| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שלא כקליטת הרופאים והמשפטנים היתה קליטתם של המהנדסים והאדריכלים משוחררת כמעט לגמרי מאילוצים שנבעו מתחיקה או ממדיניות של ממשלת המאנדאט שכוונה נגדם במיוחד. גם בגרמניה היתה הפגיעה במהנדסים יהודים חריפה פחות מן הפגיעה במקצועות החופשיים האחרים. על-פי-רוב עבדו בחברות לא-יהודיות, ולא סולקו ממקומות עבודתם בתוקף חקיקה, אלא איבדום בתהליך ממושך ואיטי יותר. בוגרי הטכניונים שסיימו את לימודיהם בשנים 1934-1932 התקשו למצוא עבודה בנסיבות החדשות, ולכן היו הראשונים שהיגרו. מן הצד האחר חסר להם הניסיון המעשי, שהיה תנאי כמעט הכרחי לקבלת עבודה במדינות מפותחות, ורבים בחרו אפוא לעלות לארץ-ישראל. הצטרפו אליהם מהנדסים מבוגרים בעלי רקע ציוני, ובהדרגה נוספו לעולים כמה מהנדסים ותיקים בעלי נסיון שפוטרו מעבודתם. האחרונים היו מבוקשים יותר בארצות המפותחות בשל קשריהם הקודמים עם חברות בארצות אלו והידע הטכנולוגי שהביאו עמם מן החברות הגרמניות שבהן עבדו, ידע שהיה חיוני למתחרים האמריקנים והבריטים. לפיכך היה חלקם בקרב המהנדסים שעלו ארצה קטן יחסית.258 רוב המהנדסים העולים היו אפוא צעירים: מבין יותר מ- 500 מהנדסים שעלו מארצות מרכז אירופה ונמצאו עליהם נתונים בכרטסת התאחדות המהנדסים והארכיטקטים כ- 60% היו ילידי 1910-1900. כשני שלישים מהם עלו בהיותם בני 34-24, כלומר, עדיין היו בשלבים הראשונים של הקאריירה המקצועית שלהם. חלקם היחסי של יוצאי מזרח אירופה שלמדו בגרמניה ולאחר-מכן השתקעו בה היה גבוה יחסית בקרב המהנדסים העולים, כפי שמלמדת טבלה 10. רוב העולים היו מהנדסי בניין (188; 36.7%), מכונות (148; 28.9%) או חשמל (134; 26.2%). מעטים מהם היו המהנדסים-כימאים (26; 5.1%) או מהנדסי-מים (10; 1.9%). כשני שלישים מהם (335) עלו בשלוש השנים הראשונות של גל-העלייה מגרמניה: 145 בשנת 1933, 119 בשנת 1934, ו- 71 בשנת 1935. רק שליש עלה במשך כל התקופה שלאחר-מכן, עד שנת 1945. טבלה 10
תחילה, בהיותה ארץ בלתי-מפותחת מבחינה כלכלית וטכנולוגית, יכלה ארץ-ישראל להציע רק מעט למהנדסים העולים. באמצע שנות השלושים אמנם השתפרו אפשרויות התעסוקה בעקבות הצמיחה הכלכלית והתפתחות התעשייה בארץ, אלא שאז כבר הורגשה השפעתם של ההגבלות הכלליות על העלייה. בחירתם בארץ נבעה אפוא מתערובת של שיקולים אידיאולוגיים ודתיים ושל שיקולי תעסוקה (הצעות עבודה, בעיקר למומחים) והישרדות (בעיקר מעפילים שעלו ערב מלחמת-העולם). מידגם מקרי של כ- 100 מהנדסים שנשאלו על אופן עלייתם מעלה, כי שני שלישים מהם עלו אופן ליגאלי. בתור בעלי-הון עלו 37%. בתור עובדים עלו 27%, מהם 5.6% בוגרי הכשרות 'החלוץ'. 18% במסגרת מכסת הרשיונות של הסוכנות, ו- 3.4% על-סמך רשיונות הממשלה בעקבות בקשות של מעסיקים. בתור תלמידים עלו 2%, וכמספר הזה עלו על-סמך דרישת קרובי משפחתם בארץ. בתור תיירים שנשארו בארץ באו 17%, ו- 8% עלו בספינות-מעפילים. השאר עלו לאחר קום המדינה.259 מהנדסים בעלי-הון שביקשו להמשיך בעיסוקם הקודם ומצבם הכלכלי איפשר להם זאת הקימו בארץ מפעלים – כמו, למשל, 'אתא' של מולר – פתחו משרדים פרטיים או הצטרפו למשרדים קיימים שנהנו מן הפריחה הכלכלית של השנים 1935-1933, בייחוד בענף הבניין. מהנדסים מעטים בלבד בהשוואה לרופאים ולמשפטנים פנו ליישובי המעמד הבינוני. בניגוד לבעלי שאר המקצועות החופשיים יכלו המהנדסים להשתלב ביתר קלות בשירות הממשלתי, שנזקק לכישוריהם לפיתוח התשתית, ובמקרה זה לא חשש מפני חיכוכים עם מתחרים ערבים, שכן כמעט לא היו כאלה. בשנות המלחמה הועסקו מהנדסים רבים על-ידי הצבא הבריטי, בייחוד בארצות השכנות. מהנדסים מומחים הוזמנו בדרך-כלל על-ידי הטכניון, מוסדות-ציבור והחברות הגדולות, ומספרם היה קטן. בין המהנדסים העולים בלט מספרם הרב יחסית של מי שמילאו לימים תפקידים בכירים בתחומים שונים של השירות הציבורי העירוני והממשלתי – תחילה המנדאטורי, ולאחר-מכן, ובהיקף גדול מזה, הישראלי – ובחברות הציבוריות הגדולות, כגון חברת-החשמל, 'מקורות' והמפעלים הגדולים של התעשייה הכימית. תפקיד חשוב במיוחד מילאו המהנדסים העולים בקידום תהליך חשמולה של הארץ, שהיה עדיין בחיתוליו עם בואם. אחדים מהם, כגון פ' אשנר וק' שטרק, הוזמנו למלא תפקידים בכירים בחברת-החשמל הארצישראלית. אחרים, כמו, למשל, ה' ויתקון, מילאו תפקידים בשירותי הדואר והטלגראף של הממשלה. מהנדסים נוספים נקלטו בעבודות שהיו קשורות בתכנונו ובתפעולו של משק-המים המתפתח, כמו ארנסט בלבן, שמילא תפקידים בכירים ב'מקורות' ולאחר-מכן בתה"ל. מהנדסים-כימאים נקלטו בתעשייה הכימית, ובייחוד בחברת-האשלג של נובומייסקי, כגון ז' דוידסון, שניהל בשנים 1949-1941 את מפעל האשלג בסדום, פאול גולדשמידט ורודולף בלוך. מהנדסים-כימאים רבים נקלטו בתעשייה הפרטית המתפתחת. חתנו של דוידסון, בטר, היה במשך שנים רבות מנהל טכני ומדעי של 'שמן', וארי דוידסון היה יועצו הטכני של מפעל 'זוהר' בקיבוץ דליה.260 מהנדסים שעלו בלא אמצעים השתלבו בעבודה בקצב איטי יותר, ורבים מהם היו מובטלים במשך זמן-מה או נאלצו לעבוד במקצוע אחר עד שמצאו מקום-עבודה במקצועם. בניגוד לרופאים ולמשפטנים, שעל-פי-רוב גם היו מבוגרים מהם, היתה למהנדסים גמישות רבה יותר בבחירת התעסוקה, הואיל ומקצועם היה קרוב יותר למקצועות של עבודת-כפיים שנדרשו בארץ. במקרים רבים עבדו מהנדסי-מכונות בתור מכונאים, ומהנדסי-חשמל – בתור חשמלאים, עד שרווח.
לחלקים נוספים של המאמר: הערות שוליים:
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
