בבוקר הם הפליגו בלב דווה על חבריהם, והגיעו אל האי של אָיוֹלוֹס, שבידו הפקיד זֶאוּס את הממשל על הרוחות. האי היה מוקף חומת נחושת, ובארמון חי איולוס באושר תמידי. לצלילי חליל היה יושב לצד אשתו, וסועד בחברת ששת בניו ושש בנותיו, שאותן השיא לאחיהן. במשך חודש אירח אותם איולוס בנדיבות, ובעונג שמע מפי אודיסאוס סיפורים על מלחמת טרויה ועל תלאות הדרך חזרה. לפני שיצאו לדרך, נתן איולוס לאודיסאוס שק מעור פר, שבתוכו צרר את כל הרוחות העזות. את צוואר השק קשר בפתיל כסף, כדי שגם משב קל שבקלים לא יחמוק מתוכו, ורק את זֶפירוֹס, רוח המערב, לא כלא, כדי שינחה את ספינותיהם הישר לאיתקה. הם שטו למישרין תשעה ימים ולילות, וביום העשירי נשקפה לעיניהם אדמת מולדתם; כה קרובים היו, עד שיכלו כבר להבחין באנשים שהבעירו מדורות סמוך לחוף.
אבל אז נפלה תרדמה על אודיסאוס, כי מתוך להיטות לשוב לארצו לא סמך על איש, וידו אחזה במשוט ההיגוי במשך עשרה ימים ולילות. כשראו שמפקדם שקע בשינה, החליטו האנשים בספינתו לבדוק את תוכן שק העור, מאחר שחשדו שצפונים בו זהב וכסף שאיולוס העניק לאודיסאוס. הם רטנו שאין זה צודק שישובו לבתיהם בידיים ריקות, שהרי הם עשו כמוהו את אותה הדרך, וממילא הוא נושא עימו מטרויה שלל רב. כשפתחו את השק פרצו מתוכו כל הרוחות, ומייד אחזה הסערה את הספינות באגרופיה וטלטלה אותן הרחק מאיתקה. בעוד מלחיו בוכים התעורר אודיסאוס, וכשהבין מה קרה התלבט אם לקפוץ לים הסוער ולמות – או לסבול דומם ולחיות. כשהחליט לשאת את גורלו, שכב אודיסאוס כשפניו מכוסים, ובינתיים נשאו הרוחות את תריסר הספינות בחזרה אל האי של איולוס. אלא שהפעם לא האיר להם שר הרוחות את פניו. כששמע את סיפור השק, הסיק שהאלים שונאים את אודיסאוס, ודרש ממנו במפגיע שימהר ויסתלק לדרכו.
לפריט הקודם
לפריט הבא
