כשאַמְפִיוֹן מלך בתֵבַּי ובנה את חומותיה בנגינה על נבל, נאלץ לאיוֹס לִגלות לפֶּלוֹפּוֹנֵסוֹס ולמצוא מחסה בביתו של פֶּלוֹפְּס. יום אחד לקח לאיוס את כְריסיפּוֹס, בנו של מארחו, לשיעור בנהיגת מרכבה, ובמהלך השיעור אנס את הנער. בעקבות המעשה הנורא קילל פלופס את לאיוס וביתו, ובכל זאת דומה היה שמזלו של לאיוס מאיר לו: אַפּוֹלוֹן ואַרטֶמיס חיסלו את אמפיון ואת ילדיו מנִיוֹבֵּה, וכך יכול היה לאיוס לשוב לתבי ולתפוס את רסן השלטון.
לאיוס נשא לאשה את יוֹקַסְטֵה, אחותו של קְרֶאוֹן, ומכיוון שנישואיו לא היו פוריים, פנה לאוֹרַקל של דֶלפי וביקש את עצת האל. בנבואה נאמר לו שעליו להימנע מהוֹלדת בנים, כי הבן שייוולד לו עתיד להורגו. מאז התנזר לאיוס מאשתו, עד שלילה אחד השתכר, לא התאפק ושכב איתה. יוקסטה הרתה, וכשנולד לה בן החדיר לאיוס סיכה ארוכה בקרסוליו וציווה על אחד הרועים שישליך אותו במקום שומם על הר קיתַיירוֹן. הרועה חמל על התינוק, ובמקום להפקירו מסר אותו לרועה שפגש על ההר. היה זה אחד מרועיו של פּוֹליבּוֹס מלך קוֹרינתוֹס. הרועה הביא את העולל לגבירתו, מֶרוֹפֵּה אשת המלך, ומכיוון שהיתה עקרה, שמחה מרופה לאמץ אותו. לילד קראה אֶדיפּוּס ("נפוח הרגלים"), וטיפלה ברגליו עד שהחלים.
פוליבוס מלך קורינתוס ואשתו מרופה ראו באדיפוס בן, וגידלו אותו באהבה. כשהיה לעלם, עורר אדיפוס קנאה בכוחו הרב, בחינו ובכשרונותיו, עד שפעם, בשעת משתה, הטיח בו אחד הסובאים שאינו אלא בן מאומץ. אותו יום שוטט אדיפוס פגוע, ולמחרת הלך אל הוריו וסיפר להם על התקרית. פוליבוס ומרופה הכחישו את דבריו של אותו שיכור, ואדיפוס נרגע לזמן-מה. ובכל זאת שב הספק לחלחל בו.
מתוך דחף לדעת את האמת יצא אדיפוס לדֶלפי, ובבואו למקדש שאל את הכוהנת מיהם הוריו. האל מדלפי "אינו אומר ואינו מאשר, אלא רומז", ולכן לא קיבל אדיפוס תשובה ישירה לשאלתו. בנבואה נאמר לו רק שהוא עתיד להרוג את אביו ולשכב עם אמו. מייד החליט אדיפוס להתרחק מהוריו ולא לשוב עוד לקורינתוס. הוא עשה את דרכו ברגל, ובצומת אחד, שממנו מתפצלות הדרכים לדלפי ולדַאוּליס, נתקל במרכבתו של לאיוס שנסע לדלפי.
כיוון שהדרך היתה צרה, ניסה המשרת שצעד לפני המרכבה לסלק את אדיפוס הצידה. פרצה קטטה, ובמהלכה היכה אדיפוס את הרַכָּב. לאיוס התערב, גחן מעל המרכבה, והצליף בשוט על ראשו של הצעיר האלמוני. אדיפוס התרתח, חבט בלאיוס במקלו, וזה התגלגל מתוך המרכבה ושבר את מפרקתו. אז הרג אדיפוס גם את מלוויו של מלך תֵבַּי, מלבד אחד מהם שהצליח להימלט.
אדיפוס המשיך בדרכו לתבי, ומצא את העיר שרויה בצרה. על הר שכן התיישבה הסְפינְקס, מפלצת שנולדה לטיפוֹן ולאֶכידנָה. לספינקס היו פני אשה, גוף אריה, זנב נחש וכנפי נשר. היא נהגה לעצור את כל מי שעבר בדרך, ולזמר באוזניו את חידתה: "איזה יצור מספַּר רגליו הוא פעם ארבע, פעם שתיים, ופעם שלוש?" וכיוון שהנשאלים לא ידעו את התשובה, חנקה אותם הספינקס וזללה את בשרם. כך נספו רבים מבני העיר.
עד שבא אדיפוס ופתר את החידה: הוא ענה שהיצור שעליו מדובר הוא האדם: כתינוק הוא זוחל על ארבע, כשהוא גדל הוא עומד על שתי רגליו, וכשהוא מזקין הוא נשען על מקלו המשמש לו כרגל שלישית. לשמע התשובה השליכה הספינקס את עצמה לגיא ומתה.
לאות תודה על הצלתם העניקו התֵבָּנים לאדיפוס את המלוכה והשיאו לו את מלכתם יוקסטה. לאדיפוס וליוקסטה נולדו שני בנים ושתי בנות וחייהם התנהלו למישרין. עד שיום אחד פרצה מגיפה נוראה בתבי. האדמה איבדה את פוריותה, הבהמות לא המליטו, והנשים ילדו ולדות מתים. אדיפוס שלח את קְרֶאוֹן גיסו לדלפי, וזה שב משם עם תשובת האל: תבי נטמאה עקב שפך דם, והמגיפה לא תחדל כל עוד לא יהרגו או יגרשו את רוצחו של לאיוס.
אדיפוס התייצב בשער ארמונו, קילל בפומבי את הרוצח המסתתר ונידה אותו, וכדי לגלות את זהותו הזמין אליו את הנביא טֵיירֶסִיאַס.
טיירסיאס היה בנה של הנימפה כַריקְלוֹ, ידידה טובה של אַתֵנָה, וכך הזדמן לו לראות את האלה במערומיה. אתנה כיסתה את עיניו בכפות ידיה, ומייד הפך טיירסיאס לעיוור. כאשר ביקשה כריקלו מן האלה שתחזיר לבנה את מאור עיניו, נתברר שאת הנעשה אין להשיב. כפיצוי רחצה אתנה את אוזניו, וכך זכה ביכולת להבין ולפרש את קולות הציפורים. מספרים גם שטיירסיאס התנסה בהוויית שני המינים. על הר קילֶנֵה ראה פעם זוג נחשים מזדווגים, ולאחר שהרג במקלו את הנקבה הפך מייד לאשה. כעבור כמה שנים נקלע לאותו מקום וראה שוב זוג נחשים מזדווגים, אלא שהפעם רוצץ במקלו את ראש הזכר והפך מחדש לגבר. יש אומרים שההתנסות הכפולה הזאת היא שהביאה עליו את העיוורון. זֶאוּס והֵרָה התווכחו מי משני המינים נהנה יותר במשגל, ופנו אליו כדי שיחווה דעה מנסיונו. טיירסיאס ענה:
גבר זוכה רק במנת תענוג אחת מתוך עשר,
לעומתו האשה על העשר עד תום מתענגת.
הֵרָה נעלבה והענישה אותו בעיוורון, ואילו זאוס פיצה אותו והעניק לו את כשרון הנבואה.
טיירסיאס סירב לענות לאדיפוס, והתעקשותו הכעיסה את המלך. ריב פרץ ביניהם, ומתוך רתחה רמז טיירסיאס שאדיפוס הוא הרוצח. הדבר נשמע בלתי מתקבל על הדעת, שכן אדיפוס כלל לא הכיר את לאיוס. יוקסטה ראתה שבעלה נסער וניסתה להרגיעו. היא אמרה לו שאין לייחס שום ערך לאמירות של נביאים, וכראיה סיפרה לו על הנבואה שלאיוס ימות מיד בנו – נבואה שלא נתגשמה, שהרי התינוק הושלך על הר שומם ומת, ואילו לאיוס נרצח על-פי השמועה בידי שודדים שהתנפלו עליו בצומת של שלוש דרכים.
לשמע דברים אלה גברה חרדתו של אדיפוס. הוא נזכר שבאותו צומת שיוקסטה נקבה את שמו הוא הרג בקטטה זקן נשוא פנים שנסע עם מלוויו במרכבה. כדי לברר את העניין, חקר אותה אדיפוס איך נראה לאיוס ועם כמה אנשים יצא, ותשובותיה חיזקו את חששותיו. מייד שלח לקרוא לאיש היחיד ששרד ממלוויו של לאיוס. סוּפַּר לו שזה איש זקן, שבחר משום-מה להתרחק מהעיר ולשרת כרועה כאשר התגלה לו שאדיפוס זכה במלוכה.
עוד הם מדברים, ולארמון הגיע שליח מקורינתוס, גם הוא ישיש, ובישר שפּוֹליבּוֹס המלך מת מזיקנה ותושבי האזור מציעים את המלוכה לאדיפוס. הבשורה עודדה את אדיפוס, כיוון שבזמנו עזב את קורינתוס עקב הנבואה שלפיה הוא עתיד להרוג את אביו. ובכל זאת דחה אדיפוס את ההזמנה. לשליח אמר שרגלו לא תדרוך בקורינתוס כל עוד אמו בחיים, כיוון שעל-פי אותה נבואה גם נקבע שישכב עם אמו. ואז פצה השליח מקורינתוס את פיו, וכדי להרגיע את אדיפוס סיפר לו שפוליבוס ומרופה כלל לא היו הוריו אלא מאמציו, ושהוא עצמו, כשהיה רועה בהר קיתיירון, קיבל אותו כעולל מידיו של אחד מרועי לאיוס.
נתברר שאותו רועה של לאיוס אינו אלא אותו מלווה יחיד ששרד מפמלייתו של המלך הנרצח, ושהוזמן לא מכבר להעיד על זהות הרוצח.
ברגע זה נתחוור ליוקסטה שבעלה ואבי ילדיה אינו אלא בנה. היא כבשה את רגשותיה ועדיין ניסתה לעצור את החקירה כדי להצילו. אבל סקרנותו של אדיפוס נתחדדה. כעת רצה לפענח לא רק את תעלומת מותו של לאיוס אלא גם את תעלומת לידתו שלו. כשראתה יוקסטה שנסיונותיה לעצור את החקירה עולים בתוהו, היא פרשה בייאוש והסתגרה בחדרה.
כשהופיע הרועה הזקן יצאה האמת לאור. כל חוטיה של חידת אדיפוס נתלכדו בחקירתו, שכן היה זה הרועה שחמל על אדיפוס התינוק ולא הפקירו, וגם המלווה שכעבור שנים היה עד ראייה לתקרית שבה הרג אדיפוס את אביו. כשנודעו הדברים לאדיפוס הוא נכנס לארמון, פרץ לחדרה של יוקסטה ומצא אותה תלויה. אדיפוס הוריד את גופתה, תלש את הסיכות שבהן פרפה את שמלתה ודקר בהן את אישוני עיניו. וכך, ביום אחד, איבד אדיפוס את מלכותו ואשתו, התעוור, ועיניו נפקחו לדעת את זהותו וגורלו.

לפריט הקודם
לפריט הבא