תנועת הנוער היהודית "בְּלָאוּ וַיְיס" (בגרמנית = כחול לבן) נוסדה ב- 1912 בגרמניה על רקע גילויי אנטישמיות בתנועות הנוער הגרמניות. בתחילה הושפעו ערכי התנועה מתנועת הנוער הגרמנית "ואנדרפוגל" (צפורים נודדות) והושם בה דגש על טיולים בטבע ושיבה לחיי פשטות. החל ב- 1922 אימצה התנועה ערכים ציוניים.

הנוער שהצטרף לתנועה זו מָרַד במגמת ההשתלבות וההתבוללות של הוריו ודחה את אורח חייהם הבורגני. במסגרת התנועה הם למדו פרקים מן ההיסטוריה של העם היהודי ועל צמיחת הרעיון הציוני. כמו כן התנסו בהכשרה חקלאית או בלימודי מלאכה בחוות חקלאיות או בסדנאות עירוניות - כהכנה לעלייה לארץ ישראל.

בשנות העשרים היו בתנועה כ- 3,000 חברים והוקמו סניפים של התנועה באוסטריה ובצ'כוסלובקיה אשר נקראו "תכלת לבן". בשנים 1923 - 1924 החלו לעלות לארץ ישראל קבוצות של בוגרי התנועה וחלקם היו שותפים להקמת קיבוצים ברחבי הארץ.