הקמת המושבה בנימינה

תיאורים מפורטים על הקמת בנימינה וראשיתה מצויים בספרות ובעתונות התקופה. כשהושלמו עבודות הפיתוח והתשתית - ייבוש הבצה, כביש, מסילת ברזל ומערכת השקאה הוקמה המושבה ונשלמה באוקטובר 1922 כשחנוכתה התקימה בט"ו בשבט 1923. על-פי עבר הדני היתה מחלוקת על מיקומה והאם להקימה קרוב לשוני על הגבעה או במישור, בקרבת הרכבת ועל-פי רצון המתיישבים, כפי שאכן בוצע. זגורודסקי קשר את מיקומה בתוצאות חפירת באר מים על-ידי המהנדס קנטור ונראה שתכנית ההשקאה, שהיתה מהגורמים המרכזיים בהקמתה, אכן קבעה את המיקום במידה רבה. בנימינה היתה חידוש בולט בהתיישבות בשל בניית כל היישוב לפני איכלוסו. הוקמו מבני מגורים ומשק, מבני ציבור, מחלבה משוכללת משותפת ומערכת מים. ההוצאה היתה כ-1000 לי"מ לכל מתנחל! (לשם השוואה - צבי לופט בהצעותיו דיבר על כ-300 לי"מ תקציב להקמת משק עצמאי ל-20-30 איש). ביישוב החדש התיישבו מרבית חברי "קבוצת שוני", אליהם הצטרפו יוצאי הקבוצה הקליפורנית וההולנדית (כקבוצה עדיין) וכן מספר מתנחלים עצמאים שהשקיעו מכספם וכמה מבני זכרון יעקב, שקיבלו את אדמת הוריהם בבורג', אותה עיבדו עוד קודם לכן. סך-הכול נמנו בראשית היישוב 33 יחידות משקיות כשלכל מתיישב כ-100 דונם קרקע, מחולקת על-פי הסוגים השונים, וכוללת כ-20 דונם מושקים.

על מידת החידוש וההצלחה בהקמת בנימינה יעידו התיאורים מלאי ההתפעלות, ואף הקנאה, בדבריהם של עתוני הפועלים. "במשך שנתיים-שלוש הלך ונוצר יישוב זה, כאילו במטה קסם סודר, במקום שרק לפני שנים אחדות היה מקור של בצות, יתושים וכל מיני מחלות רעות. דבר גדול נעשה כאן, והכול נעשה ביד רחבה, ברצון להביא לידי שלמות. בכוונה למפרע למסור למתיישב בסיס בריא שיוכל מהשנה הראשונה להיכנס לעבודה במשק, להתמסר אליו ולגדול... המושב החדש סודר כאילו בטיפוס של מושב - מושב-עובדים, רעיון העבודה כאילו ניצח ורכש לו ידידים גם בחוג משוריין זה הנקרא הפקידות". על סיכויי המקום נכתב כי: "למקום הזה יש אפשרות הצלחה בעתיד." נקבעו גם סידורי אשראי לשנה הראשונה, הוקם שירות עזרה ראשונה, ונפתח סניף של "המשביר".

"גם האלמנט של המתיישבים מוצלח. כמעט כולם עובדים או מילדותם או מנעוריהם בחקלאות ויודעים על בוריה עבודה זו." הכותב נזכר ב"מושבים שלנו" (של ארגוני הפועלים ומחלקת ההתישבות הציונית) ונאנח מקנאה: "בכמה הרפתקאות, בכמה שנים של לחץ, של עינויים, בכמה נסיעות, בכמה ישיבות, בכמה ועדות, ועידות ובכמה "חיפושי הרצפלד" עלה להם החלק הכי קטן של אותן הנוחיות, אותם התנאים שפה סודרו בשביל המתיישב מההתחלה בפעם אחת, כדבר ידוע והכרחי" (קונטרס, 25.7.1924). אמנם הייתה גם ביקורת שנלוותה לדברים אלה ועיקרה בחשש שלא יתמידו בעבודה עברית ובטענות נגד ההרכב החברתי הלא מגובש, אך אין בה כדי לטשטש הרושם החיובי העז שעשתה הקמת בנימינה גם על ציבור הפועלים.




 

שוני וסביבתה כמרכז נסיונות חקלאיים

על ראשוניותם והיקפם של הנסיונות שהחלו בשוני ונמשכו בחוות הנסיונות בזרעוניה כתב מנהל החווה, האגרונום חזנוב, שהבהיר את הגיוון העצום של פעילות החווה, בבדיקת ואיקלום גידולים וזנים חדשים ושיטות עיבוד מתקדמות במספוא, דגנים, גידולי תעשיה ועצי פרי.

עמרם חזנוב 1973-1891
אגרונום, בן למייסדי גדרה, שלמד בקליפורניה, עבד עם
אהרון אהרונסון בחוות עתלית וב-1920 הקים וניהל את
תחנת הנסיונות של יק"א בשוני-בנימינה. מ-1929 נתמנה
כראש המחלקה החקלאית של פיק"א.

חזנוב ציין: "היה לבנימינה חלק הארי בעבודתי הואיל ובה ייחדתי מקום לאיקלום הגידולים השונים, בטרם אוציאם לאיזורים האחרים, הקשים יותר מבחינת האקלים".

במשך השנים נוסו בבנימינה, על-פי חזנוב, גדולי מספוא, בקיה ארגמנית, זני תלתן, עשב סודני ועשב פיל, זני אספסת, דורה וכרוב למספוא.

נבדקו עשרות רבות של זני חיטה, שעורה, שבולת שועל, שעועית, תירס למספוא (כולל זנים "מתוקים ומתפוצצים בקליה"), שיפון, סויה וכוסמת.

נסיונות רבים נעשו לאיקלום גידולי תעשיה כמו פשתן, קנבוס, טונג (עץ שמן שמקורו בסין), סלק סוכר, נענה להפקת שמן אתרי, מניוק, קקיון ויאסמין. ניטעו ונבחנו עשרות זני גפנים, תפוחים (למשל גרנד אלכסנדר, יונתן, דלישס), אגסים, חבושים, משמש, שזיפים (הזנים היפניים סצומה, ויקסון וקלסי), אפרסקים, שקדים, דובדבנים, אפרסמון, אגוזים, שסק, ערמונים, גואיבות ותאנים (עבר הדני, 1953).

פעילות עניפה זו טרם זכתה לתאור הולם בספרות המחקר שמיעטה בכלל לעסוק בפעולתה ההתיישבותית של יק"א בשנות העשרים, ומתחנת הנסיונות בבנימינה - התעלמה כליל. כך למשל הבאת הפרות ההולנדיות הראשונות לארץ יוחסה למשלחת המרכז החקלאי, אף שקדמה לה רפת "הקבוצה הקליפורנית" ב-1921. אספסת למספוא נזרעה לכאורה לראשונה בדגניה ב-1929 למרות שהיו בשוני, מ-1921, נסיונות מקיפים בגידול זה (גבתי, 1981).

בפנינו נפרש איפוא פרק התיישבותי חשוב וחדשני, בעל היקף גדול, שקם בשוני ובנימינה. שוני עצמה היתה חוות הכשרה למתיישבים לעתיד ולפועלים החקלאיים ושימשה מרכז לקבוצות רבות ושונות זו מזו שברובן הגדול לא היו שיתופיות ולא עצמאיות. נבדלו בכך הקבוצות בתל צור וההולנדית שלהן לא נותר כמעט זכר במפת האזור. המושבה בנימינה נחשבה ל"סיפור הצלחה" וגולת הכותרת בפעולת יק"א בהתיישבות לאחר מלחה"ע הראשונה. כאן מימשה יק"א את תכניתה, בשיטותיה היא, תוך הקדשת תקציבי ענק וקידום חידושים ונסיונות רבים, מבלי לאמץ או להיגרר לצורות ההתיישבות החדשות שהלכו והתגבשו באותן שנים. המפעל בשוני ובבנימינה והמשכו בכבארה הביאו לשינוי מאסיבי בנוף האזור כולו ובמאפייניו. איזור מוכה קדחת, מהקשים ביותר שהיו בארץ, הפך למרכז התישבות וחקלאות הראויים להתפעלות. המים, שהביאו קודם קללה, נרתמו לטובת המתיישבים הודות למפעלה של יק"א בשוני ובכבארה.


לעמוד הקודם