זֶאוּס שכב כאוות נפשו עם אלות רבות, עד שחשק בהֵרָה אחותו. אלא שהרה לא התמסרה לו עד שנשא אותה לאשה. היתה זו החתונה הראשונה. כל האלים הביאו מתנות לזוג, ונפלאה מכולן היתה מתנתה של גאיה: אילן שהצמיח תפוחים מזהב.
מרגע שהרה נעשתה אשתו, נאלץ זאוס לסבול את קנאתה ולכלכל את צעדיו בזהירות. הרה התקוטטה עימו בגלוי, ופעם אף המרידה כנגדו את שאר אלי האולימפוס. הם התנפלו עליו כשישן וכבלו אותו. כשהתעורר לא הצליח לתפוס את כלי נשקו, הברק, ונאלץ להקשיב בחוסר-ישע לעלבונות ולאיומים.
לעזרתו של זאוס יצאה תֵטיס, בתו של נֵרֶאוּס זקן הים. היא הזעיקה את הענק בעל מאה הראשים בְּריאַרֶאוֹס, וזה התיר את זאוס מכבליו. לאחר ששוחרר קשר זאוס שרשרות זהב סביב פרקי ידיה של הרה, הצמיד לרגליה סדנים, ותלה אותה בין שמים לארץ. הוא שיחרר אותה רק לאחר שנשבעה לקבל את מרותו.
אבל הרה שמרה לו טינה. היא מיאנה לשכב איתו, וילדה בכוחות עצמה את הֵפַייסטוֹס. הבן שילדה היה גוץ ומכוער. בסלידה השליכה אותו אמו מהשמים והוא צנח אל מצולות הים.
תֵטיס ובת אוקיינוס אֶוּרינוֹמֵה, הן שראו אותו נופל, הצילו אותו וטיפלו בו. בחסותן הוא ישב במצולות, ובכשרון כפיו התקין להן תכשיטים. אחת משכיות החמדה שיצר הגיעה לידי הרה, והיא החזירה את בנה לאולימפוס ובנתה לו סדנה.
בסדנתו התקין הפייסטוס נערות יפהפיות מזהב, שידעו לחשוב וגם לדבר בקול צלול. נערות אלה שימשו לו כשוליות. הוא גם צר חצובות מצוידות בגלגלים, שהיו נוסעות לעצרות האלים ושבות מעצמן.
הפייסטוס נהג להגן על כבוד אמו, עד שבקטטה אחת הכעיס את זאוס, וזה השליך אותו שוב מהשמים. הפעם צנח הפייסטוס אל האי לֵמנוֹס, שבר את רגליו ונעשה חיגר. יושבי האי טיפלו באל הטוב, שלימד את בני-האדם מלאכות שונות ובעיקר את אומנות עיבוד המתכת. אלא שכעבור זמן התגעגעו אליו האלים, ודיוֹניסוֹס החזיר אותו לאולימפוס.
במשתאות מפייס הפייסטוס את הוריו המתקוטטים. האל הפיסח מתרוצץ בין האלים הנבוכים ומוזג להם נֶקטַר; למראהו פג הזעם, וצחוק אדיר פורץ מפיות בני-האלמוות.

לפריט הקודם
לפריט הבא