| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ב- 15 ביוני 1936 חתמו שישה נכבדים עלוים על עצומה שהופנתה לראש ממשלת צרפת, לאון בלום. בעצומה נכתב, בין היתר, כי: "בני העם העלוי, ששמרו על עצמאותם לאורך השנים במאמץ עילאי ובקורבנות רבים, אינם מוסלמים סונים, ומעולם לא היו כפופים למרותם של ערי פנים סוריה (חלב ודמשק)... מתן עצמאות לסוריה פירושה, שיעבודו של העם העלוי... וחשיפתו, כמו גם חשיפת מיעוטים אחרים, לסכנה של מוות ואף השמדה... העם העלוי, שאותו מייצגים חותמי עצומה זו, פונה לממשלת צרפת ולמפלגה הסוציאליסטית הצרפתית ומבקש מהן להבטיח את חרותו ואת עצמאותו בטריטוריה הקטנה שלו... העם העלוי משוכנע כי תימצא (בצרפת) תמיכה איתנה בעם נאמן וידידותי זה הנתון בסכנת חיים, עם, שהעניק בעבר לצרפת שרותים עצומים".1 בין הנכבדים העלוים שחתמו על עצומה זו היה גם עלי סלימאן, בן שבט הכלביה מן העיירה קרדאחה. עלי סלימאן השתתף במרד נגד שלטון המנדט הצרפתי, שהתנהל ב"הר העלוים" בשנים 1919-1918, אך לאחר שהמרד דוכא הצטרף, כמו מרבית עמיתיו, אל שורות המחנה הפרו-צרפתי בעדה.2 ארבעה עשורים לאחר מכן, ב- 16 בנובמבר 1970, תפס בנו של עלי סלימאן, חאפז אל-אסד, את השלטון בסוריה, ומאז ה- 22 בפברואר 1971 הוא משמש בה כנשיא. העדה העלוית נטשה, איפוא, את דרכה הבדלנית ובחרה להשתלב במירקם החיים של החברה והמדינה הסוריות. יתירה מכך, היא הפכה מעדת מיעוט בדלנית לעדה שלטת בסוריה, עדה המהווה ערובה יחידה כמעט להבטחת יציבותה ואולי אף עצם קיומה של מדינה זו. תחת שלטונם של העלוים הפכה סוריה ממדינה חלשה וחסרת יציבות, מדינה, שעצם קיומה מוטל בספק, למעצמה אזורית השואפת להגמוניה במזרח התיכון כולו. מכאן עולה שורה של שאלות: מדוע בחרו העלוים להשתלב במדינה הסורית? כיצד הפכו לאדוניה, ואף לערובה ליציבותה ולעצם קיומה? ובעיקר, האם תהליך השתלבותם במירקם החיים של המדינה הסורית הוא בלתי הפיך, או שמא מעמדם של העלוים בסוריה, ובמשתמע, גם עתידה של מדינה זו, עודם מוטלים בספק. לחלקים אחרים של המאמר:
הערות שוליים: * נוסח מקוצר של מאמר זה הופיע באנגלית בספר בעריכת ע' בנג'ו וג' בן-דור: MINORITIES and the State in the Arab World Boulder, Colorado 1999
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
