| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
השפעתם של יוצאי מרכז אירופה ניכרה עד מהרה בסגנון-הבנייה ובתרבות-הדיור, הן בערים הן ביישובים החקלאיים שהקימו או הצטרפו אליהם. התערובת של אוריינטאליות ושל קרתנות מזרח-אירופית שאפיינה את שלוש הערים הגדולות החלה להשתנות בשנת 1933, עם הופעתם של העולים הרבים מגרמניה, על רהיטיהם, ספריהם, תמונותיהם וכלי-הבית שלהם. תרבות-הדיור שלהם יצרה דרישה לשירותיהם של מומחים בתחומים חדשים, כגון דקוראטורים, מעצבי פנים, רפדים ומכווני פסנתרים. הגינון והנוי בחזית הבתים היה לדבר מקובל, והשפעת העולים על סביבתם הורגשה אף בנקיונן של השכונות שבהן התרכזו. עד מהרה חרגה השפעה זו מתחום הדיור הפרטי והקיפה את הרשויות הציבוריות ואת תכנון היישובים והמבנים הקהילתיים. עוד בתחילת שנת 1934 אפשר היה לראות בתל-אביב בניינים בסגנון שונה, שתוכננו על-ידי אדריכלים שהגיעו מגרמניה בשנה שלפני-כן. אחדים מהם הצטרפו למשרדים ותיקים, ואילו אחרים הועסקו על-ידי עולים בעלי-הון, שביקשו לנצל את השגשוג בענף הבנייה ולהתבסס כקבלני בניין. נוסף על אדריכלים, מהנדסים, שרטטים וקבלנים קלט הענף בשנות השגשוג מאות עולים מגרמניה כעובדים מקצועיים בתחומי השלד והגימור, האינסטלאציה והחשמל.153 מתוך 440 הארכיטקטים שפעלו בארץ בימי המאנדאט 125 היו יוצאי ארצות מרכז אירופה. מספרם של בוגרי הפקולטות לאדריכלות בטכניונים של ארצות מרכז אירופה היה אף גדול מזה: 185. כשליש מהם סיימו את לימודי האדריכלות בטכניון בברלין שארלוטנבורג; השאר היו בוגרי ה-Bauhaus בדסאו וטכניונים שונים בערי-שדה גרמניות. רובם הגיעו לארץ בשנים 1934-1933 והיו צעירים יחסית בהשוואה לעמיתיהם, שהיגרו בשנים ההן לארצות-הברית או לבריטניה. עדיין לא יצאו להם מוניטין בעולם האדריכלות, אף-על-פי שהיו גם יוצאים מכלל זה. כמו בשאר המקצועות החופשיים (וראה להלן, עמ' 434) היו גם בקרב האדריכלים לא מעט עולים שתחילה לא הצליחו להיקלט במקצועם ונאלצו להתפרנס כשרטטים במשרדים של אדריכלים ותיקים או אף כפועלי-בניין פשוטים. אחרים פתחו משרדים פרטיים, או השתלבו במחלקות-התכנון העירוניות.154 אדריכלים יוצאי גרמניה – כגון אלכס ברוואלד (שתכנן את בניין הטכניון בחיפה והיה מחלוצי הפקולטה לארכיטקטורה שם), פריץ קורנברג, ליאופולד קרקאואר, לוטה כהן ודב קושינסקי – היו עוד לפני 1933 חלוציו של סגנון-בנייה חדש בארץ-ישראל.155 ריכארד קאופמן, מן הבולטים שבקבוצה ותיקה זו, תכנן עוד בשנות העשרים יישובים רבים של קרן-היסוד על יסוד עקרונות מודרניים של בניין יישובים וקבע את הסטנדארטים בתחום זה, שלאורם הלכו אדריכלים אחרים. עם היישובים שתכנן נמנים נהלל, יגור, עין-חרוד ותל-יוסף. כן תכנן קאופמן את אזורי המפרץ ובת-גלים בחיפה ואת רחביה, תלפיות ובית-הכרם בירושלים.156 לטעמם של יוצאי מרכז אירופה ניתן עד מהרה ביטוי חיצוני בשינויים אדריכליים, שעשו לאחר 1933 אדריכלים חניכי גרמניה. האדריכלים הבכירים שעלו לארץ בתקופה זו – כגון מאקס לב, שמולצר וורנר ויטקובר – הביאו עמם את השפעת האסכולות המודרניות בגרמניה בשנות העשרים, ובראש ובראשונה אסכולת ה-Bauhaus, שהיתה להן השפעה ניכרת על עיצוב הבנייה העירונית בתל-אביב ובחיפה בשנות השלושים והארבעים. השפעתן של אסכולות התכנון והעיצוב הגרמניות חרגה עד מהרה מתחום האדריכלים יוצאי גרמניה והקיפה את האדריכלות הארצישראלית כולה. השאיפה להקפיד גם על צורה וסגנון בבנייה, שהיתה קודם-לכן נחלתם של מעטים, הפכה בהשפעתם של עולי גרמניה לנחלת חלק הולך וגדל של הציבור. התוהו-ובוהו האדריכלי ותערובת הסגנונות שאפיינו עד אז את הבנייה החדשה בארץ-ישראל פינו בהדרגה את מקומם לסגנון-בנייה ארצישראלי, שהושפע במידה רבה מן האסכולות של מרכז אירופה.157 השפעתם של יוצאי גרמניה ניכרה עד מהרה גם בבנייה הציבורית, ותפיסות של שיכון המוני שהתגבשו במרכז אירופה לאחר מלחמת-העולם הראשונה יושמו בשכונות 'מעונות עובדים' בערים הגדולות, בשכונות הפועלים בפרוורים ובמושבות ובשיכונים שהקימה 'רסקו', החברה הקבלנית הגדולה בארץ בשנות הארבעים. במקומות אלה נעשה ניסיון לתת את הדעת גם על ההיבטים החברתיים והסביבתיים של שכונות-המגורים וליצור סביב המגורים תשתית קהילתית.158 עד מהרה נקראו אדריכלים עולים לתכנן גם מבנים מונומנטאליים. עוד בשנת 1934 הזמינה 'הבימה' אצל אוסקאר קאופמן את תכנון הבניין החדש של התיאטרון, שהיה אמור להיות הראשון בשורה של מבנים שנועדו להרכיב את המרכז התרבותי של העיר, ועד היו הוא אחד המבנים הבולטים בתל-אביב.159 לימים תכננו אחדים מן האדריכלים העולים כמה מבני-ציבור מפורסמים בישראל, כגון בניין הכנסת (קלרוויין), מוזיאון ישראל (מאנספלד) ואוניברסיטת תל-אביב (ויטקובר). נוכחותם של יוצאי מרכז אירופה ניכרה לא רק בסגנון-הבנייה, אלא גם באיכותה ובעיצובם הפנימי של מבני-הציבור, בתי-המגורים, החנויות ובתי-הקפה. הדרישות שהציגו המתכננים, המעצבים והצרכנים לבעלי-המקצוע שהיו קשורים בבנייה היו גבוהות מן המקובל קודם-לכן והעלו את רמתם של המקצועות האלה. כתוצאה מכך השתפרה איכות הבנייה, ובייחוד איכות הגימור.160 וכך כותב בזיכרונותיו אחד ממתיישבי קריית-ביאליק:
שעה שרמת הדיור הפרטי בבניינים החדשים הלמה בדרך-כלל את הסטנדארטים האירופיים, סברו עולי מרכז אירופה, כי התכנון הסביבתי בארץ מפגר בהרבה אחר הרמה המקובלת באירופה. לטעמם היו מעט מדי גנים ציבוריים, ואילו הגינות הפרטיות חרגו לעתים קרובות מן השטח שאישרו רשויות התכנון העירוניות. העולים, שהיו אמונים על שמירת חוקי-בנייה, מתחו ביקורת קשה על החשיבות המעטה שיוחסה בארץ לפיתוח העירוני ולרשות הרבים.162
לחלקים נוספים של המאמר: הערות שוליים:
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
