זֶאוּס חס על גאיה, היא הארץ, שנאנקה מנטל בני-האדם, וכדי להקל עליה יזם מלחמה גדולה בין היוונים לטרוֹיאנים. מספרים שזרע הסכסוך נטמן בחתונתם של פֵּלֶאוּס ותֵטיס. אֶריס אלת המריבה הפתיעה את החוגגים, כשהופיעה וגלגלה לעבר האלות תפוח עשוי זהב, שעליו היו חרוטות המילים: "ליפה ביותר". ריב פרץ בין הֵרָה, אַתֵנָה ואַפרוֹדיטָה; כל אחת מהן טענה שהתפוח מיועד לה. אז ציווה זאוס על הֶרמֵס שינחה את שלוש האלות אל הר אידָה שהתנשא מעל טְרוֹיָה, כדי שפּאריס יפסוק במחלוקת.
פאריס היה בנו של פְּריאַמוֹס מלך טרויה. בתום הריונה חלמה הֵקַבֵּה אמו שתלד ענף בוער. כשנודע לפריאמוס תוכן החלום, הוא נועץ בבנו, הנביא אַייסַקוֹס, וזה חזה שהילד עתיד להביא על טרויה חורבן. פריאמוס לא רצה
להסתכן, ולכן מסר את התינוק מייד לאחר הלידה למשרתו אַגֶלַאוֹס, וציווה עליו להשליכו על הר אידה. חמישה ימים היניקה דובה את העולל הנטוש, וכאשר חזר אגלאוס למקום השומם ומצא אותו חי, הוא לקח אותו לביתו בכפר וקרא לו פאריס. כשבגר והיה לעלם בלט פאריס ביופיו ובכוחו, ומכיוון שהגן על עדרי הבקר מפני שודדים וחיות טרף כינוהו אַלֶקסַנדרוֹס ("המגן").
לפני הרועה היפהפה התייצבו שלוש האלות, ראשיהן עטורים בזרי פרחים שקטפו בדרכן. כל אחת מהן ניסתה להטות את ליבו של פאריס לצידה. הרה הציעה לו מלוכה, אתנה הציעה לו הצלחות כמצביא, ואלו אפרודיטה הבטיחה לו את הֶלֶנָה, שהיתה בתו של זאוס מלֶדָה אשת טינדַרֶאוֹס, ונחשבה ליפה בנשים עלי אדמות.
מקצווי יוון באו טובי המלכים והגיבורים וביקשו מטינדראוס מלך סְפַּרטָה את יד בתו. ביניהם היו דִיוֹמֶדֵס, אַיאס, אוֹדיסֶאוּס, אַנטילוֹכוֹס, אידוֹמֶנֶאוּס, פילוֹקטֵטֵס, מֶנֶלַאוֹס, ועוד רבים אחרים. כשנוכח לדעת עד כמה הם להוטים לשאת את בתו לאשה, נזהר טינדראוס שלא לקבל את מתנותיהם היקרות. הוא חשש שאם יבחר באחד מהם, יעורר את קנאת השאר ויהפוך אותם לאויבי חתנו. לבסוף מצא דרך שתמנע מריבה: הוא שחט סוס, ודרש מהמחזרים לעמוד על הבתרים זבי הדם ולהישבע שיבואו לעזרת החתן הנבחר, ויילחמו בכל מי שינסה לגזול מידו את הלנה. רק לאחר שעשו זאת השיא טינדראוס את הלנה למֶנֶלַאוֹס בן אַטְרֶאוּס מאַרגוֹס, שהיה החזק והעשיר במלכים.
פאריס נתפתה לשמע יופייה המהולל של הלנה, ובלי לדעת שבבחירתו גלוּם חורבן לו ולעירו, פסק שאפרודיטה היא היפה באלות. הרה ואתנה שבו מהר אידה מושפלות, ומאז הפכו לאויבותיה של טרויה. כעבור זמן-מה נזדמן פאריס לעיר, ולקח חלק בתחרויות. לעיני קהל רב הוא ניצח את אֶחָיו הֶקטוֹר ודֵאיפוֹבּוֹס, וכשחקרו מיהו הצעיר האלמוני, נתגלתה זהותו. מבלי להתחשב בחוזי השחורות שֹשֹו פְּריאַמוֹס והֵקַבֵּה לקבל את בנם האובד.
בעצת אפרודיטה בנה פאריס ספינות, והתכונן להפליג ליוון. את המסע הזה ניסתה למנוע אחותו קַסַנְדְרָה, אך הדבר לא עלה בידה. אַפּוֹלוֹן התאהב בה, והעניק לה את כשרון הנבואה בתנאי שתסכים להתמסר לו. היא קיבלה את התנאי, אך כשהאל בא אליה מלא תשוקה, הפֵרה את הבטחתה ודחתה אותו מעליה. האל לא נטל ממנה את כשרון הנבואה, אך כדי להענישה קבע שאיש לא יאמין לדבריה. ואכן, פריאמוס אטם את אוזניו כאשר קסנדרה הזהירה אותו שפאריס עומד להמיט על טרויה שואה.
פאריס חצה את הים האַייגֵאי והגיע לספרטה. מנלאוס אירח אותו תשעה ימים, ואז נאלץ להפליג לכרתים. הלנה לא עמדה אפילו יום אחד בפני קסמיו של הנסיך שבא מאסיה. עוד באותו לילה היא עזבה את בתה הקטנה הֶרמיוֹנֵה, לקחה מהארמון זהב ואוצרות רבים, ועלתה על ספינתו של פאריס. הם שטו עד לאי קטן בשם קְרַנָאֵה, וכיוון שלא יכלו עוד להתאפק, ירדו אל החוף ובתשוקה כבירה התעלסו בפעם הראשונה. כששוב היו בלב ים, עוררה הרה סערה, ופאריס מצא מפלט בקפריסין ואחר-כך בצידון. לאחר שבזז את העיר ועמס על ספינותיו שכיות חמדה פיניקיות ושמלות פאר, שב פאריס לטרויה. בבואו לעיר ערכו הטרויאנים חגיגת חתונה מפוארת לו ולהלנה.

לפריט הקודם
לפריט הבא