| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
יהודים הותירו את חותמם גם על החיים האקדמיים של הרפובליקה הויימארית. משהוסרו כל המחסומים הרשמיים לקריירה אוניברסיטאית, זכו חוקרים יהודים להערכה בתחומים רבים, הן במדעי הטבע והן במדעי הרוח. חמישה מתוך תשעה פרסי נובל שהוענקו למדעי הטבע בגרמניה בשנים הללו ניתנו ליהודים: לאלברט איינשטיין – על תורת היחסות (1921), לפיסיקאים ג'ימס פרנק (Franck) וגוסטב הרץ – על תגליתם בעניין החוקיות בהשפעת האלקטרונים על האטומים (1925), לביוכימאי אוטו מאירהוף (Meyerhof) – על עבודתו בנושא חילוף החומרים והפיכתם לאנרגיה בשרירי האדם (1922), ולרופא אוטו היינריך ורבורג – על קביעת טיבם של האנזימים המשתתפים בנשימה ודרך פעולתם (1931). האחרון, שהוטבל בצעירותו, היה אחד המדענים הבודדים ממוצא יהודי שהנאצים התירו להם להמשיך בעבודתם בתקופת הרייך השלישי. למסורת הארוכה והמפוארת של מתמטיקאים יהודים-גרמנים בולטים, שהחלה עם קארל יעקובי שנטבל לנצרות (Carl G.J. Jacobi,1851-1804), לא היה אח ורע. העובדה שהמתמטיקאים היהודים התרכזו באוניברסיטת גֶטינגֶן, שנחשבה בשעתה כמרכז הנמרץ ביותר למתמטיקה בגרמניה, תרמה מן הסתם לפרסומם. עוד במפנה המאה תרמו חוקרים יהודים לעליית קרנו של המכון למתמטיקה ולפיסיקה מתמטית בגטינגן, שנחשב למכון הבולט ביותר בגרמניה. מעמד זה התחזק ביותר בתקופת ויימאר בזכות זרם של מתמטיקאים מוכשרים ממוצא יהודי. אל המתימטיקאים הבולטים דוגמת אדמונד לנדאו (Landau,1938-1877) שלימד בגטינגן מאז 1909 ואל פליקס ברנשטיין (Bernstein,1956-1878), אשר הקים ב- 1922 את המכון לסטטיסטיקה מתמטית, הצטרפו מספר יהודים מוכשרים שלא היו גרמנים. המינוי להוראה שניתן בשנות העשרים לשני יהודים גרמנים מובילים במדעי הטבע, מאקס בורן (Born,1970-1882), שלימד פיסיקה גרעינית, וריכרד קוראנט (Courant,1972-1888), שלימד פיסיקה מתמטית, הוסיף ליוקרתה של גטינגן. אוניברסיטת גטינגן שימשה גם כאכסניה לאישה הראשונה – שבמקרה הייתה גם יהודייה – שמונתה אי פעם למוסד גרמני להשכלה גבוהה. אמי נטר (Noether,1935-1882), שאין עוררין על כך שהייתה המתמטיקאית הגדולה ביותר עד לזמנה, הייתה בתו של מקס נטר (1921-1844), הפרופסור מארלנגן ובר-הסמכא הגדול ביותר של גרמניה בגיאומטריה אלגבראית. ב- 1916, בתחילת עבודתה בהוראה בגטינגן, היה עליה לעבוד תחת השגחתו של גבר עמית למקצוע בגלל הדעה הקדומה שרווחה בחוגי האקדמיה נגד הנשים. רק לאחר הקמת הרפובליקה הויימארית ב -1922 זכתה אמה נטר במינוי רשמי, אם כי מעולם לא קודמה מעבר לרמה של פרופסור שלא מן המניין וללא שכר. ב- 1933 היא סולקה על ידי הנאצים מאוניברסיטת גטינגן ללא גינונים, יחד עם יתר האקדמאים היהודים בכל רחבי גרמניה. מספרים כי במהלך נשף שהתקיים בגנטיגן ב- 1934 שאל השר הנאצי הממונה על האוניברסיטאות את מנהל המכון למתמטיקה של האוניברסיטה אם המכון סבל מסילוקם של היהודים, השיב לו המנהל: 'סבל'? הוא לא סבל, אדוני השר. הוא רק חדל להתקיים!'8 במדעי הרוח, חיפשו פילוסופים דוגמת ארנסט קסירר, שנזכר לעיל, ואדמונד הוסרל (Husserl,1938-1859) נקודות ראות אפיסטמולוגיות חדשות. הראשון, תלמיד של הרמן כהן, פיתח על סמך תורתו הניאו-קאנטיאנית של מורו 'פילוסופיה של צורות סמליות', כשיטה ליצירת אנתרופולוגיה פילוסופית מקיפה. הוסרל פיתח שיטה פנומנולוגיה שהייתה לה השפעה מהפכנית על הדיון הפילוסופי. קאדר של היסטוריונים יצירתיים ממוצא יהודי הונהג על ידי ארנסט קנטורוביץ (Kantorowicz,1963-1895), אשר לימד באוניברסיטאות היידלברג ופרנקפורט. הביוגרפיה שכתב (1927) על הקיסר פרידריך השני מימי הביניים וזכתה לשבחים רבים, קבעה אמת מידה חדשה לכתיבה היסטורית ותחום מחקר חדש. צירוף של כושר הבחנה בדקויות היסטוריות וכשרון כתיבה (הוא נמנה עם חוג חבריו של המשורר שטפן גֶאורגֶה) איפשר לו לתת ביטוי לנושאים רחבים יותר מאלה שהעסיקו את בני דורו, ובזכותו ניתנה תנופה למחקר של 'התיאולוגיה הפוליטית' כפי שהתבטאה אצל המלכים ורשויות הכנסייה בימי הביניים. יהודים גם תרמו תרומה חשובה ביותר לתולדות האומנות. אבי ורבורג (Aby Warburg,1929-1866) היה חלוץ האיקונוגרפיה, מחקר על משמעות הסמלים, וכתב יצירות חשובות על תחיית התרבויות העתיקות של יוון ורומי באומנות הרנסנס. הוא גם הקים את ספריית ורבורג המפורסמת בהמבורג, שהתמחתה בחקר השפעת העת העתיקה על כל התרבות שלאחריה. תלמידו של ורבורג, ארוין פאנובסקי (Panofsky,1968-1892), לימד באוניברסיטת המבורג מ- 1921 עד ליציאתו לגלות ב- 1933. הוא הוסיף ושכלל את שיטות ההוראה של מורו וקידם את מושג האיקונולוגיה לכיוון של חקר העמדות הבסיסיות של עם, של תקופה או של גישה דתית או פילוסופית באמצעות האומנות. יהודים היו גם בקרב מנהלי המוזיאונים החשובים בגרמניה, והמפורסם שבהם הוא חוקר תולדות האומנות מקס פרידלנדר (Max J. Friediänder,1958-1867), אשר היה ממייסדיו הבולטים של ה-Deutsches Museum, על 'אי המוזיאון' בברלין, ונתמנה למנהל הגלריה לאומנות של ברלין ב- 1924. בתקופה זו זכתה סוף סוף הפסיכואנליזה, אשר הוצגה לראשונה ב- 1900 עם פרסומו של 'פשר החלומות' של פרויד, למכובדות אינטלקטואלית, אם לא אקדמית. השפעתה המסועפת של הפסיכואנליזה לא רק על כל היבטי הפסיכולוגיה אלא גם על הספרות, ההיסטוריה והאומנויות מהווה אינדיקציה להיותה יותר ויותר מקובלת. עובדה זו זכתה להכרה ב- 1930, עם הענקת פרס גתה היוקרתי לפרויד מטעם עיריית פרנקפורט. בנימוקים להענקת הפרס נכתב: 'תוך שמירה קפדנית על שיטת המחקר ובה בעת פירוש נועז של אלגוריות פיוטיות, סלל פרויד את דרכי הגישה לדחפי הנפש ואגב כך יצר את היכולת להבין את המקורות ואת המבנה של נהגים תרבותיים שונים ולרפא מחלות. בדרך זו [הפסיכואנליזה] זעזעה והעשירה לא רק את הרפואה אלא גם את דמיונם של האומנים ושל אנשי הכמורה, של ההיסטוריונים ושל המחנכים'.9 ב- 1920 פתחו שני תלמידים יהודים של פרויד, קרל אברהם (Abraham,1925-1877) ומקס אייטינגון (Eitingon,1943-1881), בברלין-ויטֶנאו את המכון הראשון להדרכה רשמית של פסיכואנליטיקנים. רוב תלמידי המכון היו יהודים, שחלקם תרמו לימים תרומות נכבדות ומרחיקות לכת לתיאוריה הפסיכואנליטית. עימם נמנו זיגפריד ברנפלד (Bernfeld,1953-1892), בעל האוריינטציה הפדגוגית, הלנה דויטש (Deutsch,1982-1884), שניהלה את המכון הפסיכואנליטי בוינה בין השנים 1935-1924; אנה פרויד (1982-1895), שעבדה בעיקר עם ילדים; הניאו-פרוידיאנים: אריך פרום (Fromm,1980-1900) ומלאני קליין (Klein,1960-1882), וכן המרקיסיסט וילהלם רייך (Reich,1957-1897). תחומי פסיכולוגיה אחרים שפותחו בשנים הללו בגרמניה היו פרי יוזמתם של יהודים. האסכולה המכונה 'פסיכולוגיית הגשטאלט של ברלין' פותחה על ידי מקס ורטהיימר (Wertheimer,1943-1880) ותלמידיו קורט קופקה (Koffka,1941-1886) קורט לוין (Lewin,1947-1890) וקורט גולדשטיין (Goldatein,1965-1878). הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית קודמה על ידי יהודי אחר מברלין, ורנר וולף (Wolff,1957-1904).
לחלקים אחרים של המאמר: הערות שוליים:
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
