ד"ר אדית קרויאנקר (לבית אשפטיין) (בגרמנית: (Dr. Edith Krojanker (nee Epstein), השופטת מברלין שהניחה יסודות משפטיים לביקורת המדינה בישראל

היא התייתמה מאם בגיל צעיר ומשפחתה ידעה מחסור ומצוקה, ובכל זאת פילסה דרכה לכס המשפט בברלין. לאחר שסולקה על-ידי הנאצים ממשרתה ועלתה ארצה, פילסה מחדש, בראשית ימי המדינה, את דרכה המקצועית לצמרת המשפטית של משרד מבקר המדינה. מאז ועד היום בלטו יוצאי-גרמניה בביקורת המדינה של ישראל.

עברית מסמבורסקי

אדית קרויאנקר לבית אפשטיין נולדה בעיירה איידטקונן (Eydtkuhnen) שבגבול פרוסיה המזרחית ורוסיה ב- 5 באפריל 1905. אביה,דוד אפשטיין היה מוכס ומתורגמן בתחנת המכס במקום. האם – יוהנה לבית בליצשטיין, מהעיר קניגסברג, הייתה עקרת בית. הלמוט (Hellmut) אחיה של אדית, לימים מומחה לגידול בעלי-חיים מבויתים ופרופסור בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, היה מבוגר ממנה בשנה וחצי.

במלחמת העולם הראשונה סבלה המשפחה ממצוקה כלכלית קשה וממחסור. האב שימש כצנזור ומתורגמן במחנות שבויים בעוד אדית עם אמה עברו להתגורר עם הורי האם בקניגסברג, שם הייתה לסב חנות תכשיטים ושעונים. האח הלמוט נשלח ללמוד בעיר אינסטרבורג. בשלהי המלחמה, ב- 1918 כשהייתה אדית רק בת 13, נפטרה אמה מן השפעת שפקדה את אירופה ואדית נותרה להתגורר עם הורי אמה, בעוד אביה ממשיך בעבודתו באיידטקונן כדי לפרנס את ילדיו, עד לפטירתו בינואר 1921.

אדית למדה בקניגסברג בבית ספר תיכון לבנות ע"ש המלכה לואיזה, ולאחר מכן המשיכה שם באוניברסיטה בלימודי משפטים אותם סיימה בשנת 1927. באותה תקופה היא למדה עברית משמואל סמבורסקי, לימים פרופ' לפיסיקה באוניברסיטה העברית, עימו שמרה על ידידות אמיצה כל חייה.

מכס המשפט לבית ברחביה

אדית המשיכה בלימודיה בברלין ובינואר 1932, כשהיא כבר בעלת תואר דוקטור למשפטים מונתה לשופטת gericht assessorin. לאחר עליית הנאצים (באביב 1933) היא פוטרה ממישרתה הממשלתית ונאלצה, על כן, לעזוב את גרמניה. היא היגרה לאנגליה, שם לימדה עברית וצרפתית בבית ספר ופנימייה יהודית בעיר ברייטון, עד שהצליחה להשיג סרטיפיקט ולעלות ארצה בשנת 1935.

בארץ ישראל נפגשה אדית עם לוטה איזנברג, ידידה מקניגסברג, לימים מנהלת מלון "גלי כנרת" בטבריה, והתגוררה עימה בירושלים תקופה מסוימת. באמצעות חברתה לוטה הכירה אדית את ד"ר גוסטב קרויאנקר, ממנהיגי ציונות גרמניה, פובליציסט וחוקר ספרות, שהתמחה ביצירתו של עגנון. אדית וגוסטב נישאו בתל אביב ב- 28 בינואר 1938, וביוני 1939 נולד בנם היחיד, דוד.

במשך כל תקופת מלחמת העולם השנייה הייתה אדית עקרת בית – המשפחה הקטנה התגוררה בירושלים, ולמשך זמן מה גם בבנימינה. גוסטב חלה בשנת 1945, ונפטר זמן קצר לאחר סיום המלחמה ב- 11 ביוני 1945.

בחזרה לעולם המשפט

לאחר שהתאלמנה, אדית החליטה לחזור לעולם המשפט. היא למדה לקראת בחינות ההסמכה של ממשלת המנדט, אותם עברה בראשית 1948, והחלה לעבוד כמתמחה ואחר כך כעורכת דין במשרד עו"ד ח' קרונגולד וי' בר-שירה. היא נרשמה כעורכת דין בנובמבר 1949 כאשר על החתום נשיא בית המשפט העליון, משה זמורה. בשלהי 1951 הוצע לה להתמנות כשופטת שלום אך היא החליטה כי "לאחר שיקולים רבים אינני רואה אפשרות לקבל את המנוי"; היא העדיפה להצטרף למערכת הייעוץ המשפטי של משלחת השילומים בגרמניה. במסגרת זו שירתה בשנים 1955-1953 ובשובה ארצה הצטרפה למשרד מבקר המדינה, שבראשו עמד, באותה עת, ד"ר זיגפריד מוזס. לימים היא מונתה כיועצת המשפטית של המשרד, בראשות המבקר דאז ד"ר יצחק נבנצאל, תפקיד אותו מילאה עד צאתה לגמלאות בשנת 1971. ד"ר קרויאנקר זכתה להערכה רבה בעבודתה הודות ליכולתה המקצועית, חריצותה ונועם הליכותיה.

משפחה וידידים

עם ידידי המשפחה הקרובים נמנו ד"ר אלברט טיכו ורעייתו הציירת אנה טיכו, פליקס רוזנבליט, לימים שר המשפטים פנחס רוזן, הפרופסור גרשום שלום ורעייתו פניה, ד"ר משה זמורה, לימים הנשיא הראשון של בית המשפט העליון ורעייתו סוזי, המתרגם ד"ר יוסף ליבס ורעייתו הקרמיקאית מירה, ד"ר לודביג פינר, מראשי המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית, וידידתה הקרובה מאז ימי נעוריה בקניגסברג קיטי שטיינשניידר, לבית מרקס, ובעלה קרל.

לאחר הפרישה למדה, להנאתה, יוונית קלאסית באוניברסיטה העברית. כאשר נולדו נכדותיה, מיכל ותמר, היא נהנתה לפנק אותן ולהקדיש להן אהבה וזמן.

אדית נודעה בקרב יוצאי קניגסברג ורחביה של שנים עברו, כאישה יפה ומרשימה; משכילה, נבונה, וצנועה בהליכותיה. בני משפחתה זוכרים אותה כרחבת-לב ומסורה ובת תכונות אופי יקיות מובהקות כיושר, ופדנטיות.

היא הלכה לעולמה בגיל 90 וחצי – בבית הורים ע"ש מוזס בירושלים ב- 15 באוקטובר 1995 – ונקברה בהר הזיתים, סמוך למקום בו נטמן בעלה גוסטב, חמישים שנה קודם לכן.