| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
רבבות מיהודי גרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובאקיה שירתו במלחמת-העולם הראשונה בצבאות גרמניה והקיסרות האוסטרו-הונגרית ורכשו נסיון רב. אחדים מהם אף הגיעו לדרגות בכירות במיגוון של תפקידים וחילות. ואולם, המגבלות שהוטלו על היקף הכוחות הצבאיים של המעצמות המובסות בחוזה-השלום שנחתם לאחר המלחמה צמצמו את שירותם של היהודים בהם עד למינימום. בצבאות-הקבע של גרמניה ושל אוסטריה נותרו יהודים מעטים בלבד, ועל-פי-רוב היו אלה מתבוללים קיצוניים. רק מעטים מהם עלו בשנות השלושים לארץ-ישראל. עולי גרמניה ותיקי מלחמת-העולם הראשונה היו בדרך-כלל מבוגרים מכדי להשתלב בארגון ה'הגנה'. בזמן ההוא היה הארגון קטן וחשאי, ולא נטה להרחיב את שורותיו. שורשיו היו נעוצים במסורת ההגנה העצמית של יהודי רוסיה בתחילת המאה העשרים ובימי מלחמת-האזרחים, בארגון 'השומר' ובתנועות ההתנדבות לגדוד העברי בשלהי מלחמת-העולם הראשונה, וכל אלה היו זרים לרוחה של יהדות גרמניה. סיבות אלו, נוסף על הקשיים הכלליים של השתלבות ועל מקומו הנמוך של הבטחון בסולם-העדיפויות של היישוב, גרמו שעד המאורעות של שנת 1936 מיעטו העולים להצטרף ל'הגנה', קל-וחומר לארגון ב', שהיה מקורב לרוויזיוניסטים. ביחסו של היישוב אל הבטחון חל שינוי מוחלט עם פרוץ המרד הערבי. בשנים 1939-1936 גדלה ה'הגנה' פי כמה והרחיבה את שורותיה לשכבות נוספות בחברה, ובכללן העלייה החדשה. ואולם, אופייה החשאי לא הלם את יוצאי גרמניה, שהעדיפו תחילה את המסגרות הלגאליות: המשטרה והנוטרות.336 במרוצת הזמן, כאשר ההשתייכות ל'הגנה' נהפכה יותר ויותר לדבר מחייב ביישוב המאורגן, שימשה הנוטרות לרבים מיוצאי מרכז אירופה צינור-כניסה ל'הגנה'. פרוזדור אחר של כניסה ל'הגנה' היתה ההתיישבות התנועתית, שחבריה השתייכו לארגון באופן אוטומאטי. גם בעיניהם של בוגרי חברות-הנוער שהתחנכו בקיבוצים היתה ההשתייכות ל'הגנה' חלק בלתי-נפרד מחייהם בקיבוץ.337 כמה מאנשי העלייה ממרכז אירופה, שהיו (או נחשבו) בעלי נסיון צבאי מקצועי שנרכש לאחר מלחמת-העולם הראשונה, השתלבו בתפקידים מרכזיים במנגנון ה'הגנה'. הוותיק שבהם היה דוד שאלתיאל, יוצא האמבורג, ששירת בשנות העשרים בלגיון-הזרים הצרפתי. בשנות השלושים מילא שליחויות חשאיות מטעם המחלקה המדינית של הסוכנות וה'הגנה', ביו השאר בענייני רכש, ובאחת מהן אף נאסר על-ידי הגסטאפו בגרמניה. שאלתיאל היה מוותיקי הש"י, וממאי 1946 עד פברואר 1948 אף עמד בראשו. בימי מלחמת-העולם פיקד על העיר חיפה, שנועדה לשמש מרכז ההתגוננות של היישוב מפני פלישה של כוחות ה'ציר'. לקראת סוף המלחמה יצא בשליחות מדינית לצפון-אפריקה ולצרפת. במלחמת-העצמאות פיקד על מחוז ירושלים, ולאחר-מכן היה מפקח כללי (בדרגת אלוף) ומפקד חיל-הספר. העלייה מאוסטריה בשלהי שנות השלושים הביאה לשורות ה'הגנה' כמה מוותיקי ה-Schutzbund, שהשתתפו במלחמת-האזרחים באוסטריה בשנת 1934. הבולטים שבהם היו רפאל לב, שהיה תקופת-מה ראש לשכת-ההדרכה במטה ה'הגנה' ולימים היה מפקד גליל התיכון, וישראל בר, שמילא תפקידי מטה והדרכה שונים ב'הגנה', ובימי מלחמת-העצמאות היה יד ימינו של יגאל ידין באגף-המיבצעים במטכ"ל. הבכיר מבין יוצאי מרכז אירופה בארגון ה'הגנה' היה זיגמונד פון-פרידמן (לימים איתן אבישר). פון-פרידמן היה קצין מקצועי בצבא אוסטריה, הן בימי הקיסרות הן בימי הרפובליקה, והיה נשיא ארגון החיילים היהודים באוסטריה. לאחר הסיפוח עלה ארצה והצטרף למטה ה'הגנה' כראש לשכת-התכנון. בתפקיד זה הכין את 'תכנית א', שהיתה התכנית הכוללת הראשונה של ה'הגנה' למקרה של התחדשות המרד הערבי. לימים נתמנה לסגן-הרמטכ"ל. עם קום צה"ל נתמנה לנשיא בית-הדין הצבאי לערעורים בדרגת אלוף. למן פרוץ מלחמת-העולם השנייה התגייסו רבים מעולי מרכז אירופה לצבא הבריטי. בהתגייסותם חברו יחדיו מניעים שונים, הן אישיים הן לאומיים. היו שביקשו ליישב חשבון עם רודפיהם או לנקום את השפלתם, ואילו אחרים מצאו בצבא מפלט מקשיי ההסתגלות לארץ, מאבטלה או מקשיים משפחתיים. רבים התגייסו כדי להגן על הארץ. לקראת סוף המלחמה, לאחר שנודע על הרצח ההמוני של יהודי אירופה, גבר משקלם של המתגייסים מתוך רצון לנקום והשאיפה להימנות עם משחרריה של שארית-הפליטה. בין המתנדבים היו רבים שבצעדם זה נענו לקריאת מוסדות היישוב; אחרים הקדימו את המוסדות ואף התגייסו בניגוד לעמדתם. לעולי מרכז אירופה היה משקל נכבד בקרב מתגייסי התקופה הראשונה של המלחמה, עד להתפשטות הקרבות למזרח התיכון בקיץ 1940. הם השלימו יחידות בריטיות מקצועיות ששירתו בארץ בעת פרוץ המלחמה והקימו את הפלוגות הראשונות בחיל-החפרים. המגבלות הביטחוניות שהטילו הבריטים על שירותם של נתיני ארצות האויב ועל התגייסותם של מעפילים לחילות שונים פגעו בהתקדמותם. רבים ממתגייסי הגל הראשון של המתנדבים לצבא הבריטי הגיעו בשנת 1941 ליוון ולכרתים בחיל-המשלוח הבריטי, ובחלקם הגדול נפלו בשבי הגרמני. המצב המיוחד במינו של שובים גרמנים ושבויים יהודים יוצאי גרמניה הנלחמים נגדה עורר חרדה בקרב השבויים ודאגה ביישוב. טובי המשפטנים יוצאי גרמניה בארץ נרתמו לבחינה מדוקדקת של החוק הבינלאומי והגרמני, ומסקנותיהם על מעמדם המשפטי של יהודים ממוצא גרמני המתנדבים לצבא הוגשו למפקדה הבריטית כדי לסייע בידי הגורמים הצבאיים והדיפלומאטיים שטיפלו בשבויי-המלחמה.338 בעקבות פרשת השבי ביוון החליטו הבריטים למחוק את ציון הלאומיות ומקום הלידה מפנקסי החייל של המתגייסים הארצישראלים ולהגדירם כ'פלשתינאים', לבל יפלה האויב לרעה חיילים ממוצא גרמני או אוסטרי שיפלו בידיו.339 החוקרים הגרמנים אמנם ניסו תחילה להתנכל לשבויים ממוצא גרמני, ואף חיפשו דרכים להעמידם לדין באמת בגידה או התחמקות מהליכים משפטיים שננקטו נגדם לפני עלייתם לארץ.340 אולם כעבור זמן קצר חדלו מכך, ובמשך ארבע וחצי שנות השבי היה מעמדם של יוצאי גרמניה ואוסטריה שווה לזה של שאר השבויים הבריטים.341 כמה מעולי מרכז אירופה התבלטו בשירותם בצבא הבריטי, שירות שבו באו לידי ביטוי המוטיבאציה שלהם להילחם בנאצים או כישוריהם המיוחדים בהכרת השטח והשפה. אחדים מהם עוטרו במדאליות בכירות על עלילותיהם: פריץ יורדן (שנפל אחר-כך במלחמת-העצמאות) עוטר ב'אות השירות המצוין' על בריחתו הנועזת מן השבי הגרמני; עיטור זה הוענק גם לפריץ האוסמן על הצטיינותו בפעולות 'שירות-האוויר המיוחד' באיטליה בשנת 1944. הרופא קפטן פרדינאנד צאנגן קיבל את הצלב הצבאי על הצטיינותו בקרבות ראש-הגשר באנציו באותה שנה, ומספר רב יותר של חיילים עוטרו במדאליה הצבאית ובמדאליה של האימפריה הבריטית על בריחתם מן השבי או על הצטיינות במיבצעי החטיבה היהודית הלוחמת ויחידות אחרות.342 מן היחידות המיוחדות ראוי לציין את מספרם הרב יחסית של יוצאי מרכז אירופה בקרב המתנדבים הארצישראלים ששירתו ביחידות-קומאנדו בריטיות, למן הקמתה של יחידת-הקומאנדו המזרח התיכון 51 בסתיו 1940 ועד יחידת-הקומאנדו שפעלה במסווה גרמני במדבר המערבי בקיץ 1942, שעם לוחמיה נמנו קארל כהנא, ברנארד לבנטאהל, איתן שפיר ופאר האס.343 בחיל-האוויר המלכותי, שהגיוס אליו החל ונסתיים בקיץ 1940, שירתו רבים מיוצאי גרמניה. הטייס הארצישראלי הראשון והבכיר ביותר היה ריכארד הארשר-לוי, בן רמת-הדר,שנפל כמפקד-טייסת בבורמה במאי 1945. אחיו, ששירת אף הוא בחיל-האוויר נפל בשנת 1941 במדבר המערבי. קבוצה גדולה של יוצאי מרכז אירופה שירתה ביחידת ההאזנה הטאקטית של חיל-האוויר, וביניהם מארטין האוזר, גרד קוכמן, גיורא ויזר ומאיר הרמן.344 בין הצנחנים הארצישראלים שיצאו בשליחות לאירופה הכבושה בשלהי המלחמה היו כמה מיוצאי אוסטריה, כמו, למשל, ראובן דפני ודן לנר. מקום מיוחד בין המתגייסים יוצאי מרכז אירופה תפסו בוגרי 'עליית-הנוער'. המוטיבאציה בקרבם להתנדבות היתה גבוהה במיוחד, ולא בלמו אותם מעצורים של מחויבות משפחתית.במיוחד בתחילת המלחמה היתה בקרב חניכי החברות ובוגריהן תסיסה גדולה להתנדב לצבא.תסיסה זו עוררה דאגה בתנועות ההתיישבות, שכן בהעדר עלייה ראו בחברות-הנוער את עתודתן העיקרית והתנגדו להתגייסות חבריהן. הפתרון לבעיה זו נמצא עם הקמת הפלמ"ח. מסגרת זו איפשרה לבוגרי חברות-הנוער למלא את חובתם הבטחונית בלי לנתק את קשריהם עם ההתיישבות. בשעה שבוגרי חברות-הנוער של שנות השלושים התגייסו ברובם לצבא הבריטי, מצאו בוגרי חברות-הנוער הצעירות יותר את דרכם לפלמ"ח. ריכוז בולט שלהם היה במחלקה הגרמנית של הפלמ"ח בפיקודו של שמעון אבידן מעין-השופט. ולימים בפיקודו של יהודה בריגר (בן-חורין) מקיבוץ הזורע, שהוקמה כדי לפעול מאחורי קווי הגרמנים במקרה של פלישת כוחות ה'ציר' לארץ. לימים התלכדו שני המסלולים עם גיוסה של המחלקה הגרמנית לצבא הבריטי לאחר הקמת הבריגאדה היהודית.345 ניתן להצביע על תרומה קיבוצית של יוצאי מרכז אירופה לפיתוחם של כמה נושאים ביטחוניים, כמו, למשל, המחקר המודיעיני. עוד בתחילת שנות הארבעים העלה יעקב שמעוני את עבודת האיסוף של הש"י על פסים שיטתיים והתקין כרטסת מרכזית וארכיון בתשתית של מאגר-מידע על ערביי ארץ-ישראל. שמעוני גם יזם את המעקב השיטתי של הש"י אחר העיתונות הערבית.346 עם הקמתו של שירות-המודיעין בעיצומה של מלחמת-העצמאות מילא אריה סימון, סגן ראש המודיעין הקרבי, תפקיד מרכזי בהנחת היסודות המחקריים בתחום מודיעין-השדה, ואילו פנחס פיק הניח את היסודות למחקר הבסיסי ולמחקר הצבאות הלא-ערביים והקים את ספריית המודיעין. אברהם רייפנברג הניח את היסודות למחקר השטח, ולאחר המלחמה המשיך לוץ-שטרים את פעולתו. ענף-המחקר במחלקת-המודיעין הוקם בתחילת שנות החמישים על-ידי מרדכי גיכרמן (לימים גיחון), שעמד בראשו במשך שנים רבות, בראש המחקר המודיעיני-הכלכלי עמד בעת ההיא גבריאל בר. על מידת התערותם והשתלבותם של יוצאי מרכז אירופה ביישוב ניתן ללמוד מחלקם במלחמת-העצמאות. בקרב הנופלים במלחמה היו 13.5% יוצאי מרכז אירופה. אחוז זה שווה, בערך, לחלקם באוכלוסייה כולה, אלא שעלה במידה רבה על חלקם באוכלוסייה בגיל הגיוס. יותר ממחציתם שירתו לפני המלחמה ב'הגנה', לרבות הפלמ"ח, ולמעלה מחמישית שירתו בצבא הבריטי במלחמת-העולם. פחות מ- 2% היו חברי אצ"ל ולח"י. כרבע מהם לא נמנו אף עם אחד מארגוני המחתרת.347 ההכשרה והנסיון הצבאי שרכשו עולי מרכז אירופה ב'הגנה' ובצבא הבריטי איפשרו לרבים מהם למלא תפקידים מרכזיים בצה"ל במלחמת-העצמאות ולאחריה. ממפקדי צה"ל יוצאי גרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובאקיה ראוי להזכיר את דן אבן, דוד שאלתיאל, איתן אבישר, גדעון שוקן, יוסף גבע, דן לנר, דני מט, נחום גולן, שלום עשת, יהודה ואלאך, עודד מסר, אלחנן סלע, שלום חרמון, ראובן כרי, עמנואל גלבר, חנן דשא ורבים אחרים. קבוצה אחרת של יוצאי מרכז אירופה, ובייחוד אוסטריה, מילאה תפקידים מרכזיים בתחומי הפעילות הבטחונית החשאית, הן בימים שקדמו להקמת המדינה, כמו, למשל, טדי קולק, אהוד אבריאל, אריך פרנק וגדעון רופר (רפאל), הן בשירותים החשאיים הישראליים, כגון אשר בן-נתן, איזי דורות, יוסף הרמלין, אברהם אחיטוב ואברהם שלום.
לחלקים נוספים של המאמר: הערות שוליים:
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
