צסי רוזנבליט נולדה בברלין, 1898, לאב עורך-דין ולאם שעסקה בעבודה ציבורית בגרמניה, סיימה לימודי אוניברסיטה בהיסטוריה, סוציולוגיה ואנגלית וביקרה בבית הספר הגבוה למדעי היהדות בברלין ובבית המדרש לרבנות בברסלאו.

ב- 1923 הכירה את בעלה לעתיד פליכס, בימי הקונגרס הציוני בקרלסבד בהשפעת חיים וייצמן החליטו לעלות לארץ ישראל.

נישאו ב- 1924 ועלו. פליכס רוזנבליט יסד את מפעל "נחושתן" וצסי עסקה כמתנדבת בעבודה סוציאלית. לאחר שגרו שנים אחדות בחיפה, עברו ב- 1930 לירושלים, שם פעלה צסי בקביעות בעבודה סוציאלית, ואף קיבלה הסמכה.

ב- 1940 חזרה המשפחה לחיפה. צסי עבדה כעובדת סוציאלית מטעם הוועד הלאומי ולאחר מכן מטעם עיריית חיפה – בטיפול בעולים עד 1950. אז קיבלה מילגה של או"ם והשתלמה באנגליה בשיטות של הדרכת עובדים סוציאליים. בשובה – הדריכה מטעם משרד הסעד עובדים סוציאליים יהודים וערבים.

ב- 1956 עברה לעבוד כיועצת ראשונה בלשכת העבודה לנוער בחיפה.

ב- 1960 הקימה צסי בחיפה את המרכז הראשון בארץ לשיקום תעשייתי.

ב- 1964 התמסרה לעבודה בקיבוצים ובתחנה לייעוץ תעשייתי ושיקומי של ברית התנועה הקיבוצית.

תפקידה הציבורי האחרון – ארגון הקורס הראשון לעובדים סוציאליים קיבוציים בבית ברל.

למשפחת רוזנבליט שלושה בנים: טוביה, קצין בצבא הקבע, גבי, חבר קבוצת גניגר, ויוחנן, מדריך בבית ספר שדה שבהר גילה.

לצסי אחד עשר נכדים שאחד מהם נפל במילוי תפקידו.

ב- 1953 עברה המשפחה לגור עם בניה בקבוצת גניגר.

ב- 1964 נפטר פליכס רוזנבליט. באותה שנה פרשה צסי מן השירות הממשלתי.

לחלקים נוספים של המאמר:
צסי רוזנבליט
מברלין עד גניגר: תולדות חיים: א
מברלין עד גניגר: תולדות חיים: ב