את הפליטים והמהגרים שאל אדלר מה הם לקחו ומה הם השאירו מאחור.

מרקוס בלאם, בן 28, ספר, צוללן מקצועי ונהג. בוג'אנה בלאם, בת 22, גננת בגן חובה וסטודנטית לחינוך.
מרקוס: "הגענו לבודפשט 5 חודשים לפני שהגענו לישראל. הוזמנו על ידי הקהילה היהודית שם. לעולם לא אשכח את היום הזה. היה זה בוקר יפה מאוד, ציפורים שרו ומוזר היה לחשוב על כך שמתחוללת כאן מלחמה. הלכנו להיפרד מהוריי וברגע שבו יצאנו נחלשו הסירנות והחלו ההפצצות. רצנו למרכז הקהילתי היהודי וחיכינו לאוטובוס. כאשר עזבנו את בלגרד נפלו פצצות. אנחנו יחד 4 שנים. החלטנו לעלות לישראל כשחזרנו לבלגרד. נישאנו בבודפשט כדי שגם בוג'אנה תוכל לעלות לישראל. מסיבות בטחוניות, יידעו אותנו שאנחנו עוזבים לבודפשט רק חצי שעה לפני הטיסה, ולכן לא היה לנו זמן רב לארוז. לקחנו רק מזוודה אחת כי חשבנו שהמלחמה תסתיים בקרוב. לקחנו חליפה אחת, כמה זוגות מכנסיים, כמה בגדים תחתונים, רק את ההכרחי".

בוג'אנה: "מאוחר יותר, בבודפשט, קיבלתי חבילה מאבי; שני ספרים, מבחר לא מוצלח של תמונות מהאלבום שלי, העגילים שלי, היומן שלי, וכמה מסמכים".

מרקוס: "אבי הגיע לחתונה וצילם כמה תמונות. הוא גם נתן לי את טבעת הנישואין הזו. היא יקרה לי מאוד משום שהיא הייתה של סבי. הוא קנה אותה בישראל כאשר הוא היה כאן במהלך מלחמת ששת הימים בשנת 67. שום סכום כסף לא יכול לקנות את הטבעת הזו".