בנימין זאב הרצל (1860–1904) חוזה מדינת היהודים, אבי הציונות המדינית ומייסדה של ההסתדרות הציונית העולמית. נולד בבודפשט, הונגריה,ונפטר בן 44 באוסטריה. בשנת 1949 הועלו עצמותיו ארצה על פי צוואתו, ונטמנו בהר הרצל בירושלים.

ארץ ישראל בשבילי:

בית לאומי עבור העם היהודי בארץ ישראל, שיהיה מובטח על בסיס משפט העמים.

המסר:

"... אינני חושב את שאלת היהודים לא לסוציאלית ולא לדתית, גם אם היא לובשת גוון כזה או אחר. זו היא שאלה לאומית, וכדי לפתור אותה, עלינו להפכה תחילה לשאלה עולמית-מדינית, הטעונה הסדר במועצת עמי-התרבות".¹

היהודים, כבני עמים אחרים, זכאים למדינה על-פי משפט העמים:

"זקוקים אנו בשביל ענייננו למולדת, לארץ, שתהא שייכת לנו לפי משפט העמים. עמים יותר קטנים משלנו העזו לתבוע לעצמם כברת אדמה על פני כדור הארץ בתורת קניין מדיני. ומשום שהעזו, משום שהיה להם האומץ המדינתי, גם קיבלו אותה. ועמנו המהולל והאומלל כאחד, שתולדותיו כתובות בכתבי הקודש, אסור לו להכריז ולהודיע משאלה זו?"²

חומר רקע נוסף:

בנימין זאב הרצל סיים את לימודיו כד"ר למשפטים בווינה, אך החליט לממש את אהבתו לכתיבה והפך להיות עיתונאי. בשנת 1891 היה הכתב של העיתון הווינאי "נויה פרייה פרסה" בפריז.

החל בשנת 1895, הקדיש הרצל את רוב זמנו לפתרון שאלת עתידם של היהודים. אם בראשית דרכו האמין הרצל בהשתלבות מלאה של היהודים בחברה האירופאית, הביאו אותו האירועים השונים ובהם התעצמות האנטישמיות בעיקר במרכז אירופה, ותוצאות משפטו של אלפרד דרייפוס (1894) - קצין יהודי מתבולל בצבא הצרפתי, שהואשם בבגידה על לא עוול בכפו למסקנה, שסכנה מאיימת על צבורים יהודיים נרחבים. הוא לא ראה דרך להיאבק בתופעה, אלא האמין כי יש למצוא פתרון טריטוריאלי לעם היהודי מחוץ לאירופה. בשנת 1897 כינס הרצל את הקונגרס הציוני הראשון בבאזל שבשוויץ. בו הוקמה ההסתדרות הציונית העולמית, והרצל נבחר לנשיאה. באותה שנה ייסד בווינה את עיתונו הציוני "די וולט".

הרצל ניסה להגדיר את מהות הציונות ואת שאיפתה המרכזית:

"מה רוצים הציונים?... אנו רוצים בית מולדת מובטח במשפט הכלל בשביל עם ישראל. אז לא ידאיג אותנו שום חוק זרים, אז לא תהיה קיימת שנאה, לא תהיינה קיימות רדיפות בארצות האנטישמיות, אז תהיה לנו קרקע שעליה יהיה היהודי מוכר כיצור אנושי, הרוצה לעבוד ולחיות בחופש".³