ברעמי צחוק קידמו המחזרים את פני אודיסאוס, כששב אל המפתן עם תרמילו הממורטט. אנטינואוס הגיש לו קיבת עז גדולה ודשנה, ואמפינוֹמוֹס כיבד אותו בשתי כיכרות לחם, הרים לכבודו גביע זהב מלא יין, ובירכו שמזלו ישתנה לטובה. אודיסאוס התבונן בבחור הנאה, וענה: "אמפינומוס, כיוון שאתה נבון, ומספרים שאביך, ניסוֹס מדוּליכִיוֹן, הוא גבר אמיד וישר, שים לב לדברי. בין כל בעלי-החיים שעל האדמה לא תמצא יצור רופס מהאדם. כל עוד הוא מצטיין וכוחו באיבריו, אין הוא מאמין שייכשל; רק כשהאלים ממיטים עליו אסונות, לומדת נפשו מתוך כורח לעמוד בסבל. כי דעתם של בני-אדם משתנה בהתאם לכל יום שזאוס מביא לעולם. ולראיה, פעם גם אני בטחתי בשחצנות בעושרי ובייחוסי. לכן מוטב לציית לחוק וליהנות בשלווה ממתנות האלים. הנה, בבית הזה משתוללים מחזרים, מכלים את נכסיו ומחללים כבוד אשה. אבל בעלה לא יתמהמה, אלא ישוב בקרוב. לכן הלוואי שהאל יחזיר אותך אל ביתך בהקדם, ולא תפגוש את האיש כשיציב כאן את רגלו. כי בטוחני שלא בלי שפך דם הוא ייפטר ממחזרי אשתו!" כך אמר אודיסאוס בכובד ראש, לגם מהיין, ולבסוף החזיר את הגביע לידי אמפינומוס, שהניד בראשו ובלב כבד הצטרף אל חבריו שעדיין שרו ורקדו באולם.
כשירד הערב נמשכה ההילולה לאור עצים שהובערו על מחתות. אודיסאוס ניגש אל השפחות שהוסיפו כפיסים לאש, וביקש שילכו לשרת את גבירתן ויניחו לו את המלאכה. אבל הן הגיבו בצחוק, ושפחה נאה בשם מֶלאנתוֹ, שנהגה להתעלס עם אֶוּרימַכוֹס, חרצה את לשונה ואיימה עליו שמייד ילמדוהו לקח. רק כשגער בה והבטיח לדאוג שטֵלֶמָכוֹס יעניש אותה, נפחדו השפחות והסתלקו. כשעמד אודיסאוס ופיטם בגזרי עץ את האש, נטפל אליו אורימכוס וביזה אותו כטפיל, שמתוך עצלות אוכל לחם-חסד. בלי מורך ענה לו אודיסאוס, שעל נקלה היה יכול להתחרות בו בכל עבודה וכלוחם בשדה-הקרב, אלא שאורימכוס רגיל להחשיב את עצמו כגיבור מול חלשים ממנו; אך אילו הופיע אודיסאוס היו דלתות הארמון נראות צרות מדי בעיני אורימכוס מרוב בהילותו להימלט. מרוב זעם הטיל אורימכוס לעברו את השרפרף שלרגליו, אבל אודיסאוס מיהר לכרוע ליד ברכיו של אמפינומוס, וכך נפגע אחד המלצרים, שקרס ארצה וכד היין שהחזיק נשמט מידו. המחזרים הרימו את קולם בתרעומת על שקבצן עלוב גורם למריבות ומפריע להם להתענג במשתה. טלמכוס היסה אותם, ויעץ בשלווה שיפרשו למנוחת הלילה כיוון שהגזימו בשתייה. מופתעים מתקיפותו של העלם הצעיר הם צייתו לדבריו. מוּלְיוֹס מדוּליכִיוֹן, ששימש ככרוז, מזג יין לגביעיהם, ולאחר שניסכו לאלים פרשו איש-איש לביתו.
אז החל אודיסאוס בהכנותיו. תחילה הוא דאג להוציא את כלי-הנשק שהיו תלויים על כותלי האולם. לבקשתו של טלמכוס עיכבה אֶוּריקלֵיאָה את השפחות בחדרי הבית והגיפה את הדלתות. האב ובנו הסירו מעל הווים שפע של קסדות נחושת, מגינים, חרבות וחניתות, והעבירו אותם אל המחסן. בשעה שפינו את כל הנשק, האירה אַתֵנָה את דרכם במנורת זהב. טלמכוס שם לב לכך שזוהר נאצל מכותלי הבית, מהקורות והגומחות, ושאל אם אין הפלא הזה מלמד שאל שוהה במחיצתם. אודיסאוס יעץ לו שלא יביע בקול את מחשבותיו על מעשי האלים, ושלח אותו לעלות על יצועו.
לפריט הקודם
לפריט הבא
