתונה היו נושאים בהן לפחות פעם אחת בימי חייהם. ואולם פעילותו של אזרח-הפוליס לא הצטמצמה באלה. המוסד העליון באתונה היתה אסיפת-העם, שהתכנסה לדיוניה פעם בשבוע לערך. אין ספק שחלק מאזרחי אתונה השתתפו בקביעות בעבודתה של האסיפה הכללית, אחרים באו לסירוגין, אך בוודאי לא היה אזרח שלא שיתף את עצמו כלל, בתקופה אחת או אחרת בחייו, בעבודתו של הגוף הפוליטי העליון של העיר-המדינה. נוסף על כל אלה, אף באזורים הכפריים ובשכונות העירוניות של אתונה מפכים היו חיים ציבוריים ערים. מועצת-המדינה הורכבה מנציגי האזורים, שנבחרו על-ידי הכפרים והשכונות. תושבי הכפרים והשכונות היו גם דנים ומחליטים בעניינים המקומיים, ונבחרים מתוכם היו אחראים לביצוע ההחלטות.

אם ניתן דעתנו על כל אלה, נקבל מושג-מה על מידת עיסוקו של 'איש-הפוליס' בענייני עירו-מדינתו. אכן היווני השתתף בהנהלת ענייני מדינתו לא רק להלכה, על-ידי הליכה לקלפי מפקידה לפקידה, אלא במעשה, בדברים מרובים ושונים, דבר יום ביומו. המושגים הקובעים לגבי ה'פוליס' היוונית הם: השתתפות, פעילות, עשייה, ומעל לכול - שותפות.

התכונות הקובעות את מהות ה'פוליס' הן אפוא: הממדים המצומצמים, המוחשות הבלתי-אמצעית, הפיסית והאנושית - ובראש-וראשונה, כמובן, אופיו המיוחד במינו של חבר-האזרחים, שהתפתח בנתונים אלה ומתוכם.

ממהותה זו של ה'פוליס' היוונית נובעות כמה תכונות-יסוד המיוחדות לה, ולה בלבד.

ראשית, מה שהייתי מכנה בשם האינדיבידואליות, או ה'אישיות', של ה'פוליס' הבודדת. בגוף אזרחי כזה שב'פוליס', גוף אזרחי המרוכז בשטח מצומצם, בהכרח שיתפתחו בו תכונות, מנהגים, דרכי-מחשבה ודרכי-חיים המשותפים והאופייניים לחבריו בלבד, והמבדילים ביניהם לבין אזרחי כל עיר-מדינה אחרת. ה'פוליס' הבודדת, המכונסת בתוך עצמה, היתה כעין 'אישיות', השונה בעשרות דברים קטנים וגדולים מכל 'פוליס' אחרת. ואף הדת מגבירה תודעת-ייחוד-ושוני זו, שכן במידה מרובה הריהי פולחן אלוהי ה'פוליס', ולכל 'פוליס' האל-המגן שלה וגינוני-פולחן משלה.

תחושה זו של שוני וייחוד מביאה להסתגרותה והתבדלותה של ה'פוליס' הבודדת. הכללת זרים בעיר-מדינה יוונית נעשית קשה יותר ויותר עם התגבשותה של מסגרת ה'פוליס'. אמנם רשאים היו גרים להתגורר בתחומי ה'פוליס', אבל משוללים היו זכויות אזרחיות, זכות-החיתון עם 'בני הפוליס', ואף זכות הקניין הקרקעי. יש שהיו הגרים רצויים כעוזרים חשובים בחיי הכלכלה, אולם לא ניתן להם בשום עיר-מדינה יוונית חלק כשותפות ה'פוליס'. האזרחים היו רק בניהם של אזרחים; זכות-האזרחות נקבעה על-ידי המוצא ועברה בירושה. מבחינת ההסתגרות למעשה ומבחינת האווירה של ייחוד והיבדלות דומה היתה ה'פוליס' יותר ל'קיבוץ' גדול מאשר למדינה קטנה של ימינו.

אין תימה אפוא, שאי-תלות כלכלית ('אווטארקייה') ואי-תלות פוליטית ('אוטונומיה') היו האידיאלים של ה'פוליס' היוונית. ה'פוליס' שאפה להיות 'אוטארקית', כלומר יחידת-חיים המספקת צרכיה בתוצרת חקלאית וחרושתית. אין פירושו של דבר, שכל 'פוליס' היתה יחידה כלכלית סגורה, שלא באה במגע עם יחידות אחרות; אלא שעיר-מדינה טיפוסית לא היתה תלויה במידה מכרעת באספקה מבחוץ, ומסוגלת היתה, על הרוב, לעמוד ברשות עצמה מבחינה כלכלית. וכשם ששאפה ה'פוליס' להיות אוטארקית, כך שאפה להיות אוטונומית - לא-תלויה לחלוטין בשלטון חיצוני ונשלטת על-ידי חוקיה ורצון אזרחיה בלבד.

ולסוף, השותפות של ה'פוליס' החופשית והאוטונומית. 'הדבר המשותף' ('קוינון') הוא שם אחר ל'פוליס' עצמה. מושג זה קובע את מידת האינטגראציה של החיים ב'פוליס'.

אינטגראציה זו כפולה היא: של חיי האדם כפרט וחייו כאזרח, ושל חיי המדינה וחיי הרוח. על הראשון דיברנו ובאחרון נסיים.

ב'פוליס' היוונית, משהגיעה לשיא התפתחותה, לא ניתנו יצירה רוחנית לחוד וחיים מדיניים לחוד. הדת, על חגיה הכלל-עממיים, היתה 'דת הפוליס' ולא עניינו הפרטי של האדם. האמנות הפלאסטית שאפה לפאר את העיר, ויצירותיה הגדולות נוצרו בתקופת הזוהר של ה'פוליס' ולמענה. הטרגדיה היוונית נובעת ממעמקי החיים של ה'פוליס', והיא אחת החוויות העמוקות לכל בני העיר-המדינה. הקומדיה, אף היא משיאי הרוח היוונית, היתה יצירה פוליטית (מלשון 'פוליס') לפי עצם מהותה.

כך היתה ה'פוליס' גם מוקד של חיי הפרט וגם מוקד של חיי-הרוח על כל גילוייהם.