אחד הסיפורים המפורסמים על תקופת יבנה הוא סיפור הדחתו של רבן גמליאל בידי החכמים ומינויו של רבי אלעזר בן עזריה תחתיו. רבן גמליאל היה ראש החכמים ומנהיג לאומי, וגם זכה ככל הנראה להכרה מצד השלטון הרומי.¹ לפרשת הדחתו עשויה אפוא להיות חשיבות רבה, הן בהקשר המדיני והן בהקשר החברתי.

הסיפור מופיע בשני התלמודים, בירושלמי, ברכות ד ד, ז ע"ג-ע"ד (=תעניות ד א, סז ע"ד), ובבבלי, ברכות כז ע"ב-כח ע"א. הסיפור, בשני מקורותיו, מכילחומר עשיר על מבנה ההנהגה המדינית, על מערכת היחסים השוררת בקרבה, ועל ארגונו ודפוסי פעולתו של בית המדרש. מנקודת מבט היסטורית, השאלה הראשונה שצריכה להישאל היא אם ניתן להשתמש בחומר העשיר המשוקע בסיפור כעדות על המצב בתקופת יבנה. לשון אחרת: מהי מידת מהימנותו ההיסטורית של הסיפור? רוב ההיסטוריונים נוטים לקבל את הסיפור כתיאור היסטורי מהימן, הן בנוגע להדחתו של רבן גמליאל והן ביחס לאופי המוסדות המתוארים בו.² מטרתו של מאמר זה לבחון מחדש את המקורות ולהעריך את מידת מהימנותם ההיסטורית.

נפתח בניתוח הסיפור בירושלמי, ולאחר מכן נעבור לדון בנוסח הבבלי תוך השוואתו לירושלמי.

חלקי המאמר:

1. הדחת רבן גמליאל - בין היסטוריה לאגדה (פריט זה)
2. הדחת רבן גמליאל - בין היסטוריה לאגדה: א. הסיפור בתלמוד הירושלמי
3. הדחת רבן גמליאל - בין היסטוריה לאגדה: ב. הסיפור בתלמוד הבבלי - המקורות והרכבם
4. הדחת רבן גמליאל - בין היסטוריה לאגדה: ג. סיכום: התהוות המסורת ורקעה ההיסטורי

מאמרים נוספים במאגר המידע של פשיטא

הערות שוליים:

* אני מודה למורי ולידידי שקראו גירסה קודמת של מאמר זה ותרמו את הערותיהם החשובות והמועילות: פרופ' מ"ד הר, פרופ' ד' שוורץ, ד"ר ח' ברויאר, ד"ר מ' הירשמן וד"ר ש' נאה.

1. ג' אלון, תולדות היהודים בארץ-ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, א, תל אביב תשי"ד, עמ' 78-71; א"א אורבך, 'היהודים בארצם בתקופת התנאים', בחינות, 4 (תשי"ג), עמ' 67-66, הטיל ספק בדבר, אבל במאמר אחר קיבל את דעתו של אלון. ראה: הנ"ל, 'מעמד והנהגה בעולמם של חכמי ארץ ישראל', דברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ב, ירושלים תשכ"ו, עמ' 43. ד' גודבלאט ('ראשיתה של הנשיאות הארצישראלית המוכרת', מחקרים בתולדות עם ישראל וארץ ישראל, ד [חיפה תשל"ח], עמ' 102-89) אף טען, שהרומאים הם שעמדו מלכתחילה מאחורי מינויו של רבן גמליאל. אך יש מי שסבר שרבן גמליאל לא זכה להכרה כלל. ראה: M. Goodman, State and Society in Roman Galilee, A.D. 132-212, Totowa NJ 1983, pp. 111-118. בעניין תוארו של רבן גמליאל חלוקות הדעות בין החוקרים, ורבים מטילים ספק אם התואר 'נשיא' היה אז בשימוש. ראה: ח"ד מנטל, מחקרים בתולדות הסנהדרין, תל אביב 1969, עמ' 63-3, והספרות הנזכרת שם. מנטל טוען לקדמותו של התואר; וראה את ביקורתו של ש' ספראי, קרית ספר, לט (תשכ"ד), עמ' 71-70. ראה גם: ד' גודבלאט, 'התואר "נשיא" והרקע הדתי-אידיאולוגי של המרד השני', מרד בר כוכבא – מחקרים חדשים, בעריכת א' אופנהיימר וא' רפפורט, ירושלים תשמ"ח, עמ' 115-114; א' אופנהיימר, 'ההנהגה היהודית: הסנהדרין והנשיאות', ההיסטוריה של ארץ-ישראל, ה: תקופת המשנה והתלמוד והשלטון הביזנטי, בעריכת מ"ד הר, ירושלים 1985, עמ' 85-84. הגנה מחודשת על קדמות התואר ראה: א' חבס-רובין, 'הנשיא בתקופה הרומית ביזנטית – לתולדותיה של דינאסטיה', חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה של אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ב, עמ' 165-154. לדעה שונה על מעמדו המנהיגותי של רבן גמליאל, ראה: ד' בן-חיים טריפון, 'הרקע הפוליטי הפנימי של מרד בר כוכבא', מרד בר כוכבא – מחקרים חדשים, שם, עמ' 17, והערה 30.
2. להלן רשימה חלקית: צ"ה גרץ, דברי ימי ישראל, ב (מהדורת שפ"ר), ורשא תרנ"ג, עמ' 179-175; א"ה וייס, דור דור ודורשיו, ניו יורק-ברלין תרפ"ד, ב, עמ' 95-94; י"א הלוי, דורות הראשונים, א, פרנקפורט ע"נ מיין תרע"ח, עמ' 362; ל' גינצבורג, פירושים וחידושים בירושלמי, ג, ניו יורק תש"א, עמ' 222-174; L. Finkelstein, Akiba, Schotar, Saint and Martyr, New York 1936, pp. 126-129; אלון, תולדות (לעיל, הערה 1), א, עמ' 200-197; אורבך, מעמד והנהגה (לעיל, הערה 1), עמ' 46-43; הנ"ל, ההלכה – מקורותיה והתפתחותה, גבעתיים 1984, עמ' 183-181; מ"ד הר, 'פני התקופה: ארץ-ישראל באימפריה הרומית אחרי חורבן בית שני', ההיסטוריה של ארץ-ישראל, ד: שלטון רומי מהכיבוש ועד מלחמת בן כוסבה, בעריכת מ' שטרן, ירושלים 1984, עמ' 341. בגישה שונה נקט R. Goldenberg, 'The Deposition of Rabban Gamaliel II, an Examination of the Sources', Journal of Jewish Studies, XXII (1972), pp. 167-190. גולדנברג התרכז בניתוח מבני-ספרותי של הטקסט אך התקשה לתאר באופן מלא את שלבי התפתחותו של הסיפור, ובסופו של דבר ראה בדברים הד להתרחשויות בתקופת יבנה (ראה סיכומו, שם, עמ' 190-188). את ניתוחו של גולדנברג קיבל: T. Zahavy, The Traditions of Eleazar Ben Azariah, Missoula MT 1977, pp. 146-159. לעומתו ערער גודבלאט על אמינותה ההיסטורית של הדחת רבן גמליאל, בטענה שמקורה בבלי, והציע לפרש את הירושלמי באופן שונה. ראה: D. Goodblatt, The Monarchic Principle, Tubingen 1994, pp. 251-253. להלן אדון בדבריו.