| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הרעת מצבם של יהודי אירופה: בשנות השלושים של המאה העשרים החל להסתמן באירופה ראשיתו של שינוי חברתי-פוליטי אשר עתיד היה להפוך בהמשך לאיום ממשי על עצם קיומו של העם היהודי. סימנים ראשונים לטלטלה הפוליטית העתידה לסחוף בתוכה את אירופה כולה הופיעו בארצות שונות, כמעט במקביל: עליית כוחו של הפאשיזם באירופה, הנאציזם בגרמניה והאנטישמיות במזרח אירופה.
עומקה של הסכנה לא הובהר לכל, אך יהודים רבים החלו לחפש את דרכם אל מחוץ לאירופה. דווקא בשעה הרת גורל זו היו השערים נעולים: הגבלות ההגירה שנתקבלו בארצות הברית לא אפשרו הגירה המונית אליה. מדינות מערביות אחרות לא היו מוכנות ליטול על עצמן את הטיפול בבעיה היהודית. כשליש מציבור המהגרים היהודים מאירופה וממזרחה בחרו לפנות לארץ ישראל בשנים הללו, ודומה כי לולא מגבלות ההגירה שהטיל השלטון הבריטי במחציתם השניה של שנות ה- 30 על ההגירה לארץ ניתן היה קרוב לוודאי להציל את מרבית הפליטים היהודים, אשר יכלו להמלט בטרם פרוץ מלחמת העולם השניה. מצב הישוב היהודי בארץ: שנות השלושים מתאפיינות בהחרפת העימות היהודי-ערבי בשאלת ארץ ישראל. התערבותן של המעצמות הפאשיסטיות איטליה וגרמניה באזור וכן התגברותה של העליה היהודית לארץ מאמצע שנות השלושים, היו מן הגורמים העיקריים לפרוץ המרד הערבי כנגד השלטון הבריטי. מרד זה נמשך משנת 1936 ועד שנת 1939 והיה באופיו מרד לאומי.השפעתו של המרד הערבי על ההתנהלות המעשית של התנועה הציונית היתה רבה. עתה היה העימות הלאומי בשאלת ארץ ישראל לסוגיה גלויה: קביעתה של ועדת פיל כי קיימים בארץ שני לאומים, בעלי שאיפות לאומיות שונות ומנוגדות וכי יש להקים בעבורם שתי מדינות באמצעות חלוקתה של ארץ ישראל, הציעה למעשה לסיים את המנדט הבריטי, אך גם הצביעה באופן גלוי על אופיו הלאומי של הסיכסוך היהודי-ערבי. מדיניותה של בריטניה בשאלת ארץ-ישראל והחלטתה לסגת ממסקנות ועדת פיל הושפעה ממספר גורמים: ההכנות למלחמת העולם השניה וההכרה כי העימות בין גרמניה לבריטניה קרב, הצורך להבטיח עורף אסטרטגי בריטי במזרח התיכון, הרצון לשמור על שליטה במאגרי הדלק באיזור וכן להבטיח את הדרך להודו דרך תעלת סואץ.ב'ספר הלבן' שפורסם בשנת 1939 (המוכר כ'ספר הלבן' של מקדונלד, שר המושבות הבריטי באותה עת) הוצעה הצעה בריטית חלופית: הקמתה של מדינה פלשתינאית דמוקרטית עבור כלל תושבי ישראל. מתווה זה אמור היה להותיר בידי הרוב הערבי את השליטה מכח משקלו הדמוגרפי, שיבוא לידי ביטוי בבחירות הדמוקרטיות למוסדות השלטון. היישוב היהודי אמור היה להתקיים במסגרת של מעין אוטונומיה תרבותית. תגובתו של היישוב היהודי בארץ למסקנות ועדת פיל חצתה מפלגות. מפא"י, שהיתה הגדולה במפלגות והנהיגה את ההסתדרות הציונית ביחד עם חיים ויצמן, נחלקה בתוכה לשני מחנות: לתומכים - בהנהגתו של דוד בן-גוריון ולשוללים - בהנהגתם של ברל כצנלסון ויצחק טבנקין. ההתמודדות הפנים-מפלגתית נחסכה עם פרסומו של 'הספר הלבן', שאותו ראתה ההנהגה הציונית כולה כבגידה. הרכב דמוגרפי ופוליטי ביישוב - עם ראשית שנות השלושים החלה השפעתן של העליות הציוניות לארץ להיות ניכרת. בתחילת שנות העשרים השתייך רובו של היישוב היהודי ל''ישוב הישן' ולוותיקי הארץ המזרחיים, אולם בראשיתן של שנות השלושים החלה ניכרת השפעתן של העליות ממזרח אירופה וממערבה הן בהרכב האוכלוסיה היהודית והן בהרכב הפוליטי ביישוב.מבחינה פוליטית נחלק היישוב היהודי בתוכו לכמה מחנות: תנועת הפועלים, המרכז - או הסקטור האזרחי (העירוני והכפרי), הימין - התנועה הרביזיוניסטית, המגזר הדתי-לאומי, הציבור הספרדי והציבור החרדי (שלא ראה עצמו כמשוייך ליישוב ולא השתייך לכנסת ישראל). על הנהגת היישוב התמודדו למעשה שתי התנועות הגדולות: תנועת הפועלים והתנועה הרביזיוניסטית. המגזר הדתי לאומי ('המזרחי') והציבור הספרדי הורכבו שניהם מקבוצות קטנות באופן יחסי. החוגים האזרחיים היו מפוצלים בתוכם ולא הצליחו לחבור למסגרת פוליטית משותפת. תמונה דומה החלה להשתקף גם בתנועה הציונית. בשנות העשרים נחשבה תנועת הפועלים לאגף השמאלי ותנועת 'המזרחי' לאגף הימני בתנועה. שתי התנועות ייצגו אך חלק קטן מצירי הקונגרסים הציוניים. מרבית הצירים השתייכו למרכז ואף מעט ימינה ממנו - ל'ציונים הכלליים' (או כפי שכונו 'ציונים סתם'). תמונה זו השתנתה בראשית שנות ה- 30 עם התחזקותה של תנועת הפועלים, עליית כוחה של התנועה הרביזיוניסטית וירידת כוחם של 'הציונים הכלליים' בקונגרס הציוני. את מקומם של 'הציונים הכלליים' בקונגרס הציוני תפסו עתה שני הקצוות הפוליטיים: תנועת הפועלים והתנועה הרביזיוניסטית.
לקריאה נוספת: אתר תנועת העבודה בארץ ישראל לחלקים נוספים של המאמר: שנות השלושים והעליה החמישית : מאבקים על ההגמוניה בהנהגת הישוב ובהנהגה הציונית שנות השלושים והעליה החמישית : העליה החמישית שנות השלושים והעליה החמישית : 'עלית הנוער' שנות השלושים והעליה החמישית : תנועת הפועלים בתקופת העליה החמישית שנות השלושים והעליה החמישית : ההתישבות העובדת שנות השלושים והעליה החמישית : ראשיתה של ההעפלה שנות השלושים והעליה החמישית : התישבות 'חומה ומגדל'
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
