| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מסעה של האנייה סנט לואיס, כמו ועידת אוויאן, מבטאים את יחס מדינות העולם למצוקת יהודי גרמניה. אף כי המדיניות האנטי-יהודית בגרמניה, על גילוייה השונים, סוקרה בהרחבה בעיתונות של המדינות הדמוקרטיות במערב - לא יוחסה לה חשיבות מרכזית בסדר היום של מנהיגי מדינות אלו. כאמור, כבר ב- 1933 הקים חבר הלאומים משרד לטיפול בפליטים יהודים ובפליטים אחרים מגרמניה, אך היה זה משרד חלש וחסר סמכויות. הוא לא הצליח להגיע להסכמה בינלאומית כדי להסיר את ההגבלות על ההגירה או לסייע לפליטים. בוועידת אוויאן ביולי 1938 ניסו מדינות שונות, ביוזמת הנשיא רוזוולט, לבחון תגובה בינלאומית לרדיפות היהודים, אבל הוועידה התפזרה בלי להשיג תוצאות מעשיות. מדינות המערב היו עסוקות בפתרון המתיחות שנוצרה באירופה בשל המדיניות התוקפנית של היטלר. הן נקטו במדינות פייסנית מתוך רצון למנוע מלחמה, ולכן השלימו עם טענתו של היטלר, ששאלת היחס אל היהודים היא עניין פנימי של גרמניה. כתוצאה מכך שאלת היהודים לא הועלתה כלל בדיונים ובהסכמים של מדינות המערב עם גרמניה הנאצית. עם זאת, אזרחים וארגונים במדינות אירופה ובארצות הברית התנגדו לחרם הכלכלי נגד היהודים שהוכרז בגרמניה הנאצית ב- 1 באפריל 1933.
הציבור היהודי התלבט בשאלת התגובה הרצויה למדיניות האנטי-יהודית. מול המגמה הדורשת גילויי התנגדות לרדיפות הנאצים, התבסס החשש כי צעדים כאלה עלולים לסכן את יהודי גרמניה. אף על פי כן גררה המדיניות האנטי-יהודית גילויים סְפּוֹנְטָנִיִים של פעולות מצד ציבורים יהודיים ולא יהודיים בארצות אחדות, לדוגמה: א. בבריטניה החלה לפעול תנועה שקראה להחרים סחורות מגרמניה, צעד שעורר את התנגדותם של יהודים בבריטניה, שחששו שמא ייפגעו מפעולות תנועה זו. ב. בארצות הברית השתתף הקונגרס היהודי בחרם על מוצרים גרמניים. ב- 27 במרס 1933 נערכה בניו יורק הפגנת מחאה המונית נגד המדיניות האנטי-יהודית. שלטונות ארצות הברית וגם ארגונים ואישים יהודים ניסו לְמַתֵן את המחאה הציבורית ואת החרם על מוצרים גרמניים. פעולות אלו נמשכו גם בשנים 1936 - 1937, אך עוצמתן לא הייתה רבה, והן לא השפיעו על המדיניות האנטי-יהודית של גרמניה ולא ברור עד כמה סיכנו את כלכלתה. ג. בקהילות היהודים בארצות אגן הים התיכון התקיימו פעולות הזדהות עם יהודי גרמניה. בשנת 1933 קיימו אלפי יהודים אספות מחאה בבתי הכנסת בקהיר, אלכסנדריה, בֵּירוּת, דמשק וחַלֵבּ. יהודי מצרים הכריזו ב- 1933 חרם על סחורות גרמניות ועל בתי עסק גרמניים. הם שלחו מברקי מחאה על מדיניות גרמניה כלפי היהודים לחבר הלאומים ולנשיא גרמניה. ואולם מאבק זה היה קצר והוא הלך ודעך ברוב המקומות בלחץ השלטונות.
הנהגת היישוב היהודי בארץ ישראל סייעה באופן מעשי בקליטת יהודי גרמניה. אחד הפעילים המרכזיים בניסוח "הסכם ההעברה" של יהודים מגרמניה לארץ ישראל היה ד"ר חיים אַרְלוֹזוֹרוֹב, מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. הוא סבר שכדי להציל את היהודים יש לחתום עם גרמניה הנאצית על הסכם שישרת את האינטרסים שלה. ההסכם עורר התנגדות מצד ארגונים יהודיים בתפוצות ובארץ ישראל, משום שפגע בחרם שהחל להתגבש - על סחורות גרמניות. באותו הזמן התנגדה התנועה הרביזיוניסטית בחריפות להסכם ותיארה אותו כהסכם של "עסקנים ציוניים שקשרו קשר עם היטלר". הוויכוח נסב על השאלה העקרונית בדבר מקומם של שיקולים מוסריים בתגובה למדיניות גרמניה הנאצית. למרות העמדות השונות הרי שההסכם שנחתם באוגוסט 1933 תרם ליציאה חוקית של יהודים מגרמניה, וכספים וסחורות שהגיעו לארץ ישראל תרמו לכלכלת היישוב. עולי גרמניה שעלו ארצה במסגרת העלייה החמישית נקלטו בעיר ובהתיישבות החקלאית. בני נוער מגרמניה עלו לארץ באותה עת בעלייה מיוחדת במסגרת ארגון "עליית הנוער" ונקלטו בהתיישבות הכפרית - בקיבוצים ובמושבי עובדים. לחלקים נוספים של המאמר:
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
