זאב ז'בוטינסקי - מנהיג ציוני, הוגה דעות, סופר, משורר, עיתונאי ונואם. מיוזמי הגדודים העבריים בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה (1917), מייסד תנועת הנוער בית"ר (1923), התנועה הרוויזיוניסטית (1925), וההסתדרות הציונית החדשה (1935) שהובילה את ההתנגדות למנהיגות הציונית. תומכיו בארץ הקימו את הארגון המחתרתי אצ"ל - הארגון הצבאי הלאומי (1937).

נולד באודסה, נפטר במחנה בית"ר בארצות-הברית. עצמותיו הועלו ארצה ונטמנו בהר הרצל בשנת 1965.

ארץ ישראל בשבילי:

..."הארץ נועדה להיות מדינה יהודית והיהודים יקימו בה את מולדתם. אוהב אני את עמי ואת ארץ ישראל: זה ה'אני מאמין שלי', זו מלאכת חיי, ואין לי צורך עוד בשום דבר בעולם".

המסר:

העם היהודי צריך לחזור אל הקרקע הלאומית שלו כדי להמשיך בהתפתחותו הטבעית, רק בארץ ישראל יתפתח הלאום היהודי, ויתפתח יהודי לאומי חדש. "...ארץ ישראל דרושה לנו כבית קיבול בשביל מיליוני מתיישבים יהודים; כל דרישותינו המדיניות נובעות מהכרה זו - שעלינו להכשיר לאט לאט את שתי גדות הירדן לקליטת העלייה הזאת."

חומר רקע נוסף:

ז'בוטינסקי שהיה נערץ בתנועתו, היה לדמות שנויה במחלוקת הן בחייו והן לאחר מותו בשל חוסר התפשרותו על הגבולות המרביים של המדינה, ובשל מאבקו בעמדות ההנהגה הציונית ובתפישות הסוציאליסטיות של תנועת העבודה הציונית. הוא הואשם לעתים קרובות כי פיתח תורה לאומנית בנוסח התורות שפרחו באירופה בין שתי מלחמות עולם.

בנושא המדיניות האמין ז'בוטינסקי בחופש ובדמוקרטיה, אבל הדגיש את המגבלות של הערכים הללו בפתרון בעיות של מיעוטים לאומיים ובעיות שמקורן בגזענות. הוא טען כי ב"תקופת הבניין" יש לרכז את כל הכוחות של העם היהודי להשגת מטרה אחת - יצירת רוב יהודי בארץ ישראל והקמת מדינה יהודית. לרעיון זה קרא "חד-נס", כלומר, היצמדות לדגל אחד ולמטרה אחת. בתהליך זה אין לשלב מאבקים רעיוניים נוספים, כמו הסוציאליזם, מכיוון שיש לדחות מאבקים חברתיים פנימיים עד לאחר כינון המדינה.

בהיבט החברתי הדגיש ז'בוטינסקי את חשיבות המעמד הבורגני, שמתיישב בערים, עוסק במסחר ומקים תעשייה. מעמד זה חיוני לקידומו של הבית הלאומי היהודי והמדינה היהודית בארץ ישראל. ז'בוטינסקי ביקר נחרצות את המקום המרכזי מדי לדעתו, שתפש הפועל היהודי בהקמת הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל.

גישתו בנושאי כלכלה התבססה על זכותו של האדם לקניין פרטי ועל תחרות כלכלית חופשית תוך צמצום התערבות המדינה למינימום הכרחי. עם זאת טען כי חובתה של המדינה לספק את צרכיו הבסיסים של האזרח - תזונה, מגורים, לבוש, חינוך ורפואה, או בלשונו חמשת 'הממים' – מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא.

ז'בוטינסקי ייחס ערך חשוב לחינוך הצעירים לצבאיות. הוא חשב כי חיי הצבא, על הסדר והמשמעת הכרוכים בהם, יוצרים אדם בעל חינוך, בעל גאווה ובעל רצון חזק. צעירים כאלה חיוניים ליצירת המדינה היהודית החדשה. החינוך לשימוש בכוח הנשק הוא הכרח היסטורי וחיוני במאבק הלאומי של היהודים לעצמאות.

משלהי שנות ה-20 התקיים ויכוח קשה, ולעיתים אף אלים, בין אנשי התנועה הרוויזיוניסטית לבין המנהיגים הציונים ומנהיגי תנועת הפועלים בכמה נושאים מרכזיים כמו מטרות הציונות, התנהלות הפועלים במאבק לעבודה עברית, זכות השביתה, הקצאת רישיונות עלייה והאידיאולוגיה של ההנהגה הפוליטית של התנועה הציונית.

ב-1936 מינו הבריטים ועדת חקירה בראשות הלורד פיל, שתבדוק את הסיבות למהומות שפרצו בארץ ישראל. ועדת פיל פרסמה בשנת 1937 את הצעתה לחלוקת הארץ לשתי מדינות, יהודית וערבית. ז'בוטינסקי התנגד להצעת החלוקה וטען שהמדינה היהודית הקטנה המוצעת בתוכנית החלוקה לא תוכל להתקיים מבחינה כלכלית ולא מבחינה אסטרטגית. גם את תפקידה המרכזי – קליטת יהדות המצוקה – לא תוכל למלא בשל ממדה הקטנים. הוא תמך בעלייה המונית ובמהלך שנות השלושים עם התבססותה של גרמניה הנאצית, הורה להגביר את קצב העלייה הבלתי לגאלית של יהודי אירופה.