את הפליטים והמהגרים שאל אדלר מה הם לקחו ומה הם השאירו מאחור.
ח'ליל נולד באטאב, כפר ליד ירושלים, בשנת 1921.
ח'ליל מוחמד אלהאם, בן 78, מחנה הפליטים דהיישה:
"משפחתי חיה בכפר במשך למעלה מ-1000 שנים, עוד לפני עלייתו של האסלאם. היינו משפחה מאוד מוכרת והיו לנו יותר מ-21,000 דונמים של אדמה. היינו חקלאים. בשנת 48 היהודים הפציצו את הכפרים. שמענו על הטבח בדיר יאסין ופחדנו. לא היינו חמושים. יום אחד בדצמבר הכפר שלנו הופצץ. באותו זמן עבדתי בשדות. כשהגעתי אל הכפר הוא היה כמעט ריק, אבל בני משפחתי חיכו לי. היו לי שתי בנות. ברדיו הערבי נאמר שבמהרה נחזור לבתים שלנו, שהמצב הזה זמני בלבד. אנשים החביאו את אוצרותיהם במערות ליד בתיהם. לקחתי את 7 הפרות ו-50 העיזים שלי, את מפתחות הבית ואת מסמכי הבעלות על אדמתנו. זה הכול. השארתי הכול מאחור. אנו הפלשתינאים תמיד סבלנו, העולם רצה לשכנע אותנו שאנחנו המעמד הנחות ביותר בעולם. מדוע אני מחייך עכשיו? אני מחייך משום שהייתי בראיונות רבים כמו זה ודבר לא קרה, ולכן אני שואל את עצמי מה אני עושה כאן. אנו רואים את אותו הסרט כבר מאה שנים."