לואיס דמביץ ברנדייס (1856-1941)- משפטן יהודי אמריקני, חבר בית המשפט העליון של ארצות הברית, ממנהיגי התנועה הציונית באמריקה.

ארץ ישראל בשבילי:

ארץ ישראל היא המקום שבו יהיה בית לאומי ליהודים שירצו לחיות בה על פי בחירתם, ולממש את שאיפתם הלאומית.

המסר:

"כדי להיות אמריקנים טובים יותר עלינו להיות יהודים טובים יותר, וכדי להיות יהודים טובים יותר עלינו להיעשות לציונים".

חומר רקע נוסף:

במשך קרוב ל-25 שנה היה לואיס ברנדייס דמות בולטת מאוד בחיים היהודיים בארה"ב ואחד מהמנהיגים הציונים הבולטים. ב-1914 מונה ברנדייס לתפקיד יושב ראש הוועד הפועל הזמני לעניינים ציונים, וב-1916 מונה לשופט בבית המשפט העליון של ארה"ב. בתקופה זו פעל להבטחת תמיכתו של נשיא ארה"ב וילסון בהצהרת בלפור (1917).

ברנדייס התלבט בשאלת ניגוד האינטרסים בין נאמנויותיו כאמריקני וכיהודי, ונעזר ברעיון שהגה הפילוסוף היהודי הוראס מ' קאלן. קאלן הגה את המושג "הפלורליזם היהודי" שמשמעותו היא שהחברה האמריקאית מורכבת מקבוצות אתניות ודתיות שונות.

ברנדייס הדגיש כי הציונות אינה אמורה לכפות את העלייה לארץ ישראל, ולכל יהודי הזכות לבחור היכן יבנה את ביתו:

"הבה נבהיר לעצמנו מהי הציונות, או מוטב, מה אין בציונות. אין זו תנועה המתכוונת לכפות על כל יהודי העולם עלייה לארץ ישראל. ראשית יש בעולם 14 מיליון יהודים, וארץ ישראל לא תוכל לקלוט יותר משליש ממספר זה. שנית, אין זו תנועה שמטרתה לכפות עלייה בכלל; כל שהיא מבקשת הוא להגדיל את מידת החופש הניתנת ליהודי ולא לקצץ בה; כוונתה לאפשר ליהודים להשתמש בזכות שנעשתה כמעט נחלת כל עמי העולם בזמננו: לחיות לפי בחירתם, בארץ אבותיהם או בכל ארץ אחרת...למען אותם יהודים הרוצים לעלות לארץ ישראל, ולהשתקע בה, ולמען צאצאיהם, שואפת הציונות להקים בית לאומי המובטח על-פי החוק, שבו יוכלו לחיות ביחד כדרך היהודים, שבו יוכלו לקוות שיהיו בסופו של דבר רוב באוכלוסיה, ויזכו במה שקרוי שלטון בית".

"הציונים שואפים לכונן בית זה דווקא בארץ ישראל כי הם משוכנעים שלכמיהתם הנצחית של היהודים לאותה ארץ נודעת משמעות עמוקה ביותר; שזהו אחד הגילויים במאבק הקיום של עם עתיק שזכותו לחיות, עם שהוליד בשלושת אלפי השנים של קיומו אמונה, תרבות וייחוד משלו אשר יאפשרו לו לתרום רבות בעתיד, כפי שתרם בעבר, לקידומה של תרבות האדם... ששם בלבד עשויה רוח היהדות להגיע למלוא פריחתה הטבעית... ומתוך שתבטיח ליהודים הרוצים להתיישב בה את האפשרות לכך תצמח טובה לא רק לאותם היהודים אלא לכל שאר היהודים ועל ידי כך תבוא סוף סוף על פתרונה הבעיה היהודית הקיימת מזה דורות רבים".

"...לדעתם אין בהכרח לשם כך, שהאוכלוסייה היהודית בארץ ישראל תהיה גדולה לעומת מספר היהודים בעולם כולו גם בדורות שהיהדות עמדה בשיא השפעתה, בתקופה הפרסית, היוונית והרומאית, לא חי בארץ ישראל אלא חלק קטן מן היהודים, ורק מעטים מהם ביחס חזרו מבבל בזמן שיבת ציון".

"...הנאמנות לאמריקה מחייבת שכל יהודי אמריקאי יהיה לציוני. כי רק בזכות ההשפעה הנאצלת הנובעת משאיפות הציונות נוכל למצוא את המובחר שבתוכנו ולהעניק לארץ זאת ממיטב מורשתנו הגדולה..."

"...כיוון שהבעיה היהודית היא יחידה במינה וכלל עולמית, מן הדין שיהודי כל הארצות יפעלו לפתרונה אלא שהחובה המוטלת עלינו, על יהודי אמריקה, דוחקת במיוחד"¹