"אָלי, ידידת נפש בערבה", היה כותב לי במכתבים לצבא. אבל דומה שרק עכשיו אני מתחילה לפענח את הרמזים הסמויים. פשט ודרש. אין זו רק תכונה של יקים, לדבר דרך הרווחים שבין המלים. זאת תכונה יהודית. ואני כתבתי לו מכתבים על הרי אודם שהאדימו לקראת הערב, ואף-פעם לא על משהו אישי. ולא חתמנו את המכתבים במילים כמו "נשיקות".

[...]

לכל האחרים היה אבא רגיל, עם קרחת, עם כרס, אבא שהחולצה בורחת לו אל מחוץ למכנסיים, אבא עם גופייה, אבא שנועל כפכפי גומי, אבא שהולך לים, אבא שמתקן דלת מקולקלת, או מחליף נורה, אבא שקורא עיתון ומפצח גרעינים, משחק קלפים, חובב כדורגל, מעשן סיגריה, שותה קפה שחור, אוכל פלאפל ברחוב, ממלא טוטו, רואה חדשות בטלוויזיה, משתעל בחורף, מזיע בקיץ. אבא שלי היה חובש כובע קסקט או מגבעת בימים של רוח, ושערו היה מהודק, מסורק לאחור, וגם בבית לבש חולצה לבנה מגוהצת מתחת לחלוק.

וכשלא ענב עניבה, היה משחרר לכל היותר כפתור אחד. הוא אף-פעם לא ניגב חומוס, לא אכל בלי מפית על הברכיים, תמיד לעס בפה סגור וניגב את שפתיו בַּמפית ופרש אותה שוב. אף-פעם לא הלכנו למסעדה. וגם לא לים או לטיול. הנאות ארציות רק הביכו אותו.

לא היה לו ארגז-כלים. מימיו לא החזיק מברג בידו.

היו לו מכונות-כתיבה ירוקות, אחת לעברית, אחת ללועזית. ומקרן למיקרופישים. ומכשיר לייבוש האוויר בספרייה. קופסת מתכת גדולה ורעשנית, שהפיקה מים מן האוויר והצילה את הספרים מן הלחות של השפלה, ובשעות שהופעלה, פעמיים בשבוע, לא היה יכול לשבת בריכוז ולכתוב, וגם אטמי האוזניים לא עזרו לו.

היה לו חדר-עבודה אחד בבית, שני באוניברסיטה, ושלישי באיזה פנסיון בקצה הכפר. מה הפריע לו בבית? הרעש. איזה רעשים שמע? אולי שיחת טלפון בודדת וחרישית של אמא. מה עוד? הגיהוץ, והכביסה, והמקרר, שאך הוא הרעיש קצת, ואני, שלא תמיד הלכתי מספיק בשקט, ולא סגרתי אחרי דלתות.

פעם הלכתי עם ורד להציץ לו בחלון בפנסיון. טיפסנו על אבן בין שיחי גרניום.

הוא ישב שם בחדר בעל קירות עירומים, בלי תמונה על הקיר, אפילו בלי וילון. רק מיטת יחיד עמדה שם, מכוסה בשמיכה ישנה, ועליה ערימות של ניירות. ולידה שולחן קטן ומנורת ברזל כבדה. הוא הרכיב את משקפי-הקריאה וישב וקרא ללא תנועה, כמו פסל. עמדנו על קצות האצבעות, סנטרינו בקושי הגיעו אל אדן החלון, והוא לא זז, לא זז. ורד התעקשה שנחכה, שעוד מעט הוא יקום ויקבל את פניה של המאהבת בדלת, או ידליק את הרדיו, או סתם ילך למקום אחר. עוד מעט. אבל הוא לא זז.

לפתע הניח את המשקפיים לאט על הספר והלך לשירותים. שמענו אותו מוריד את המים. שמענו את המים זורמים בכיור. מן-הסתם שטף את ידיו היטב בסבון וניגבן במגבת הקטנה שהביא מן הבית. כשחזר לחדר היטיב את החולצה במכנסיים וחזר והתיישב זקוף, בדיוק בתנוחה הקודמת.

לא סיפרתי לו שבזכות השקדנות שלו זכיתי בהתערבות, בכרטיס להופעה של שלום חנוך.