| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
דרך החיים הקיבוצית זכתה לאחרונה להתעניינות גוברת שהניבה פירות רבי-ערך. אחד הנושאים העולים מפעם לפעם – במחקרים מיוחדים או כחלק מעבודות כוללות יותר – הוא היחס בין רעיון הקבוצה לבין מציאות החיים בארץ-ישראל בימי העלייה השנייה. יש המפנים את עיקר שימת-לבם אל התפתחותה של צורת החיים השיתופית מראשיתה ועד לשלבים השונים של התגבשותה כמערכת רעיונית וארגונית מוגדרת. ויש השואלים – מה היה מקומם של רעיונות היסוד השיתופיים בתקופת הבראשית ועד כמה השפיעו על מעשי-הראשונים.
כנקודת-מוצא לדיון בשאלה זו יוכל לשמש מאמרו של י' סלוצקי: 'מקומה של האידיאה המכוונת בהתהוות הקבוצה בארץ-ישראל'.1 וכך כתב בפתח מאמרו:
ולהלן – 'בבואי לערער על דעה זו איני בא לקבוע מסמרות, אלא לעורר ספקות והרהורים, שיש בהם אולי לשנות השקפה זו או לרככה'. 3 לביסוס קביעתו בדבר ההנחה המקובלת הביא המחבר ציטוטים קצרים מאת ז' לנדסהוט, משה ברסלבסקי, צבי אבן-שושן, חיים דרין-דרבקין וישראל קולת. קריאה נוספת בכמה מן המקורות המצוטטים מעוררת ספק במוצקותה של הקביעה הזאת, ולפחות בחד-משמעותה, כשמדובר בכמה מן האישים האלה. אמנם כתב מ' ברסלבסקי4 כי 'הארץ היתה למעין מעבדה לאחת האידיאות המרכזיות של התנועה הסוציאליסטית – לקומונה – לא בכוונה. מראש, אלא מהכרח המציאות'. אבל פסקה זו פותחת במלים: 'במידה ידועה אין הפרזה לאמור, שהארץ היתה...'.5 אין אפוא למצוא כאן פסיקה החלטית. אמנם כתב ברסלבסקי כי 'הקבוצה הינה כולה פרי צמיחה עצמית, ארץ-ישראלית, פרי התנאים וההכרח'.6 אך כמה שורות אחר-כך טען: 'תנאי התהוותו של מעמד הועלים הם ששיוו חיוניות מיוחדת לאידיאות סוציאליסטיות וקרבון לממשות, למציאות';7 היינו – היו אידיאות סוציאליסטיות, והתנאים אך קירבו אותן אל המציאות. ועוד מוצאים אנו במקום אחר: 'לא מתוך אידיאולוגיה מראש נעשו הדברים. רק אחר-כך, מתוך המעשה והניסיון, נוצרה האידיאולוגיה השיתופית';8 אבל שורות אחדות אחר-כך: 'הגורמים הסוביקטיביים והאוביקטיביים הכשירו בצירופם את קליטת האידיאה השיתופית בציבור הפועלים ועשאוה ברבות הימים לתופעת קבע'.9 הוכחות אחרות למשמעות המורכבת של הבעת דעתו של ברסלבסקי בעניין זה אפשר למצוא בספרו הראשון.10 בו דיבר בסמיכות מקום על הקבוצה, 'כגידול מקורי, פרי ההכרח הארץ-ישראלי ויליד המאוויים לשינוי ערכים'; ובמקום אחר היה עניינו ב'גורמים הסובייקטיביים והאובייקטיביים' וב'מאוויים לחיי ערך ולרקמת חיים חדשה',11 שהיו בין הגורמים ש'הזינו את הווייתה' של הקבוצה. מספרו של צבי אבן-שושן12 ציטט סלוצקי כדלקמן: 'הקבוצה בארץ לא נוצרה מתוך תיאוריה חברתית מסוימת, הולידו אותה הצרכים הממשיים של ציבור העובדים';13 אבל באותו מקום14 נאמר גם:
ולהלן דיבר על אמונתם של בוני הקבוצה, 'כי הם בונים תאי חיים סוציאליסטיים'; ועל אף ההימנעות משימוש בטרמינולוגיה סוציאליסטית – 'האמונה, כי בקבוצה גלומים יסודות המהפכה היהודית והאנושית היתה נר לרגלי כולם'.15 אמנם נראה כי יש עימות חריף יותר בין גישתו של סלוצקי לדעתו של י' קולת. במחקרו 'אידיאולוגיה ומציאות בתנועת העבודה הישראלית'. וכך מצוטט במאמרו של סלוצקי:
ואפשר למצוא בעבודה זו מובאות חריפות אף יותר, כגון – את הנסיון של קבוצות מספר בא"י ניסו להציג עד מהרה כ'סוציאליזם'. רק שכלו החריף והכן של בורוכוב הראה עד כמה מפוקפקת יומרה זאת.17 ועל דגניה, אֵם הקבוצות, הוא כתב:
תכלית מאמרו של סלוצקי היתה להפנות את שימת-הלב אל מקורות שונים שיש בהם – לדעתו – כדי להוכיח כי היו גם יסודות אידיאיים למעשיהם של ראשוני הקבוצה. נראה שקולת לא שיכנע על-ידי טיעוניו, ובמכתב למערכת של 'בדרך' הביא ראיות המוכיחות לדעתו את צדקת גישתו היסודית. וזו דעתו על מקימי 'הקבוצה'. הם – 'לא רק שלא ראו בכך מלכתחילה בקבוצה דרך לשיפור החיים האנושיים, אלא שלא ראו בה גם דרך לפתרון הבעיות הציבוריות הגדולות'.19 גישה זו אל תפקידה של הקבוצה כמתכוונת ליצור חיי חברה חדשים לא השתנתה גם בשנים שלאחר ייסודה:
הוא לא שלל את היותם של אישים שראו 'את השיתוף הכלכלי ואת ביטול האינטרס האישי-החומרי הנפרד כסגולה יחודית', אבל – 'אין לומר, כי מטעמים אלה של עדיפות אמתית ואנושית כשלעצמה נוצרו הקבוצות'.21 ועוד טען שגם אם אין לומר שלא קדמו לקבוצה רעיונות על חיים שיתופיים, הרי –
הדעה השוללת את חשיבותו של היסוד האידיאי או ממעיטה בה מקובלת אפוא על חוקרים ומעיינים. היא אף מופיעה כמובן מאליו בספרים ובמאמרים המסתמכים על מחקרים קודמים להם. מדבריהם של אישים בתנועת-העבודה, פעילים מרכזיים בתנועה הקיבוצית ובתנועה החלוצית, אפשר – גם לכאורה – למצוא חיזוק לגישה זו. כמעט בכל מקום בו מובעות הדעות אנו מוצאים את הניגוד, בנוסח לא – אלא, כגון:
מה הן האסמכתות למסקנה זו או אחרת? מעטות התעודות מאותן שנים שיש בהן כדי להועיל לעניין זה. ספק אם אפשר להשכיל מפרטיכלים של ועידות או של מועצות מפלגתיות ואפילו של האסיפות והוועידות של ההסתדריות החקלאיות. אנשי המפלגות לא נטו חסד תחילה לרעיון ההתיישבות בכללו והדיון בקבוצות ככל שנתקיים בכינוסים כאלה נועד להבטחת זכויותיהם של השכירים וכיוצא בהם. גם בתקופות מאוחרות יותר היו אנשי הקבוצות והקיבוצים צריכים לעמוד בעימות כדי להוכיח את מידת היעילות והתכליתיות של צורת המשק הקיבוצי לעומת ההתיישבות האינדיבידואלית או הפרטית, ולהסביר מדוע המשק הקיבוצי משרת יותר את האינטרס של מעמד הפועלים העברי בארץ-ישראל ואת מטרותיו. הרצון לחיי שיתוף לא היה גורם בדיונים האלה. ההתכתבויות של הקבוצות הראשונות עם המוסדות והמיישבים, שנחשבו פורמאלית (ובמידה רבה לא רק פורמאלית) לבעלים של המשקים – נסבו על עניינים משקיים בלבד – השקעות, קניות ומכירות, תכניות משקיות וכדומה. ואשר לפרטיכלים של דיונים פנימיים בקבוצות – מסיבות שונות לא נשתמרו בידינו תעודות רבות מן השנים הראשונות. סביר להניח שחלק מהן הושמד או אבד בימי מלחמת-העולם הראשונה; אבל מן השרידים ומפרטי דיונים מאוחרים יותר אפשר ללמוד כי בדרך הטבע לא נדונו באסיפות ענייני אידיאולוגיה ופרוגראמה מובהקים – גם אם נקבעו כמה הלכות למעשה. ממילא יש להסתמך בעיקר על דבריהם של אנשי הקבוצות הראשונות, שנאמרו או נכתבו כעבור שנים – מעטות או רבות. כמה מן המובאות בשמם באות לכאורה לאשר את התיזה שמייסדי הקבוצה לא ראו בה דרך 'לשיפור החיים האנושיים' או התכוונו להקימה מטעמים של עדיפות אנושית וחברתית. האומנם? האם היעדר פרוגראמה, תכנית מפורטת, מצע אידיאולוגי מנוסח מוכיח כי האנשים לא שאפו – בצד הרצון להגשים ציונות על-ידי כיבוש עבודה – גם לקיים חיי חברה מתוקנים יותר; ושאיפה זו כשלעצמה – ולא רק בהכרח – פעלה בלבם וכוונה את מעשיהם?
תנחום איש דגניה סיפר על ארבעת הצעירים, בני רומְני, שהחליטו לעלות –
ובדומה לכך במקום אחר:24
סיפור זה חוזר בזכרונותיו של יוסף אלקנה (אלקין):
דבר זה מתאשר גם מזכרונותיו של ישראל בלוך26 - החבר השלישי, שהתמיד בקומונה עד להיותה קבוצה. מכאן שראשוני הקומונה הרומנאית החליטו קודם עלותם על כוונתם לחיות חיי קומונה. אמנם, מן המובאות האלה עדיין אין אנו למדים מה היו ההנעות לבחירת דרך חיים זו. לא פעם ביקש תנחום לענות על שאלה זו ועל שאלות כלליות יותר – מה היו הגורמים שהשפיעו על ראשית דרכם של צעירים מן העלייה השנייה אל הקבוצה. בעניין זה כתב: 'לא מפי טולסטוי ולא מפי כיתות דתיות או חברתיות אחרות למדנו את תורת הקבוצה. על כל פנים רשאי אני להעיד עדות זו על עצמי'.27 ועוד לפני-כן:
מה הניע אותו ואת חבריו לבחור אפוא בדרך הקומונה וללכת בה? –
ובמקום אחר באותו מאמר:
ובדברו על המצב במושבות –
במקומות אחרים ייחס תנחום את החלום על חיי שיתוף לכנרת ולאום-ג'וני. בדברו על 'הגל' באום-ג'וני32 אמר על הצעירים שבאו מן הגולה: כאן הוא המקום שבו התחילו חלומותיהם להתגשם. שאיפותיהם הופכים למציאות. כאן ראו בעין מהו כוחו של הפרט ומהו הכוח הקיבוצי. 'היחד'... וכאן במקום זה החלו לרקום חלום. שפישרו אף לא שיערו. העבודה המשותפת, הליכוד החברתי, השאיפה 'במו ידי' ללא ניצול הזולת הביאה איתה את הכוח המאורגן והמלוכד בבנין הארץ ובבנין החברה – את הקבוצה... ובצורה קונקרטית יותר הוא סיפר:
ולאחר שאנשי הקומונה החליטו לצאת את כנרת אמר יוסף בוסל – לפי עדותו של תנחום:
עד כאן מובאות העשויות להיות נקודות להתוויית הקו של העלייה המעשית מן הקומונה הזעירה המתחילה שבאונייה ועד להחלטה המפורשת להמשיך בחיי שיתוף לקיים משק עצמי שיתופי על יסודות חברתיים של קומונה. המעשיות הזאת באה להגשים 'חלום'. באחד מפרקי זכרונותיו35 הסתייג תנחום מן ההנחה שהיו הלכות פסוקות, מחשבות מוגדרות: 'אמנם – פרשו ובנו הלכות שונות, אבל על פי רוב במוח קר; המתחילים הרגישו יותר ממה שחשבו... [ההדגשה שלי – ש"ג]'. אבל מיד לאחר-מכן הוא תיאר כיצד אפשר היה ללכת אחרי המחרשה בתלם הארוך ודווקא לחשוב – 'על ציונות, על עליה, על קבוצה, על הישוב, על הגולה, על סוציאליזם...'.36 משהגענו לסוגיה זו של מחשבות על סוציאליזם, עולה פתאום בדברי תנחום רמז על בחירה בשיתוף כדרך להגשמה אמיתית של סוציאליזם עוד בימי העלייה השנייה:
ומכאן אך דרך קצרה אל העבר הלא רחוק אז, אל הגורמים שפעלו בלבו ובמחשבתו של תנחום ושל צעירים אחרים בהיותם בגולה. באותה רשימה שבה דיבר על המקורות הרעיוניים מהם שאבו ראשוני הקבוצה ובה הדגיש את הגורם הראשון – השאיפה להגשמה ציונית על-ידי עלייה לארץ, לעבודת אדמה – הוא הזכיר 'עוד גורם אחד הנעוץ בגולה'. הסלידה מאי-השוויון הכלכלי והחברתי –
ולהלן, בצורה מפורשת יותר, עמד על הפירוש שהיה מקובל בקרב אנשי ס"ר, כי הסוציאליזם פירושו 'הלאמת הקרקע' –
ועתה – דומה שהמעגל הולך ונסגר. שבנו עם תנחום ועם חבריו אל נקודת-המוצא, אל סף עלייתם לארץ ואל שאיפותיהם. על הקומונה של יוצאי רומני שהתלכדה באונייה אמר ישראל בלוך: 'הכרזנו על יסוד קומונה – ודאי עשינו זאת בהשפעת הסעיף על קולקטיביזם שבפרוגרמה של "התחיה"'.40 ועל הפרוגרמה הזאת סיפר בלוך:
על השפעת סעיף השיתוף שבמצע 'התחייה' אנו קוראים גם בפרק זכרונותיה של חיותה בוסל: 'עוד בהיותנו בגולה קלטה אזנינו את מילת הקסם קואופרציה (במצע לארגון הציונים הצעירים " התחייה" היה סעיף כזה)...'42 המדובר ב'התחייה', שמרכזה היה בפינסק (ולא 'התחייה' הווארשאית). היתה זו תנועה שהתלכדה מאגודות של צעירים ציונים מרחבי הקיסרות הרוסית (ועד לליטא הגיעו); ולאחר ועידתה הארצית ביוני 1906 לא האריכה ימים. אף-על-פי-כן מן הראוי לבחון את אחד מסעיפיו של המצע שהתקבל בוועידה זו, לפי שממנו אפשר ללמוד על הלכי-רוח מסוימים:
נשים אל לב שעל אף הסתייגותה של 'התחייה' מפעילות סוציאליסטית בגולה, הדגיש סעיף זה דווקא את היתרון של המפעל הציוני כרקע נוח להגשמת הסוציאליזם, שלא כקשיים העלולים לעמוד לפני סוציאל-דימוקראטים באירופה.44 יוסף ברץ, אף הוא מאנשי היסוד של דגניה, הצטרף אל ה'קומונה' בהיותו בחדרה, ובקטע הזכרונות על הימים הראשונים אנו מוצאים ביטוי למשמעות המורכבת של ההנעה להיווצרות הקבוצה:
זהו ההסבר, אבל קדמו לכך השורות הבאות:
וכאשר באה אליהם הפנייה 'לקבל את אום-ג'וני', לא מיהרו להחליט, ביודעם את הקשיים העלולים לעמוד לפניהם: 'המניע העיקרי לקבלת אום ג'וני היתה השאיפה לעבודה עצמית, מתוך אחריות עצמית, בלי מרות ופיקוח מצד גורם חיצוני'.47 השיתוף היה צריך להיות הכוח שיעמוד להם מול המכשולים אבל בעת ובעונה אחת –
ההסתייגות מן הדוקטרינאריות הופיעה גם בדברי ברץ:
לפי סיפורו של ברץ התכוונו אנשי דגניה בראש וראשונה ליצור רקמת חיים לעצמם, אבל אין לומר שראוה כדרך הטובה או המתאימה להם לבדם:
וכשם שהוא נזהר מלקשור את רעיון הקבוצה לרעיון 'מן החוץ' הרי אין הוא, לדעתו, נטול שורשים רעיוניים בכלל: 'מקורה ושורשה [של הקבוצה] – הרעיון הלאומי והמוסרי, שהביא את כל התנועה החלוצית העובדת לארץ המולדת'.51 יוסף בוסל היה, לכל הדעות, האישיות המרכזית בעיצוב דמותה ומחשבתה החברתית של הקבוצה שקמה על אדמת כנרת – החל בימיה בחווה בכנרת, דרך ימי הקומונה החדרתית במושבה ועד לכינונה של דגניה כקבוצת-קבע. יעידו על כך זכרונותיהם של חבריו לדרך באותן שנים, ובהם תנחום52 ויוסף ברץ. על ימי הקומונה בחדרה סיפר ברץ:
ומכאן ואילך – תיאור השיחות על 'קומונה' כרעיון מרכזי. אין תימה על כן שחיותה בוסל עמדה על כך בזכרונותיה על ימי הקומונה בחדרה:
ועל הימים שלפני-כן בכנרת:
אבל מעניין שבאותו חיבור ייחסה חיותה את ראשית חלום השיתוף לימים הראשונים בפתח-תקוה, כאשר בוסל היה עדיין פועל שכיר – אמנם הוא שומר לפי שעה את הרעיונות האלה לעצמו – וכנראה בשיחה עם חברתו.
יוסף בוסל עצמו עמד על המטרות של הקמת הקבוצה בשנת תרע"ט, בוויכוח על דרכי ההתיישבות. פירוט המטרות הסתכם, לדבריו, כדלקמן:
מסדרם של דברים אלה אפשר לכאורה ללמוד שהמטרה של יצירת חיי חברה חדשים היתה האחרונה בחשיבות, אבל אפשר גם להניח ש'אחרון-אחרון חביב' ובעיקר להסתמך על הניב 'גולת הכותרת' המיוחסת למטרה זו.
דגניה א' מובאת כדוגמה לקבוצה שלא היתה ניסיון בלבד, זכתה לקיום רצוף מן הקומונה ועד להיותה קבוצת התיישבות קבועה, שהפסיקה את מסורת הנדודים והתמורות החריפות. דגניה ב' היא לכאורה בת העלייה השלישית וחבריה עלו להתיישבות של קבע בערב יום-הכיפורים תרפ"א, כעשר שנים לאחר ייסוד קבוצת דגניה. אך תולדותיה מתחילות למעשה מאז קמה קבוצת 'עבודה' ערב ימי המלחמה. ואפשר לומר שאף קבוצה זו של אנשי העלייה השנייה ידעה רציפות והתמדה, ידעה יפה את מטרותיה ומגמותיה. ראשית גיבושה חל דווקא בתנאים חברתיים קשים – במושבות, ובימי המלחמה. ועם זאת, הקדימה את אחותה הבכורה בגיבושן של מסגרות שיתוף מקיפות. האם אפשר ללמוד משהו מסיפור קורות ראשיתה של 'עבודה'? אנשי 'עבודה' ידעו אמנם כללית על קיומה של דגניה בצפון ושמעו על הייחוד שבחייה, אך לכלל מגע של לימוד לא הגיעו. נראה שכל מה שנתהווה בקבוצה זו היה פרי המחשבה העצמית וההתנסות הבלתי-אמצעית. מובאה מזכרונותיו של זאב (רם, סליסרבסקי) מקבילה בתוכנה לחלק מן השאלות והתשובות שבדברי אנשי דגניה:
אבל להלן מתברר שלא היה זה מעשה ללא מחשבה תחילה – העניין היה כאילו מובן מאליו במחשבתם של מי שהתלכדו לקבוצה או לגוף שיתופי אחר:
בשנות המצוקה בארץ, ובייחוד בימי המלחמה –
נראה שאחד הדברים האופייניים ל'עבודה' היתה ההכרה שאין זה גוף בן-חלוף, שזו היא קבוצה קבועה, היודעת להבחין בינה לבין 'קבוצות' אחרות. מבחינת המטרות הכלליות, היישוביות, ראו אנשי 'עבודה' את חשיבות השיתוף לא רק כדרך להטבת תנאי העבודה, אלא כדרך לכיבוש העבודה כמשימה לאומית. והיתה גם משאת-נפש לכיבוש מקומות יישוב חדשים בגליל ובחורן. ומבחינה חברתית:
ואם אלה הם דברי זכרונות שנכתבו כעבור שנים, תבוא עדות אחרת מאותן שנות בראשית של קבוצת 'עבודה'. להלן כמה שורות מתוך יומן עזבונו של שלמה קפלן. הדברים נכתבו בכ"א באדר ב' התרע"ו, שנה לאחר ייסוד הקבוצה. וכך כתב על רשמיו מן האסיפה המשותפת הראשונה של שתי הקבוצות שהתאחדו – החברים מראשון-לציון ומפתח-תקוה:
המשכו של דף היומן כולל דברים מרים על קשיים ואכזבות בחיי החברה – אך ברור שהסיבה אינה נעוצה בהיעדר שאיפות לחיי שיתוף מלאים, אלא דווקא בגלל הפער בין הציפיות לבין מציאות החיים החברתיים. שלמה קפלן היה מן הדמויות המרכזיות בחברה זו, הרבה לתבוע מן האחרים וקודם כל מעצמו. בימי מאורעות תר"ף נסע ליפו, ולאחר ימים נמצאה גופתו על שפת-הים. אין יודעים אם נספה באסון, נרצח בידי פורעים או שם קץ לחייו.
עד כאן על קבוצות שאין מערער על כך שעברו את השלבים השונים עד להיותן יישובי קבע קיבוציים. לא כן הקולקטיב בסג'רה. אומרים עליו שלא היה אלא ניסיון, והוא הלא התפזר ובטל כעבור תקופה קצרה יחסית לקיומו. יש המדגישים את העובדה שמלכתחילה לא התכוונו חבריו אלא לקידום תכניותיו של הארגון 'בר-גיורא'. משנשתנו התנאים או התכניות של הגוף שכונן את 'השומר' שוב לא היה קיום לקולקטיב. חיזוק לדעה זו אפשר, לכאורה, למצוא גם בדברים של מניה שוחט, הרוח החיה בקולקטיב זה:
ולהלן היא מסכמת: 'ההווי של הקבוצה הישראלית נוצר לא על-פי תורה מוכנה מראש, כי אם לחץ החיים והעבודה הם שיצרו אותו.64 אולם נראה שאין זה אלא צד אחד של הדברים. וראייה לכך דבריה במקום אחר:
לא ברור מה מספר החברים שעיקר מעיינם היה הניסיון לקיים 'חיים ועבודה קולקטיביים', אך אפשר לשרטט את תוואי דרכה של מניה שוחט אל הקמת הקולקטיב: רגישות מנעוריה כלפי אי-השוויון. ביקוש 'צורת חיים, שיהיה בה מינימום ניצול הזולת', קריאה באוטופיות של חיי שיתוף ותיאורי חייהן של קומונות דתיות, הכרת ארטלים ברוסיה, התנסות עצמית בקומונה של פעילים סוציאליסטים במינסק. ומעת בואה לארץ – שרשרת של פעולות לימוד והפקת לקח על חיי פועלים שכירים יהודים בימי העלייה הראשונה וממצב הפועלים בעלייה השנייה, בדיקת מצבה של החקלאות העברית במושבות והסקת מסקנות פרוגראמאתיות ואופראטיביות:
היא ניסתה לשכנע את חברי 'פועלי-ציון' ו'הפועל הצעיר' בארץ, מנהיגים יהודים בארץ ובגולה, ביקרה בקומונות של דוחובורים בארצות-הברית, אף עיבדה הצעה מפורטת לניסיון מעשי בתנאי אריסות. לבסוף עלה בידה לקבל את הסכמתו של א' קראוזה, מנהלה של חוות סג'רה – לדברי מניה, בתנאים דומים לאלה של עבודת ה'חראת' הערבי – כשהעבודה מסודרת ומתנהלת באחריות עצמית, בהדרכתו המקצועית של קראוזה.67 על המטרות שהציב לעצמו ה'קולקטיב' אפשר ללמוד דווקא מסקירתו של איש מן החוץ, איש יהודה, שביקר באותה שנה בגליל וסיכם את רשמיו מעל דפי 'הפועל הצעיר' בסדרת רשימות על הפועל הגלילי; גם אם חתם בשם 'בן-חוה', נראה שהיה משה סמילנסקי: בהיווסדו הציג לפניו הקולקטיב את המטרות הללו:
ולהלן פירוט המטרות האחרות: בדיקה כלכלית של כדאיות המשק החקלאי; בדיקת יכולתו של הפועל העברי להסתגל לעבודה החקלאית; הקטנת הגרעון של החווה; הגברת האמון בכוחו של הפועל העברי. ועל התוצאות הראשונות של חודשי קיומו של הקולקטיב הוא אמר:
אשר לשאר הסעיפים – התוצאות היו חיוביות, ללא ספק. מניה שוחט סיכמה את הניסיון כדלקמן:
אשר לסעיף הראשון דלעיל אפשר להעיר כי האמירה 'נסללה הדרך להתישבות קיבוצית' נראית מוגזמת במקצת, שהרי דרכם של ראשוני הקבוצה לא היתה סלולה כלל וכלל, ותקשה מאוד ההוכחה כי היה קו נטוי בין ה'קולקטיב' לבין ההתחלות האחרות של חיי קבוצה. ואף-על-פי-כן – עובדה היא שאנשי ה'שומר' היו בין חברי קבוצת העבודה הראשונה על אדמת אום-ג'וני וכי ריכוז 'השומר' בתל-עדש היה מיוסד אף הוא על יסודות שיתופיים מסוימים; והן ממנו באו מייסדי כפר 'השומר' בגליל העליון, כפר-גלעדי. אגב אורחא, דין-וחשבון של ועדת 'פועלי-ציון' מימי העלייה השלישית מצא כי דווקא בתל-עדש של הימים ההם היו סדרי חיים שיתופיים יותר מאשר בקבוצת דגניה!71 נסיים בדברים שאמר מספר שנים לאחר-מכן דוד בן-גוריון בהרצאתו על 'חברת העובדים' בוועידה השנייה של ההסתדרות. הוא עצמו עבד רק זמן קצר במסגרת ה'קולקטיב' שמטעמים שונים לא היתה לרוחו:
הקבוצות, שזכו להמשך רצוף של חיים ומעשים או לגילויים מחודשים של יוזמה לאחר נסיונות ראשונים, היו אפוא פרי התלכדותם של גרעינים, ששאפו בעקיבות לכונן חיי שיתוף, לא רק כאמצעי להתגבר על קשיים ומכשולים חיצוניים אלא גם כמטרה לעצמה. מן הממצאים שבידינו נראה שראשוני הקבוצה עלו ארצה עם נכונות או רצון לבנות בה חיים חדשים גם מבחינה חברתית, חיים של שוויון כלכלי וחברתי ושל יחסי חברות ואחווה בין אדם לחברו. כמה מהם העידו על החלטה מוקדמת או לפחות רצון לחיות חיי-שיתוף בארץ-ישראל. ברוב המקרים תיקשה ההוכחה כי ההחלטה ללכת לחיי שיתוף באה כתוצאה ישרה מהיצמדות לתיאוריה חברתית מסוימת; אבל נראה שראשוני הקבוצה ויוזמיה לא היו מנותקים בכלל מחשיבה חברתית, מעימות עם רעיונות ודרכים לפתרון בעיות החברה. גם אם לא היו יומרות לשנות פני העולם – אורח-חייהם אותו רצו לבנות לעצמם תאם את השקפתם החברתית, שעוצבה על רקע הפעילות הרעיונית הערה בקרב טובי הדור היהודי הצעיר בשנים ההן בגולה ובארץ. הערות שוליים:
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
